האם רופא שיניים עבר עבירה על סעיף 51 לפקודת רופאי השיניים

לפניי ערעור על החלטת המשיבה, שרת הבריאות הגברת יעל גרמן, מיום 14.10.13 (להלן: "ההחלטה"), לפי סעיף 51 לפקודת רופאי השיניים [נוסח חדש] התשל"ט– 1979 (להלן: "הפקודה").

בדו"ח מיום 8.7.13 קבעה הועדה כי אין להקל ראש בנוגע לעבירות בהן הורשע המערער ולהתייחס אליהן כאל "כשלים טכניים". היתנהגותו של המערער מתייחסת לכשלים ולמחדלים רפואיים ומקצועיים מהותיים, וחומרה יתירה נודעת להם כשהם נעשים על ידי רופא בעל תואר "מומחה בכירורגיית פה ולסת", ממנו יש לצפות לסטאנדארט מקצועי גבוה הרבה יותר מרופא שיניים "רגיל". הועדה שקלה את זיכויו של המערער ממספר סעיפים ואת חלוף הזמן מאת קרות האירועים, את הצהרתו בפני הועדה כי תיקן את אשר היה לתקן ואת עברו המשמעתי הנקי, והמליצה בפני השר להתלות את רישיונו של המערער למשך שלושה חודשים.

...

משכך, רק אם בהחלטת המשיבה נפל משגה מהותי בשיקול הדעת, והחלטתה חורגת חריגה מהותית ממתחם הסבירות, ימצא בית המשפט לנכון להתערב בהחלטתה.

מכל מקום, סבורני כי החמרה על העונש שהומלץ על ידי הוועדה משלושה לחמישה חודשי התלייה, אינה סטייה מהותית לחומרה, ומדובר בתוספת של חודשיים בלבד.

סיכום לאור כל האמור לעיל, דין הערעור להידחות והוא נדחה בזה.

בבית המשפט העליון רע"א 2511/06 בפני: כבוד השופטת ע' ארבל המבקש: ד"ר תאופיק דראג'מה נ ג ד המשיבים: 1. שר הבריאות 2. השופט בדימוס ורדימוס זיילר 3. הועדה שמונתה לעניין המערער לפי סעיף 47 לפקודת רופא השיניים בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 21.2.06 בע"ש 5062/05 שניתן על ידי כבוד השופטת י' צור בשם המבקש: עו"ד ר' יאראק בשם המשיבים: עו"ד מ' חשין ][]החלטה

לבסוף, טוען המבקש כי שגה בית המשפט בקבעו כי היתנהגותו עולה כדי עבירת משמעת (אף שלטעמו היתנהגותו היתה בגדר מחאה אזרחית גרידא), וטוען כי העונש שהוטל עליו בגינה אינו מוצדק.

ראשית, איני סבורה כי העובדה שמדובר במקרה ראשון של הגשת בקשת רשות ערעור על פסק-דין של בית משפט המחוזי בעירעור לפי סעיף 51 לפקודה (ולא של בית משפט זה- כפי שהיה בעבר), יש בה, כשלעצמה, כדי להצדיק מתן רשות ערעור.

...

][] בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת י' צור) בע"ש 5062/05, אשר במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על החלטת המשיב 2, כמי שהמשיב 1 אצל לו את סמכותו, להתלות את רישיונו לעסוק ברפואת שיניים לתקופה של חודשיים ימים עקב התנהגות שאינה הולמת מורשה לריפוי שיניים.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לבקשה, בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ובעיקרי הנספחים שצירפו הצדדים לטיעוניהם, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

במקרה דנן, לא שוכנעתי מן הטיעונים שהעלה המבקש כי עניינו אכן בא בגדרן של הקטגוריות האמורות.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

ענייננו של הנאשם שבפניי במספר עבירות על פקודת מס הכנסה, כאשר אלה בוצעו במספר דרכים תוך תיחכום ותעוזה ובסכום ניכר מהסכום שנקבע שהנאשמת אמיר נטלה לידיה.

ת"פ (פ"ת) 56359-12-15 פרקליטות מחוז תל אביב מסוי וכלכלה נ' מ. (24.11.16) - הנאשם הורשע בכתב אישום מתוקן בבצוע 6 עבירות של השמטת הכנסה בכוונה להיתחמק ממס בנגוד לסעיף 220(1) לפקודה, 7 עבירות של הכנה וקיום ספרים ורשומות כוזבות בנגוד לסעיף 220(4) לפקודה, 7 עבירות של שימוש במירמה עורמה ותחבולה בכוונה להיתחמק ממס בנגוד לסעיף 220(5) לפקודה, 42 עבירות של הכנת פנקסי רשומות כוזבים במטרה להיתחמק מתשלום מע"מ בנגוד לסעיף 117(ב)(6) לחוק מע"מ ו-42 עבירות של שימוש במירמה ותחבולה במטרה להיתחמק מתשלום מע"מ בנגוד לסעיף 117(א)(13) ביחד עם סעיף 117(ב)(8) לחוק המע"מ. הנאשם הנו רופא שיניים, אשר במהלך השנים 2007-2013, פעל במירמה על מנת להעלים מפקיד השומה הכנסות ממרפאתו הפרטית בכוונה להיתחמק מתשלום מס בסכום של לכל הפחות 965,373 ₪.

