האם שיהוי בהפקעה לא מבטל אותה

כפי שנפסק בענין הלביץ (בפיסקה 79): "היתנהלות מעין זו של הרשות – הפקעה רחבת הקף של קרקע הנחוצה לכאורה בדחיפות לצרכי ציבור, ולאחר מכן חוסר מעש מתמשך, במהלך תקופה של 19 שנים ומעלה, ללא כל תכנית קונקרטית לעשות שימוש כלשהוא בחלקות – אינה עולה בקנה אחד עם חובת ההגינות של הרשות המנהלית, עליה עמדנו לעיל, ועם חובתה לפעול באופן סביר ובשקידה ראויה למימוש מטרת ההפקעה. היתנהלות זו מעידה על זילזול בזכות הקנין של הבעלים המקורי, ועל חוסר כבוד לזכויות היסוד של תושבי הרשות, אשר למענם היא קיימת. היתנהגות כזאת אין בית משפט זה יכול לעודד". מאזן הנזקים אולם בכך לא נסתיימה הפרשה, שכן, אף לאחר בחינת השיקולים בשאלת סבירות השהוי, ואף לאחר שהגעתי למסקנה, שהשיהוי במקרה זה חורג מגבולות הסבירות, אין ביהמ"ש מורה על ביטול ההפקעה, בטרם ישקול את "מאזן הנזקים" בין הנזק העלול להגרם לנפקע אם לא תבוטל ההפקעה, לבין הנזק הנשקף לאנטרס הצבורי מביטול ההפקעה (עע"ם 3202/05 עריית רמת השרון נ' גנין, בפיסקה 15).

אינני מקבל טענה זו, באשר לא זה סוג ה"נזק" לאנטרס הצבורי אשר הפסיקה מדברת בו. ואם אמנם יהיה גל של עתירות נוספות, או במלים אחרות אם אמנם קיימות קרקעות רבות נוספות ביישוב עין שריד שהופקעו, ואשר מטרת ההפקעה נזנחה לגביהן, הרי האנטרס הצבורי הוא לבטל אותן הפקעות, תחת אשר תמשכנה קרקעות אלה לעמוד בשיממונן, ללא כל שימוש, וללא כל צורך צבורי.

...

טענה זו דינה להידחות, שכן, בעילה זו, של ביטול הפקעה מחמת השתהות במימוש מטרת ההפקעה, דווקא ככל שחולף זמן רב יותר, כך מתחזקת טענתו של בעל המקרקעין[footnoteRef:1], ועל כן ברור שאין מקום לדחות עתירה מסוג זה, בנימוק של שיהוי בהגשת העתירה (עע"ם 319/05 בונשטיין נ' המועצה המקומית זכרון יעקב, בפסקה 9, עע"ם 4231/11 הועדה המקומית ראשל"צ נ' מזובר, בפסקה 9, בג"ץ 5091/91 נוסייבה נ' שר האוצר, בפסקה 11).

סיכום כפי שנאמר בענין הלביץ (בפסקה 62) – "החובה לפעול בשקידה ראויה לממש את מטרת ההפקעה שלשמה הופקעו המקרקעין מלכתחילה, והדרישה כי הפגיעה בזכות הקנין תהיה מידתית, מוליכים למסקנה כי כאשר הרשות זנחה את מטרת ההפקעה, או כאשר היא משתהה מעל לסביר במימוש מטרת ההפקעה, תבוטל ההפקעה, והמקרקעין יוחזרו לבעליהם המקוריים" וכך אני מורה במקרה שבפניי.

אני מקבל את אותו חלק של העתירה, הנוגע לביטול ההפקעה, ומורה לבטל הפקעת השטח של 272מ"ר מתוך חלקה 126 בגוש 8808 ביישוב עין שריד, שהופקע מן העותרים, ולהחזיר השטח הנ"ל לידי העותרים לאלתר.

המשיבות תשלמנה לעותרים את סכום האגרה ששולמה על ידם, וכן שכ"ט עו"ד של העותרים בסך 30,000₪ בצירוף מע"מ, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

אף אם נמצא, לאחר שהובאו כלל השיקולים הרלוואנטיים בחשבון, שחל שהוי בלתי סביר במימוש ההפקעה, לא יורה בית המשפט על ביטול ההפקעה בטרם ישקול את מאזן הנזקים שבין הנזק העלול להגרם לפרט באם לא תבוטל ההפקעה, לבין הנזק הנשקף לאנטרס הצבורי מביטולה של ההפקעה העומדת לבחינה.

