אם כן – האם רשאית התובעת לגבות תשלום בעד צריכה כאמור, שלא נמדדה, על אף היותה גבייה רטרואקטיבית?
52.3.
וכך קבע בית המשפט שם בעיניין זה:
"שינוי החלטה מנהלית למען אינטרס צבורי, עלול לפגוע בזכויות הפרט ובאינטרסים שלו, ביניהם, עניינו של הפרט בסופיות ההחלטה המנהלית ואנטרס ההסתמכות שלו על ההחלטה, שעל פיה פעל ושינה את מצבו... ...באיזון בין אינטרס הציבור ואנטרס הפרט, נקודת המוצא לעניין שינוי ההחלטה המינהלית היא, שהשינוי יותר במקרים 'כבדי משקל' וכי נקודת מוצא זו 'מקבלת משנה תוקף כשמדובר בשינוי החלטה בשל טעות בשקול הדעת שנפלה בה (ע"א 1928/93 לעיל, עמ' 193). עם זאת, כך נקבע, יש מקרים בהם קיימות נסיבות מיוחדות, כגון טעות חמורה בשקול הדעת, שבהן יותר שינוי ההחלטה ותותר הפעלת שיקול הדעת מחדש. בעריכת האיזון בין האינטרסים המתעמתים יש לקחת בחשבון את כל הפרמטרים הרלבאנטיים, כגון: מידת ההסתמכות של הפרט על ההחלטה, הנזק שניגרם או עלול להגרם לפרט, מהותו של האנטרס הצבורי אותו מבקשים לקדם, סוג הטעות, הגורם האשם בטעות ועוד....".
"...יצוין, כי כל האמור מתייחס לשינוי או תיקון החלטה שפועלם פרוספקטיבי. מה הדין לעניין החלת השינוי או התיקון באופן רטרואקטיבי? עיקרון החוקיות מורה לי כי ככלל אין החוק מטיל חיובים באופן רטרואקטיבי אלא אם נאמר כך במפורש. כלל זה נכון במיוחד לגבי חיובי מס..."
"...כאשר רצה המחוקק לאפשר תיקון שומת מס באופן רטרואקטיבי, הוא עיגן זאת בחוק תוך קביעת מיגבלות חמורות. כך, סעיף 147 לפקודת מס הכנסה קובע מיגבלת זמן קצרה שבמסגרתה יכול הנציב בלבד לתקן שומות ויש לתת לנישום היזדמנות סבירה להשמיע טענותיו וסעיף 85 לחוק מס שבח, קובע מיגבלת זמן של ארבע שנים לתיקון שומה וזאת רק בהתקיים אחת העילות המצומצמות המנויות בסעיף. סעיפים אלה פורשו בצמצום ושינוי בפרשנות חוק לא הצדיק פתיחת שומות סופיות... ...בפקודת העיריות לא הוקנתה סמכות לתקן שומת ארנונה באופן רטרואקטיבי. כיוון שכך ולאור האמור לעיל, ידנו תהא קפוצה במתן אפשרות לתקן שומת ארנונה באופן רטרואקטיבי. עלינו לאזן בין השיקולים הרלבאנטיים לשם הכרעה בשאלת הרטרואקטיביות של החיוב בארנונה. מחד גיסא, עומד האנטרס הצבורי של קיום החוק והאנטרס של תושבי המועצה שזו תיגבה את המגיע לה... ... מאידך גיסא ניצב אל מול האנטרס הצבורי, האנטרס של מקורות, המושתת על עיקרון סופיות החלטותיה של המועצה. מעצם העובדה שהמועצה לא שלחה למקורות הודעת חיוב במשך עשרות שנים, סביר היה להסיק כי המועצה סברה שהחוק מעניק לה פטור מתשלום ארנונה. עמדתה של המועצה כל השנים, כמוה כהחלטה בדבר מתן פטור למקורות מארנונה, זו גם דעתו של היועץ המשפטי לממשלה. למקורות עומד גם אינטרס ההסתמכות. היא ניהלה את עסקיה בהנחה שאינה חייבת בתשלום ארנונה בגין תעלת המוביל הארצי והשטחים שלצדה. היא לא לקחה הוצאות אלה בחשבון במסגרת הסדר ההיתחשבנות בינה לבין הממשלה. לפיכך, יש לקבל את טענת מקורות, שלא נסתרה, כי היא אכן הסתמכה על המצג על ידי מחדל, שהוצג על ידי המועצה במשך השנים וכלכלה עניניה בהתאם. תהיה זו פגיעה קשה בה אם השינוי בהחלטה יחול רטרואקטיבית. במצב דברים זה, אין זה ראוי לאפשר למועצה להטיל על מקורות ארנונה לשנים שקדמו לדרישה מ-1993" (פס' 24-19 לפסק הדין).
"טענת הסתמכות המבוססת על אי-גביית ארנונה תיתקבל רק בנסיבות חריגות, כגון כאשר מדובר בסוג נכס שהגישה המקובלת לגביו - להלכה ולמעשה - הייתה שאינו בר-חיוב בארנונה, ועל כן רשאי היה הנישום להניח שאי-הגביה יסודה בפטור מארנונה ולא בטעות או מחדל של הרשות".
לסיכום הפסיקה דלעיל, שעניינה כאמור חיוב רטרואקטיבי בתחום הארנונה, זוהי תמצית ההלכה – עיקרון החוקיות מורה כי ככלל אין החוק מטיל חיובים באופן רטרואקטיבי אלא אם נאמר כך במפורש, ובמיוחד לגבי חיובי מס; מאחר שפקודת העיריות אינה מסמיכה עיריות במפורש לתקן שומות ארנונה רטרואקטיבית, אפשרות זו לא תותר אלא על דרך הצמצום; חזקה היא כי לא הוקנתה לרשות סמכות להטיל חיובים למפרע, ודרושים טעמים כבדי משקל אשר יצדיקו את סתירת החזקה ואת הכללת ההחלטה לחייב רטרואקטיבית בתוך מיתחם הסבירות; יש צורך לאזן בין האנטרס הצבורי בגביית מס אמת וקיום החוק, ובין אינטרס ההסתמכות הסבירה והלגיטימית של הנישום; במסגרת איזון זה נבחנים, בין היתר, גם מידת אשמו של כל אחד מהצדדים לאי גביית הארנונה במועד ומשך התקופה הרטרואקטיבית בה מדובר; תנתן חשיבות מיוחדת להתנהלותו של הנישום ולבחינת השאלה האם רובץ לפתחו "אשם" כלשהוא; בגדר שקולי הרשות בבואה להטיל חיוב רטרואקטיבי, ניתן למנות את משך הזמן שלגביו מבוצעת התחולה הרטרואקטיבית, מידת ההסתמכות מצד האזרח ומידת היעילות והצדק שבחיוב למפרע.
...
משכך אני סבורה, כי בירור והכרעה בטענות אלו נדרשים במסגרת הליך זה וכי אין בתלונה האמורה, שהוגשה לאחר הגשת התביעה, ולא נודע גורלה, משום מחסום בעניין זה.
ריבית
התובעת ערכה את תחשיב הריבית על פי "ריבית החשב הכללי" ו- "ריבית פיגורים החשב הכללי", כנזכר בסעיף 1 לכללי אמות המידה.
סיכום
בהתאם לכלל הקביעות לעיל, מתקבלת התביעה כנגד הנתבעת 1 בלבד, וזאת באופן חלקי, כדלקמן:
135.1.
התביעה נגד הנתבעים 5-2 נדחית.