בנסיבות אלו יש צדק בעמדת המאשימה, כי המסקנות המבוססות על מצבו של הנאשם, הרקע שלו והיעדר עבר פלילי הן בעייתיות, שכן לא די בחזרתיות נמוכה לבצוע העבירה כדי לקבוע העידר סיכון ויש צורך לבחון גם פרמטרים נוספים.

...

הפגיעה לבני המשפחה היא מובנית, אך גם בלתי נמנעת, למעט אלה שבית המשפט מצא לאסור את פרסום שמם.

בהתחשב בכל האמור לעיל יש למקם את עונשו של הנאשם ברף התחתון של מתחם העונש ההולם.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 5 חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות.

לפני ערעור שהוגש לפי סעיף 51 לפקודת רופאי השיניים (נוסח חדש), התשל"ט – 1979 (להלן: "הפקודה"), על החלטת המשיב 2, כב' השופט (בדימוס) אמנון סטרושנוב, מיום 23/4/2023, שניתנה בהתאם לסמכות שהואצלה לו ע"י משיב 1, שר הבריאות, ושלפיה אימץ את המלצת המשיבה 3, ועדת המשמעת כהגדרתה בסעיף 47 לפקודה (להלן: "הועדה"), להתלות רישיונו של המערער לעסוק ברפואת שיניים לתקופה של 3 שנים החל מיום 21/5/2023.

כמוכן ובמסגרת ההליך המשפטי שהתנהל בעיניינו, עבר המערער תהליך טפולי תחת כנפי שירות המבחן, וביום 6/9/2022 נגזר דינו לשלושה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, פיצוי למתלוננת בסך 5,000 ₪, וצו מבחן למשך 12 חודשים.

תמצית טענות הצדדים המערער מעלה שתי טענות עיקריות : האחת, כי החלטת המשיב 2 הנסמכת על המלצת הועדה, סוטה באופן קצוני לחומרא מרמת הענישה המקובלת והנהוגה במקרים דומים, דבר שמצדיק את היתערבות ערכאת העירעור; השנייה, כי המשיב 2 ביסס את החלטתו על עבירות אחרות מאלה שבהן הורשע המערער, עבירות שאינן חלק מכתב האישום שבו הודה המערער ואינן חלק מהקובלנה, ואשר לא הוכחו בשום שלב ולא בוררו לא בשלב בירור האשמה בפני בית המשפט ולא בשלב חקירת הארוע.

כן הגיש ב"כ המערער החלטה ודו"ח וועדה בעיניינם של שני רופאי שיניים – אב ובנו- ד"ר שאקר וד"ר עומר (הוגשו וסומנו כמוצג מע/2), אשר הורשעו בעבירות של הסגת גבול, תקיפה של מספר אנשים כולל אישתו של ד"ר עומר, וגרימת חבלות של ממש, היזק לרכוש והעלבת עובד ציבור ואשר נגזר דינם ל- 6 חודשי מאסר, ובעניינם שר הבריאות קיבל את המלצת הועדה והטיל על ד"ר שאקר 3 חודשי התלייה בגין עבירות האלימות ועוד שני חודשי התלייה בגין עבירות מס, ואילו על ד"ר עומר הוטלו 3 חודשי התלייה בשל עבירות האלימות.

...

איני מקבלת את טענות המשיבים שנושא עבירות מין כלל לא נלקח בחשבון על ידי הוועדה בעת שגיבשה את המלצתה בעניינו של המערער, שכן בסעיף 24 להמלצה, נכתב על ידי הוועדה 'ברחל בתך הקטנה', כי מסכת האירועים המיוחסים למערער דומים יותר בחומרתם לתקדים שעליו הצביע ב"כ הקובל בעניין רופא אחר שהורשע באונס, וזאת, לטעמה של הוועדה, בשל אופייה של האלימות שביצע המערער, ואשר נמשכה כ- 3 שנים וכללה אלימות מינית.