...

בקשת העותרים להורות על אכיפת הסכם דינה להידחות.

הבקשה אינה מתאימה להתברר בבית משפט זה. כמו כן, ההחלטה בדבר ביטול הפקעתם של מגרשים 6 ו-7 – אינה עולה בקנה אחד עם סעד זה. סוף דבר ביחס להפקעתם של מגרשים 6 ו-7 – העתירה מתקבלת, וההפקעה מבוטלת.

ביחס ליתר הסעדים – העתירה נדחית.

כמו-כן, העד מטעם המשיבה, מר משה מזרחי, לא נתן תשובה מספקת לשהוי הניכר בהגשת תביעתה של המשיבה,.

ב"כ המערערים סבור, שהגם שהטענה הנ"ל לא הוכחה במהלך המשפט, הרי היא חמורה, שכן מוסד התיכנון אמור להכיר את כל מארג התכניות שחלות על השטח, ואינו יכול לטעון שיש נתון תיכנוני שאינו מוכר לו. לפיכך, חוזר ב"כ המערערים על טענתו שלא ניתן להגיע למסקנה בדבר ביטול דבר חקיקה, ולא ניתן לקבוע, שהדרך המוכרזת בוטלה שלא על-ידי הגורם המוסמך על-פי חוק לבטל אותה, ושלא על דרך החלטה מפורשת לביטול דבר החקיקה על-פיו הוכרזה הדרך ההסטורית.

נוסיף, כי במהלך טעונו בפנינו ביום 12.12.18, כשהצבענו בפני ב"כ המערערים על כך שלמעשה התכנית כ/5056 מיום 15.3.65 נזנחה, העלה ב"כ המערערים את הטענה שבעקבות פסק הדין שניתן בבג"צ 360/97 קרסיק נגד מדינת ישראל, פ"ד נ"ה (2) 625, בו נקבע, שאם תם ייעוד ההפקעה של הקרקע יש להשיב, עקרונית, את הקרקע לבעליה, תוקנה פקודת הקרקעות (רכישה לצורכי הציבור) 1943, תיקון מס' 3, מפברואר 2010, סעיפים 14 א' – 14 ד', ובהתאם לתיקון, כך טוען ב"כ המערערים, זניחת מטרת ההפקעה אינה מביאה אוטומאטית לבטלות ההפקעה, אלא יש צורך באקט נוסף של חזרה מהפקעה, ביטול רכישה, ביטול הפקעה וכו'.

...

גם טענת המערערים באשר להוצאות המשפט ושיעור שכר הטרחה בו חויבו על פי פסק דינו של בית משפט קמא, אינה מקובלת עלינו.

התוצאה מכל האמור לעיל היא, שאנו דוחים את הערעור, ומחייבים את המערערים, ביחד ולחוד, לשלם למשיבה שכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪ (כולל מע"מ).

בהתאם לכך אנו מורים למזכירות בית המשפט להעביר את הפיקדון שהופקד על ידי המערערים לידי ב"כ המשיבה עבור המשיבה.

עם זאת, אין באותה החלטת ביניים, להקנות למשיבים 4-3 זכויות במקום, או לגרום לביטול אותה פסיקה קודמת.

באותה תביעה טען גורם אחר לזכויות במקרקעין (עיזבון המנוח עזאת דרוויש) ובית המשפט מצא שאותו תובע אחר לא הצליח להוכיח כי אביו המנוח רכש את החלקה שנדונה שם. עם זאת, בחר בית המשפט שלא לפסוק הוצאות למשיבים 4-3 דנן (אשר היו הנתבעים 2-1 באותו הליך) וזאת באומרו שאין הוא פוסק הוצאות - "ולו מהטעם שקיומו של הליך זה אפשר להם להמשיך ולהתגורר בחלקה שבמחלוקת במשך תקופה לא מבוטלת למרות קיומם של שני פסקי דין פינוי נגדם. אך מובן, שבעובדה כי דחיתי את תביעת התובע אין כדי להשפיע על תוקפם של פסקי הדין שניתנו בהליכים הקודמים שהתקיימו בפרשה זו" (ר' ס' 77 לפסק הדין שם).

