האם עיכוב הדיון פוגע בזכויות הנאשם

נימוקי הבקשה לטענת המבקש, עניינו מעלה שאלה עקרונית ביחס לתוקפה החוקי של תקנה 44א לתקנות וחזקת המסירה הקבועה בה. לעמדתו, הנימוקים הבאים מצדיקים להורות על בטלותה של תקנה 44א לתקנות: התקנה הותקנה בחריגה מסמכות משום שמחוקק המשנה אינו מוסמך להתקין תקנה שמשמעותה קיום משפט והרשעת נאשמים אשר לא ידעו בפועל על קיומו של הדיון בעיניינם; התקנה פוגעת באופן בלתי מידתי בזכות של נאשם להיות נוכח במשפטו.

עיכוב הבצוע שניתן לפסילת רישיון הנהיגה של המבקש מבוטל בזאת.

...

לאחר עיון בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, שכן עניינו של המבקש אינו עומד באמות מידה אלו.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

ביום 21.12.2017 היתקיים דיון בבקשה לעיכוב ביצוע, לאחריו הוריתי למבקש להגיש את נימוקי העירעור ולמשיבה להגיש את תגובתה לבקשה לעיכוב ביצוע לאחר הגשת נימוקי העירעור, וזאת בטרם הכרעה בבקשה.

עם זאת, ניתן לבית המשפט שיקול הדעת לעכב את ביצוע עונש המאסר, על מנת למנוע פגיעה במידה העולה על הנידרש בזכויות הנאשם וזאת, בין היתר, תוך בחינה של השיקולים הבאים: חומרת העבירה ונסיבות ביצועה; תקופת המאסר שהושתה על המבקש; סכויי העירעור; עברו הפלילי של המבקש; היתנהגותו במהלך המשפט; ונסיבותיו האישיות המיוחדות של המבקש (ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 241 (2000)).

...

בית המשפט המחוזי נתן דעתו לשיקולים הללו ולא מצא כי בענייננו התקיימו נסיבות שהצדיקו עילה להתערבות בהחלטתו של היועץ המשפטי לממשלה: "לא שוכנעתי כי ענייננו נמנה על אותם מקרים נדירים וחריגים המקימים עילת התערבות בהחלטת היועץ המשפטי לממשלה, זאת משלא הוכח כי החלטת היועץ להגיש את כתב-האישום נגד הנאשם לוקה בחוסר סבירות במידה המצדיקה את ביטולו. המעשים המיוחסים לנאשם מפליגים בחומרתם ובנסיבות ביצוען. חומר החקירה שעמד לפני המאשימה העלה יסוד סביר להרשעה, ומשכך הצדיק את העמדתו של הנאשם לדין. למעשה, עיקר טענתו של הנאשם, עניינה בדיות הראיות והקושי המובנה, נוכח חלוף זמן של שנים, לבסס את הגנתו. אולם, כפי שיובא בהמשך, והגם שנתתי דעתי לקשיים האובייקטיביים בניהול הגנת הנאשם בשל כך, שוכנעתי מעבר לכל ספק סביר בדבר ביצוען של העבירות שיוחסו לו בכתב האישום." (פסקה 22 להכרעת הדין).

מטעם זה, ובשים לב להערותיי באשר לסיכויי הערעור לעיל, דינה של הבקשה לעיכוב תשלום הפיצויים להידחות.

סוף דבר, הבקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין נדחית, ועיכוב הביצוע הארעי עליו הוריתי ביום 21.12.2017 מבוטל בזאת.

היבט חשוב נוסף מוזכר בהחלטה, במסגרת ניתוח האינטרסים השוללים חידושו והמשך קיומו של ההליך נגד הנקבל, והוא – פגיעה בזכויותיו כנאשם, שאחד מענפיו הוא הזכות שעניינו יידון ויוכרע בלא שהוי ובסמוך ככל הניתן לאירועים עליהם מתבססת הקובלנה (סעיף 13.2(ה) עמ' 13).

הלישכה חוזרת על קביעת ביתה דין המשמעתי הארצי כי גם המערער אחראי לעיכוב שניגרם בבירור עניינו, שכן היה עליו לוודא שבית הדין המשמעתי המחוזי מודע להסכם הפשרה שהוגש עם המתלוננים ולבקש למחוק את ההליכים המשמעתיים בעיניינו אך הוא לא עשה כן. ט.4 ההליכים והדיונים בבית המשפט המחוזי בדיון הראשון שהתקיים ביום כד בטבת תשע"ז (22.1.17) הצהיר ב"כ הלישכה כי אם ההרכב שידון בעיניינו של המערער בבית הדין המשמעתי המחוזי לא יהיה אותו הרכב, "אנחנו נבטיח שזכויותיו של הנתבע בהגנה שלו לא ייפגעו. ניתן לו אם הוא רוצה לנהל את ההליך מההתחלה" (עמ' 1, שורות 26-27).

