האם תאונה עם מלגזה תוכר כתאונת דרכים

בסיכומיו עתר התובע להכיר בארוע מושא התביעה כתאונת דרכים בטוענו כי המלגזה הנה "רכב מנועי" שבוטח ע"י הנתבעת 1 בביטוח חובה כדין, כשהתאונה ארעה עקב תנועה של המלגזה לאחור, בבחינת היתדרדרות של הרכב ונפילת מטענו תוך כדי נסיעה, מה שהוביל נזק גוף כמשמעות מונחים אלו בחוק הפלת"ד. לחילופין טען התובע כי גם אם לא יוכר הארוע כתאונת דרכים הרי לטענתו, המדובר הוא בתאונה אשר האחריות הבלעדית לקיומה מוטלת לפתחם של הנתבעות 2-3 אשר במעשיהן ובמחדליהן גרמו לפגיעה הקשה בו עת לא סיפקה לו הנתבעת 2 סביבת עבודה הולמת, וכך העמידה לרשותו מלגזה לא תקינה, וחרף הפעלת בלם היד שאמור היה לעצור את המלגזה ,ולמנוע את התדרדרותה, מסיבה שאיננה בידיעת התובע, המלגזה היתדרדרה לאחור, מה שהוביל בסופו של יום לפגיעה הקשה בו. התובע מוסיף כי הנתבעת 2 אף לא תדרכה את התובע כראוי אם בכלל לגבי אופן הטיפול במטען כגון זה שנידרש לשאת באמצעות המלגזה, ולא הנחתה אותו בדבר שיטת הפעולה הנכונה והבטוחה לבצע פעולות כגון אלו באופן שימנע פגיעה בגופו ובבטחונו.

במצב זה קשה לקבל גירסתו בתצהירו כאילו מטרת הירידה הייתה לאפשר המשך נסיעה – קרי יעד תחבורתי - שכן אילו אכן נדרשה פעולה כזו על מנת לנסוע בביטחה עם המלגזה הנושאת כלי כבד ומתנדנד כדבריו בתצהירו, הרי שהיה מבצעה טרם החל בנסיעה מלכתחילה, שכן טרם החל בנסיעה עמדו לפניו כ- 500 מטרים של נסיעה, לשיטתו, ומכאן תמוה שבחר לבצע פעולות בטיחות נסיעה אך ורק במספר מטרים אחרונים נוספים.

בחינה זו מחייבת לבחון שתי שאלות : האם התאונה נגרמה עקב ניצול הכוח המכאני של המלגזה.

...

לאור האמור לעיל, אני סבור אם כן כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח את תביעתו, כלפי הנתבעות 2 ו – 3.

לפיכך, התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעת 1 הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 5,000 ₪ ולנתבעות 2 ו – 3 הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 5,000 ₪.

ב"כ המעבידה טען כי ההכלה היא (ע"א 8061/95 עוזר נ. אררט חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ(3) 532 וכבוד השופט ריבלין בספרו "תאונות דרכים סדרי דין וחישוב פיצויים") כי החזקות החלוטות ובינהן השמוש בכוח המכני, עשויות להביא להכרה כי אירוע מסויים מהווה תאונת דרכים חרף העובדה שנעדר ממנו יסוד השמוש, וכי השמוש אינו חייב להיות למטרות תחבורה.

לפיכך, יש לבחון, האם התאונה בה נפגע המשיב מס' 1 נופלת בגדר אחת החזקות המרבות, ובאופן ספציפי בחזקה לפיה "יראו כתאונת דרכים מאורע שניגרם עקב ניצול כוחו המכני של הרכב, ובילבד שבעת השמוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי". בחינה זו מחייבת לבחון , כפי שעשה בימ"ש קמא, שתי שאלות : האם התאונה נגרמה עקב ניצול הכוח המכני של המלגזה מה ייעודה של המלגזה והאם שינתה ייעודה במועד קרות התאונה על מנת לקבוע כי התאונה "נגרמה עקב" ניצול הכוח המכני , יש להוכיח קיומו של קשר סיבתי, הן עובדתי והן משפטי.

...

בימ"ש קמא דחה את טענת המערערת לפיה המאורע לא נגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב , שכן מרגע שנמתחו שיני המלגזה לא נעשתה כל תנועה של המלגזה וזו עמדה דומם וקבע כי: "ישנו קשר ישיר בין ניצול הכוח המיכני של הרכב כאשר המלגזה עובדת, וזאת לצורך הרמת אותו צינור והפעלת אותו לחץ, אותו "מתח" , על מנת לשחרר את הברגים שבסופו של דבר היה הגורם לשחרור אותו בורג בצינור ולפגיעתו של התובע".

מכל האמור – אני סבורה כי במועד התאונה לא נעשה שימוש במלגזה ליעודה המקורי.

ע. זרנקין, שופט לפיכך הוחלט כמפורט בפסק דינה של השופטת ב' בר-זיו: הערעור מתקבל.

