האם שביתה נחשבת כוח עליון

ארכה בשל "כוח עליון" – היזם אף מבקש (בסעיף 30 לסיכומים) ליישם את סעיף 10.5 לחוזה, המאפשר הארכת מועדים בנסיבות בהן העבודה מופסקת מחמת "שביתה כללית ו/או השבתה כללית ו/או עיכובים אחרים המהוים כוח עליון". הגשת בקשה מתוקנת לקבלת היתר בניה בודאי שאינה נכנסת בגדר סעיף זה, אף לא עם פרשנות מרחיבה.

...

השתלשלות האירועים ועמדות הצדדים - על מנת להבין את טענות הצדדים ואת הכרעתי, אין מנוס אלא לסקור באריכות את המאורעות על פי סדר כרונולוגי.

אין חולק כי המדובר בעלויות נכבדות אלא שהן צפויות, ניתן היה לברר מבעוד מועד מה הן דרישות העיריה, ניתן היה להעריך עוד במועד קבלת ההיתר את העלויות הצפויות, וצריך היה לקחת את העלויות בחשבון עוד לפני כריתת החוזה, ולמצער – ביום שהעירייה העלתה את אותה דרישה, ולהציג את הדברים בפני בעלי הדירות כבר אז. לכן, אינני מקבלת את דבריו של עו"ד בירמן, במהלך פגישת 11/2014, כאשר הוא מתייחס להקמת הגדר ואומר כי: "העירייה העלתה דרישות בעניין המגרש וכן הלאה. קורה, בפרויקטים, שנדרשים דברים כאלו אבל הדבר לא היה צפוי". הדבר היה צפוי, ובכל מקרה, לא יתכן להעלותו רק באוקטובר 2014 לראשונה.

בדומה לדברים שנכתבו מעלה לגבי הדירות האחרות – אני סבורה כי פיצוי ראוי הינו רק לגבי תקופה של 11 חודשים לכל היותר, ולגבי הפסד בשיעור של 2,000 ₪ לחודש לכל היותר (ויש לראות כי לא שוכנעתי שמצבה של הדירה היה גרוע עד כדי אי היכולת להשכיר אותה, ולא שוכנעתי שאי אפשר היה להשכיר אותה כפי שהושכרה דירת דנציגר).

הדרישה לגבי פריט זה נדחית אף היא.

ההודעות כלפי הצדדים השלישיים ששלחו בעלי הדירות כנגד הקבלן והמתכנן – נדחות.

במסגרת כתב ההגנה נטען כי העיכוב מקורו בהשלכות מגיפת הקורונה, המהוות כוח עליון.

המשיב הוסיף וטען, כי החלטת כב' בית המשפט קמא, לא התבססה על הבחנה סמנטית, כנטען ע"י המבקשת, בין ימים בהם חלה השבתה מלאה של העבודה לבין ימים בהם העבודה לא היתנהלה כסדרה, אלא על אי עמידה של המבקשת בנטל המוטל עליה, להוכיח קשר סיבתי, בין מגיפת הקורונה, לבין העיכוב במסירת הדירות.

...

אקדים ואבהיר כי על אף שטענות המבקשת בדבר ההבחנה שביקש בית המשפט קמא לערוך, בין הפסקה מלאה של העבודות לבין ביצוען שלא כסדרן שובת לב, אין בידי לקבלה.

במקרה דנן, מצא בית המשפט, כי הוכח, עובדתית, עיכוב מוצדק של 11 ימים, בהם לא התנהלה כל פעילות באתר.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית.

משבר הקורונה אינו מהוה כח עליון העולה כדי סיכול של ההסכם, ולשוכרת לא היתה כל מניעה להחנות את רכביה בחניות שהמשכירה השכירה לה בתקופת החרום ו/או לאחריה.

השלכותיהן של המגיפה ושל ההגבלות מרחיקות הילכת, שהקיפו את כל תחומי החיים, היו דראסטיות: המונים הוכנסו לבידוד והוצאו לחופשה כפויה מעבודתם, מערכת החינוך ניסגרה, טיסות ניכנסות ויוצאות בוטלו, הנכנסים לארץ ממדינות רבות חויבו בבידוד והפעילות בענפים רבים במשק הושבתה לחלוטין.

...