גם אם אין בכך כדי לרפא את הפגם שנפל בשיהוי שננקט על ידן קודם לכן, הרי שכאשר נראה שהרשות מבצעת את הנידרש ממנה ופועלת במהירות ראויה להגשמת מטרות ההפקעה, הגם שבאיחור, מצדיק האנטרס הצבורי, במרבית המקרים, להמנע מביטול ההפקעה ולאפשר לרשות לממש את מטרתה (השוו: בג"ץ 3421/05 מח'ול נ' שר האוצר - משרד האוצר 18/6/2009, בפיסקה 22).

...

באותה תביעה טען גורם אחר לזכויות במקרקעין (עזבון המנוח עזאת דרוויש) ובית המשפט מצא שאותו תובע אחר לא הצליח להוכיח כי אביו המנוח רכש את החלקה שנדונה שם. עם זאת, בחר בית המשפט שלא לפסוק הוצאות למשיבים 4-3 דנן (אשר היו הנתבעים 2-1 באותו הליך) וזאת באומרו שאין הוא פוסק הוצאות - "ולו מהטעם שקיומו של הליך זה אפשר להם להמשיך ולהתגורר בחלקה שבמחלוקת במשך תקופה לא מבוטלת למרות קיומם של שני פסקי דין פינוי נגדם. אך מובן, שבעובדה כי דחיתי את תביעת התובע אין כדי להשפיע על תוקפם של פסקי הדין שניתנו בהליכים הקודמים שהתקיימו בפרשה זו" (ר' ס' 77 לפסק הדין שם).

ברם, בחינת השיקולים הרלבנטיים לגופם מביאה לידי מסקנה כי במקרה זה אין בשיהוי הממושך כדי להביא לביטול ההפקעה, כפי שיפורט להלן.

ר' בהקשר זה גם את דברי כב' השופט ברעם בה"פ (מחוזי י-ם) 20638-01-19 דלעיל : "בהקשר זה, מקובלת עלי טענת המבקשת כי לא קיימת חובת מתן הודעה למי שטוען לזכויות במקרקעין ואלה אינן רשומות על שמו כדין בפנקסי רישום המקרקעין" (סעיף 13, שם).

אולם, ההפקעה לא בוטלה, על אף שראש המועצה, באותה פגישה, התחייב לעשות כן. ביום 9/11/20 הודיעה המועצה המקומית לממונה על המחוז כי היא מעוניינת בהליך גישור בפניו בענין ההפקעה.

כמו כן הועלתה טענת שהוי בהגשת העתירה, שכן ההפקעה פורסמה ברשומות ביום 14/8/19, והעתירה הוגשה ביום 25/2/21.

...

גם במקרה כזה, הסמכות להפקיע קיימת, אך שיקול הדעת מחייב להגיע למסקנה, שלא להפקיע.

לאחר עיון בכלל החומר והטיעונים שהוגשו, אינני מקבל, במישור העובדתי, את טענת המועצה כי היא מתכננת או מתעתדת להקים מבנה נוסף או כיתות לימוד נוספות בבית הספר, לטובת המהלך של האיחוד בין בית ספר ימה לבין חטיבת הביניים.

לאור כל האמור לעיל, אני מקבל את העתירה ומבטל את ההפקעה של חלק מחלקה 15 בגוש 8652 ששטחו 22.310 דונם, בייעוד שב"צ, שהופקע ביום 14/8/19, והודעה על כך נתפרסמה בילקוט הפרסומים מס' 8396 מיום 14/8/19 בעמוד 13993, וכן הודעה לפי סעיף 19 לפקודה בילקוט הפרסומים 8590 מיום 22/12/19 בעמוד 2377; וכן את ההפקעה של חלק מחלקה 14 בגוש 8652, ששטחו 7.980 דונם, בייעוד שב"צ, שהופקע ביום 14/8/19, והודעה על כך נתפרסמה בילקוט הפרסומים מס' 8396 מיום 14/8/19 בעמוד 13994.