מיום 3.8.14 שהה התובע בחופשת מחלה בשל כאבי גב.
בתביעה זו, מבקש התובע שנחייב את הנתבעת לשלם לו זכויות סוציאליות שנובעות מיחסי העבודה ומסיומם ובכלל זה פצויי פיטורים, פדיון חופשה, דמי הבראה, הפרישי שכר ושעות נוספות, תוספת ותק והפרשות לפנסיה בעדה, ימי מחלה, והחזר נכויים שבוצעו משכרו – לטענתו שלא כדין.
נחזור ונציין את פסיקת בית הדין הארצי, אשר קבע 5 תנאים שרק בהתקיימם יינתן תוקף משפטי לתשלום שעות נוספות גלובלי:
"המסגרת הרעיונית החולשת על השמוש במודל זה היא שזכויות העובד לא תקופחנה ושתכלית חוק עבודה ומנוחה תוגשם ולא תסוכל, והתנאים שנפרט להלן נועדו להבטיח זאת. תשלום שעות נוספות גלובאלי נעשה בדרך של תוספת קבועה, הנפרדת מהשכר, כשתוספת זו מגלמת ממוצע שעות נוספות חודשי אשר כמכלול שקול לסכום שהיה מתקבל לכל הפחות מתחשיב אריתמטי של הקף השעות הנוספות. ההכרה הפסיקתית בצורת תשלום זו כלגיטימית הותנתה על ידי בתי הדין בהתקיימות מספר תנאים המיועדים להבטיח שאין הוא כסות לקפוח העובד תוך פגיעה בהסדר הקוגנטי הגלום בחוק שעות עבודה ומנוחה. מבלי להתיימר למצות נציין כי התנאים המרכזיים הם: ראשית, צורת תשלום זו – ובעיקר ההנחות לגבי ממוצע השעות הנוספות שהיא מהוה תמורה להן – צריכה לבוא לידי ביטוי בהסכמה ברורה ומדעת, כך שהסכמת העובד לצורת תשלום זו על הנחותיה תהא מושכלת ומדעת. שנית, שיעור הגמול צריך להיות הוגן וסביר במובן זה שנידרש כי "בממוצע, וכמכלול – מקבל העובד לכל הפחות תמורה שוות ערך לזו המגיעה לו מכוח חוק שעות עבודה ומנוחה" (מתוך דברי השופטת דוידוב בע"ע (ארצי) 184-09 פיודור קרבצ'נקו נ' חברת השמירה בע"מ [פורסם בנבו] (18.12.11) (להלן: ענין פיודור).
בעניינינו, אף לא אחד מהתנאים מיתקיים –
לא הוצגה לנו הסכמה ברורה ומדעת של התובע לצורת תשלום זו;
מעבר לטענתה הכללית של הנתבעת כי התובע קיבל הרבה יותר ממה שמגיע לו, לא הוצג תחשיב שמאשר כי כך אכן היה המצב בפועל;
הנתבעת לא עקבה בפועל אחרי שעות העבודה של התובע ולא וידאה כי הגמול שמשתלם לו אכן מהוה גמול הוגן;
ההפרדה בתלוש השכר – לא זו בלבד שלא הייתה ברורה ושקופה, היא אף סיבכה את המעקב והיקשתה על האפשרות להבין ולעקוב אחר התשלומים שמגיעים לתובע;
גמול השעות הנוספות לא עמד באופן עצמאי בדרישות חקיקת המגן מששולם בתעריף שנמוך משכר המינימום.
זאת עשה תוך שהוא מפנה למכתב הדרישה הראשון מיום 21.10.13, שבו דרש לקבל הפרשים של כ-83,000 ₪, בתוך 30 ימים, ושלגביו הוא כבר הסכים כאמור שכל שמגיע לו מתוכו הוא סך של כ-3,000 ₪ עבור דמי הבראה, הפרש ששולם לו.
הנתבעת טענה עוד, כי יש לקזז מכל סכום שייפסק לתובע דמי הודעה מוקדמת שלא נתן לה כפי שהיה מחויב על פי חוק.
...
לטענת הנתבעת יש לדחות את התביעה.
סך הכל עבור ימי מחלה תשלם הנתבעת לתובע, בגין שלוש התקופות האמורות, 2,752 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 21.8.14 ועד יום התשלום בפועל.
סיכום
התביעה מתקבלת בחלקה.
כן תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך 1,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.