...

אני מקבל את הערעור על פסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי בבד"א 67/16.

התוצאה היא, כי לאחר קבלת הערעור, חוזרת על כנה ההחלטה של בית הדין המשמעתי המחוזי, דהיינו: ההליכים נגד המערער באו לקיצם, ולא יחודשו עוד.

מאחר וב"כ הלשכה ביקש בסיכומיו לחייב את המערער בהוצאות משפט, לא רק ללשכה אלא גם לאוצר המדינה (מבלי שהובא כל הסבר לעניין אחרון זה), ומשביקש ב"כ המערער לחייב את הלשכה בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, והמערער זכה בדינו, אני מחייב את הלשכה לשלם למערער הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 20,000 ₪ (כולל מע"מ).

עוד טענה, כי שליחת מכתב היידוע התעכבה והודעת התביעה בדבר כוונתה להגיש כתב אישום הומצאה לנאשם רק ביום 24.5.17.

דיון האם נפגעה זכותו של הנאשם לשימוע? לפי סעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי: "(א) רשות התביעה שאליה הועבר חומר חקירה הנוגע לעבירת פשע תשלח לחשוד הודעה על כך לפי הכתובת הידועה לה, אלא אם כן החליט פרקליט מחוז או ראש יחידת התביעות, לפי הענין, כי קיימת מניעה לכך." (ב) .

...

לאור כל האמור, נפל פגם בהתנהלות התביעה, הן באי משלוח מכתב הידוע בדבר זכותו של הנאשם לשימוע לכתובת הידועה במשטרה, והן בהגשת כתב האישום תוך פחות מ-30 יום מהמצאת מכתב הידוע השלישי.

עם זאת, אינני רואה מניעה להיעתר לבקשת התביעה לתקן את כתב האישום לאור השלב המקדמי שבו מצוי ההליך, ובפרט לאור החלטתי בדבר עריכת שימוע לנאשם.

סוף דבר לאור האמור, הגעתי למסקנה כי אין מקום לבטל את כתב האישום, אולם על התביעה לערוך לנאשם שימוע בדיעבד.

למרות אופן הגשת הבקשה ומועד הגשתה ועל מנת שלא לפגוע בזכויות הנאשם 2 נדחה הדיון ליום 15.6.17 ואף הוריתי למזכירות ליידע את הנאשם טלפונית על מנת שתנוח דעתו.

לא זו אף זו, היתנהלות זו פוגעת ביכולת בית המשפט לנהל את ההליך ומהוה נסיון של הסניגור והנאשם 2 לכפות על בית המשפט עיכובים חוזרים ונשנים תוך היתעלמות בוטה מהחלטות שיפוטיות ותוך השחתת זמנו של בית המשפט המהוה משאב צבורי נצרך ומצומצם.

...

נראה לי שנוצרה פה אי הבנה ועליה אני מתנצל, מעבר לכך ביקשתי לדחות את מועד הדיון לאור דיון חופף שהתקיים במחוזי בת"א. השופט קבע בהחלטתו שהדיון ידחה לשעה 12:30, הנחתי שהדיון שהתקיים בבימ"ש המחוזי בת"א הסתיים לפני ההפסקה הקבועה לשעה 11:00 ולכן כן האמנתי שאגיע עד לשעה 12:30 מועד הדיון קבועה לשעה 12:40, לאור העובדה שהדיון המשיך לאחר ההפסקה והסתיים קרוב לשעה 12:30 לא ראיתי אפשרות להגיע לדיון שנקבע פה לשעה 12:40, הודעתי על כך לנאשם גדי, לאור העובדה שמדובר בדיון בהקראה ראשונית, גם נאמר או סוכם עימו מה יש לומר, לאור פגישה שנקבעה לי בשעה 14:00 בת"א לא יכולתי להגיע לדיון.

" טענת הסנגור אודות קבלת הפרוטוקול באיחור מפתיעה נוכח משלוח הפרוטוקול על ידי המזכירות ונוכח העובדה שהנאשם 2 שמע את החלטתי ואף חש בנימה בה הוכתבה, והסבירות שלא מסר על כך לסנגורו מיד בתום הדיון או למצער בסמוך לאחר מכן אינה גבוהה בעיני.