התביעה נגד המערערת נדחית.

בבית המשפט העליון ע"א 5205/08 - א' בפני: כבוד השופטת ע' ארבל המבקשת: קרנית קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים נ ג ד המשיב: אשר סוויסה בקשה לעיכוב ביצוע חלקי של פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז שניתן ביום 7.5.08 בת"א 2129-08-07 שניתן על ידי כבוד השופטת א' דודקביץ בשם המבקשת: עו"ד ע' קרינסקי בשם המשיב: עו"ד א' קנר ][]החלטה

ביום 8.2.2002, נפגע המשיב, יליד 1957, כתוצאה מלוחות שיש אשר נשמטו במהלך פריקתם באמצעות טרקטור-מלגזה.

התאונה הוכרה כתאונת עבודה על-ידי המוסד לביטוח לאומי, והתביעה הוגשה נגד המבקשת, לנוכח העובדה שפרטי הרכב ומי שנהג בו בעת התאונה לא היו ידועים למשיב.

...

משבחנתי את נסיבותיו של המקרה דנן, סבורני כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת.

לפיכך, משקבעתי כי מאזן הנוחות במקרה דנן נוטה לטובת המבקשת, נחה דעתי כי בנסיבות העניין די בכך כדי להביא לקבלתה החלקית של הבקשה.

הבקשה, אפוא, מתקבלת באופן חלקי.

הוא סבר (ר' החלטה מיום 2.11.05) כי תנועת המלגזה ממקומה בעת אירוע התאונה בלא שליטה אינה נכללת ב"הידרדרות או התהפכות של הרכב" כאמור בהגדרת "שימוש ברכב מנועי" בס' 1 של החוק וקבע כי לכאורה זו היא תאונת דרכים שכן "התאונה מקיימת את החזקה החלוטה המרבה השלישית, היינו כי התאונה נגרמה 'עקב ניצול הכוח המכאני של הרכב', וזאת מבלי שהמלגזה שינתה את יעודה המקורי". אפשר, אכן, שמדובר במקרה גבולי ויהיו מי שיסברו כי האירוע אינו תאונת דרכים כמוגדר בחוק.

האירוע הוכר כתאונת דרכים שכן "אירוע התאונה נגרם כתוצאה מתזוזתו של הרכב מנקודה אחת לנקודה שניה שעה שמנועו פועל וכתוצאה מהכנסתו של הרכב להילוך....

...

טענות מנורה באשר לאופן ארוע התאונה נדחות על ידי חד משמעית, ואין לי ספקות בנדון זה. בכתב ההגנה שהוגש על ידי מנורה נטען (בס' 5, 6 ו-9) כי התאונה איננה באה בגדר תאונת דרכים כמוגדר בחוק.

טיפולו בה היה בהיתר ובהרשאה שניתנו לו ולרפאת על ידי הבעלים של המלגזה, שלמה; טיפול זה לא הצריך רשיון נהיגה, ולפיכך נראה לי כי מחוייבת המסקנה שתעודת הביטוח שהוציאה מנורה למלגזה מכסה את התאונה.

לסיכום: התובע נפגע תוך כדי טיפול במלגזה בחצר המוסך.

עדויותיהם תואמות זו את זו. על פי העדויות, הגיע הנפגע ביום התאונה עם משאית מעבידו למשטח ההעמסה במרכז הלוגיסטי של הקו-אופ.

על פי הילכת אוסם, מקום בו ארוע תאונתי אחד נופל במסגרת חריג הפריקה והטעינה, אך בה בעת מקיים את אחת מדרכי השמוש המוכרות על פי חוק הפיצויים, יוכר הארוע כתאונת דרכים.

נקבע, אם כן, כי המלגזה היא הרכב היחיד המעורב בתאונה, וכי המשאית, רכב המעביד, אינה מעורבת בה. בנסיבות אלה יחול ס' 3 להסכם השיפוי שבין הצדדים, כמצוטט להלן: "שילם או משלם המוסד-על פי הוראות החוק –גימלאות לנפגע בתאונת דרכים (להלן-התביעה), והחברה אחראית-על פי הוראות הדין לרבות חוק הפיצויים ופקודת הביטוח-לפצות אותו נפגע מכח היותה המבטחת של השמוש בכלי רכב שהיה מעורב בתאונת הדרכים, בגינה משתלמות הגימלאות לנפגע, בפוליסה שהיתה בת תוקף בעת התאונה, תפצה החברה את המוסד כדלקמן:

...

יישום כל האמור לעיל על ענייננו מוביל למסקנה כי המשאית בה נהג הנפגע לא הייתה מעורבת בתאונה.

סוף דבר 15.

הנתבעות ישלמו לתובע, ביחד ולחוד, סך 2,397,790 ₪ בצירוף הריבית ההסכמית כמפורט לעיל מיום 9.11.05.