בשולי הדברים בא-כוח המבקש טוען כי יש להתערב בעונש שהושת על מרשו בבית המשפט המחוזי, שכן מאסרו מאחורי סורג ובריח עלול לגרום נזק בלתי הפיך לבתו הפעוטה, שעל השבתה חזרה לחיק המשפחה נאבקו המבקש ורעייתו, לאחר שהוצאה מחזקתם על-ידי הרשויות, ובכך יש כדי להביא לפגיעה קשה בשיקומה ולכידותה של המשפחה.
בהמשך, בתום הדיון, הורינו, בהיעדר היתנגדות המשיבה, כי ההכרעה בהליך שלפנינו תעוכב עד להכרעה בהליך פלילי אחר (שלישי), שנימצא כי הוא מיתנהל כנגד המבקש (להלן: ההליך הנוסף).
בפסיקה ובספרות נאמר בהקשר לסעיף 90 הנ"ל, כי היזמה להגשת בקשה לאיחוד הדיון יכול שתעשה על-ידי בית המשפט עצמו, או על-ידי אחד מן הצדדים, וכי העילות המנויות בסעיפים 87-86 לחסד"פ לצרוף אישומים ונאשמים, נותנות בידי בית המשפט את הסמכות להכליל צרופם שונים של מספר כתבי אישום, הן מכוח זיקה קיימת בין האישומים, או זיקה הנתונה בין הנאשמים בכתב האישום.
ברם, המערער סבור כי בנסיבות ענייננו, במסגרתן כבר סיים לרצות את 2 חודשי עבודות השרות בתיק האיומים – טרם מתן הכרעת הדין במחוזי – לא היה יכול עוד בית המשפט "לחצות" את רף 6 החודשים הקבוע בסעיף 51ב.
טענות נוספות של המערער נוגעות להיקש שיש לערוך, לטענתו, מפסיקת בית משפט זה ברע"פ 6374/08 גנני נ' מדינת ישראל (6.2.2012) (להלן: הילכת גנני); ולנזק שיגרם לבתו הפעוטה כתוצאה מהמאסר מאחורי סורג ובריח.
...
התוצאה מכל אלו היא שיש לקבל את הערעור באופן שהמערער יישא, בסך הכל, 6 חודשי מאסר בפועל – חודשיים מתוכם על דרך עבודות שירות ו-4 חודשים מאחורי סורג ובריח.
סוף דבר, הייתי מציע לקבל את הערעור באופן שפסק הדין של בית המשפט המחוזי יעמוד על 6 חודשי מאסר בפועל, במקום 7 חודשים, כך שתקופת המאסר מאחורי סורג ובריח תהא 4 חודשים ולא 5 חודשים.
משכך, מצטרף אני למסקנה כי גזר הדין יעמוד על המגבלה שהייתה קבועה בשעתו בסעיף 51ב(א) לחוק, היינו 6 חודשי מאסר בפועל מתוכם תקופת המאסר מאחורי סורג ובריח תעמוד על 4 חודשים.