לאור המקובץ לעיל, ולאחר שהצבתי לנגד עיניי את מסכת העובדות שבגינן הורשע המערער, את המלצת הוועדה והחלטת המשיב 2, ואת הטיעונים המפורטים של שני הצדדים, בכתב ובעל פה, ובהתחשב בכלל הנתונים שנשקלו ע"י הוועדה, אלה שלקולא ואלה שלחומרא, ובהתחשב בתקופה שבה נמנעה מהמערער האפשרות לעבוד במקצוע רפואת השיניים, במהלך התקופה שבה שהה במעצר בית ובמהלך התקופה שבה ריצה את עונש המאסר שהוטל עליו בעבודות שירות, הגעתי לכלל מסקנה שיש מקום לקבל את הערעור במובן זה שתקופת התליית רישיונו של המערער לעסוק ברפואת שיניים תקוצר ותעמוד על תקופה של 6 חודשים, וזאת החל מיום 13/7/2023.

סוף דבר הריני מקבלת את הערעור ומעמידה את תקופת התליית רישיונו של המערער לעסוק ברפואת השיניים על תקופה של 6 חודשים, החל מיום 13/7/2023.

לפנינו ערעור, שהוגש לפי סעיף 51 לפקודת רופאי השיניים [נוסח חדש], תשל"ט-1979 (להלן-הפקודה), על החלטתו של שר הבריאות, מכוח סמכותו לפי סעיף 45 לפקודה, להתלות רישיונו של המערער, רופא שיניים במקצועו, לתקופה של שישה חודשים.

היינו-לגישת בא-כוח המערער, המחוקק לקח בחשבון את האפשרות, שעבירה על הפקודה, אשר אינה בהתמדה, תצדיק פגיעה ברישיון, אך זאת במסגרת הליך פלילי בלבד (כאמור בסעיף 57 לפקודה).

אינה מקובלת עלי גישת בא-כוח המערער, כי לצורך הוכחת היסוד העובדתי הנ"ל נדרש כי רופא השיניים הורשע בעבר בהפרת הוראות הפקודה.

בנסיבות העניין, משהוכח לפני הועדה, כי היו פירסומים של מרפאות המערער בידיעתו ואף תוך השתתפותו הפעילה, וזאת לאחר שהותרה קודם לכן להמנע מפרסום מרפאותיו, ניתן להניח, כי התכוון לפרסם את הפירסומים בעלון זהב"י ובעיתון "כדאית" (סעיף 39(2) לפקודה דורש, למשל, אך את השלמת הרופא עם הפרסום האסור), ואין נפקא מינה אם מטרת הפירסומים, לגישת המערער, מקדמת אף ערך חברתי כלשהו, לאור האזהרות וההתראות שקבל ניתן אף להסיק, כי היה מודע לאיסור שבפירסום זה. אמת המידה, שמן הראוי למורשה לריפוי שיניים לנהוג על פיה על-מנת שלא ימצא עצמו מסתבך בעבירת משמעת מסוג זו של היתנהגות שאינה הולמת, נגזרת מן הערכים וההסדרים העומדים בבסיס מיקצוע ריפוי השיניים, כפי שנאמר בהקשר דומה: "כדי לצעוד בדרך המלך, על איש המיקצוע או על מי שנמנה עם המסגרת האירגונית המיוחדת, להיות מונחה על ידי הכללים המופשטים, המעצבים את התפיסות השוררות במקצוע או במסגרת האירגונית, לפי העניין, ואשר הם ביטוי לערכים המקובלים בהם" (על"ע 17/79 הנ"ל, בעמ' 661).

...

לעניין סעיף משמעת זה מקובלת עלי מסקנת הוועדה, שאת חוות-דעתה אימץ שר הבריאות, כי בשני הפירסומים האסורים התנהג המערער בדרך שאינה הולמת מורשה לריפוי שיניים.

אינה מקובלת עלי גישת בא-כוח המערער, כי לצורך הוכחת היסוד העובדתי הנ"ל נידרש כי רופא השיניים הורשע בעבר בהפרת הוראות הפקודה.

בגוף כתב המינוי נכתב: "בתוקף סמכותי לפי סעיף 44 לפקודת הרופאים (נוסח חדש), התשל"ז-1976, אני ממנה את ד"ר קלמן-כיו"ר, ואת ד"ר בקר-כנציג ה.ר.י., להיות יחד עם עו"ד דורנר נציג היועץ המשפטי לממשלה ועדה שתדון בקובלנת המנהל הכללי לפי סעיף 41 לפקודת הרופאים (נוסח חדש), התשל"ז-1976, נגד ד"ר יעקב ברון...

תוצאה זו מחויבת גם נוכח המסקנה (לעיל), כי על הוועדה לשוב ולשקול התקיימותה של עבירת משמעת לפי סעיף 45(4) לפקודה בעניינו של המערער.

סיכומו של דבר, יש לקבל את העירעור במובן זה שהתיק יוחזר לאותה ועדה (עד כמה שהדבר ניתן) שדנה בעניינו של המערער, על-מנת שתיתן דעתה, אם נתקיימה, בנסיבות המקרה דנן, לאור האמור לעיל, גם עבירת משמעת לפי סעיף 45(4) לפקודה.