עוד שוכנעתי כי לאחר שהשוכרת הודיעה למשכירה ביום 18.3.20 כי לנוכח ההגבלות אשר הוטלו נאלצת השוכרת להפסיק את השימוש במושכר החל מיום 30.3.20 ועד למועד בלתי ידוע, הציעה השוכרת למשכירה כי תאפשר לה לעשות שימוש חלופי בחניה, שלא למטרת השכרת רכב אלא לשם אחסון של כלי רכב בתמורה לדמי שכירות מופחתים, אך המשכירה לא נענתה להצעה זו. המשכירה הודיעה ביום 23.3.20 ובהבהרה מיום 1.4.20 לכלל השוכרים כי החליטה לדחות את הגביה למשך 60 יום החל מיום 15.3.20 לגבי עסקים אשר נסגרו בפועל עקב ההגבלות שהוטלו.

החלת מבחן הצפיוּת מובילה למסקנה שלפני מרץ 2020 לא ידעה השוכרת ולא היה עליה לדעת את הנסיבות אשר יגרמו לה להפר את הסכם השכירות בהפרה יסודית.

שוכנעתי כי בנסיבות אלה לא נותרה לשוכרת ברירה, כדי לא לקרוס פיננסית, אלא לבצע פעולה חד צדדית של ביטול ההסכם, פינוי המושכר והעברת הרכבים למקום חניה/אחסון אחר שאינו כרוך בעלויות גבוהות.

אני קובעת כי הפיצוי הראוי הוא בגובה של מחצית מדמי השכירות (והתשלומים הנלווים) המוסכמים, למשך שלושה חודשים.

המועצה ביקשה מהנתבעת להבהיר מהן אותן נסיבות מיוחדות המהוות לטענתה כח עליון בגינן בוטלה הטיסה, אך הנתבעת לא השיבה לפנייה זו. כתוצאה מביטול הטיסה, והעובדה שהתובעים לא היו ערוכים לשהות באילת בלילה, וביניהם היו ארבעה ילדים, הם נאלצו לרכוש באילת מוצרים בסיסיים (מברשות שיניים, מוצרי הגיינה, פיג'מות וכיוצא בזה), וכן לשלם עבור נסיעות במוניות משדה התעופה לאילת וחזרה למחרת, ועבור שני חדרים במלון לאותו לילה.

יתר על כן, אני סבורה כי טענת נציג הנתבעת, שהשביתה התגבשה במפתיע, מבלי שקדם לכך כל ארוע קודם וכל שיח בין הטייסים לנתבעת על תנאי העבודה, הטבות או סוגיית שכר כלשהיא על הפרק, אינה משכנעת ואינה סבירה, אחרת לשם מה לשבות ומה תכלית השביתה? זאת ועוד, אם אכן השביתה הייתה מפתיעה לחלוטין, כטענת הנתבעת, הנטל להוכיח זאת היה מוטל על הנתבעת, שכל המידע על כך נמצא בידיה.

...

בתביעה הראשונה תשלם הנתבעת לתובעים סך של 11,183 ₪.

בתביעה השנייה תשלם הנתבעת לתובע סך של 1,270 ₪.

הנתבעת תשלם את הסכומים הנ"ל תוך 30 ימים מקבלת פסק דין זה, אחרת יישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.

המועצה ביקשה מהנתבעת להבהיר מהן אותן נסיבות מיוחדות המהוות לטענתה כח עליון בגינן בוטלה הטיסה, אך הנתבעת לא השיבה לפנייה זו. כתוצאה מביטול הטיסה, והעובדה שהתובעים לא היו ערוכים לשהות באילת בלילה, וביניהם היו ארבעה ילדים, הם נאלצו לרכוש באילת מוצרים בסיסיים (מברשות שיניים, מוצרי הגיינה, פיג'מות וכיוצא בזה), וכן לשלם עבור נסיעות במוניות משדה התעופה לאילת וחזרה למחרת, ועבור שני חדרים במלון לאותו לילה.

יתר על כן, אני סבורה כי טענת נציג הנתבעת, שהשביתה התגבשה במפתיע, מבלי שקדם לכך כל ארוע קודם וכל שיח בין הטייסים לנתבעת על תנאי העבודה, הטבות או סוגיית שכר כלשהיא על הפרק, אינה משכנעת ואינה סבירה, אחרת לשם מה לשבות ומה תכלית השביתה? זאת ועוד, אם אכן השביתה הייתה מפתיעה לחלוטין, כטענת הנתבעת, הנטל להוכיח זאת היה מוטל על הנתבעת, שכל המידע על כך נמצא בידיה.

...

בתביעה הראשונה תשלם הנתבעת לתובעים סך של 11,183 ₪.

בתביעה השנייה תשלם הנתבעת לתובע סך של 1,270 ₪.

הנתבעת תשלם את הסכומים הנ"ל תוך 30 ימים מקבלת פסק דין זה, אחרת יישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.