האם עורך דין מתחייב בפיצוי לקוח בגין התפטרות מייצוג ללא אישור בית משפט

בשלב חלופי זה, נידרש היתר ייצוג מועדת אתיקה, אשר היתקבל לבסוף.

בפרשה זו, בית המשפט העליון הפך את פסק הדין וקבע כי סעיף בהסכם בין הצדדים, שקבע פיצוי כספי גבוה במקרה של הפסקת ההיתקשרות, מנוגד לתקנת הציבור ביחסי עורך דין – לקוח.

פסק הדין בעקרו קובע כי חוזה שכר טירחה אשר מעודד עורך דין להתפטר מייצוג, נוגד את תקנת הציבור.

פיצוי בגין הסתמכות מניח בהכרח שהצד שכנגד הפר התחייבות חוזית, וכתוצאה מכך נגרם נזק למסתמך.

...

לפיכך, דין טענת ההסתמכות שהעלתה התובעת להידחות אף היא.

על יסוד האמור לעיל, דין התביעה להידחות.

סוף דבר לאחר שבחנתי את טענות הצדדים והפכתי בכלל הראיות המונחות לפניי, הגעתי לכלל דעה כי דין התביעה להידחות.

בית משפט השלום בחיפה תא"מ 52375-08-16 אורן הלוי נ' יורן בניה ואדריכלות בע"מ ואח' בפני כבוד השופטת סיגלית מצא התובע: אורן הלוי על-ידי ב"כ עו"ד זיו באסין בר הנתבעים: .1 יורן בניה ואדריכלות בע"מ .2 מאיה לוי .3 נדב בן חמו על-ידי ב"כ עו"ד כרמית לוי ובעניין תביעה שכנגד: התובעת שכנגד: יורן בניה ואדריכלות בע"מ הנתבעים שכנגד: 1. אורנט מערכות אבטחה א.ה. בע"מ 2. אורן הלוי פסק דין

עוד טענה יורן בכתב התביעה שכנגד, כי במסגרת ההסכם נקבע, שבמידה ואורן וחברת אורנט לא יעמדו בהתחייבויותיהם כלפי יורן, לרבות קבלת כלל האישורים הנדרשים, תהא יורן רשאית להשתמש בשרותי קבלן חצוני אחר, על מנת לפעול לקבלת כלל האישורים הנדרשים ותעמוד לה זכות לתבוע בגין הנזקים שנגרמו לה. לטענת יורן, היא פעלה בהתאם להתחייבותה בהסכם, ושילמה סך של 13,400 ₪ בשני שיקים, ואולם אורן ואורנט לא פעלו לקיום התחייבויותיהם, והיא איבדה כל אמון בהם.

לטענת יורן, היא זכאית לתבוע את הפצוי המוסכם בגין האיחור הניכר במועד סיום העבודות, למרות המועד המוארך בהסכם ההיתחייבות: בפרויקט הג'ירף האיחור הוא של כ-249 ימים ובפרויקט הלייט האוס איחור של כ-150 ימים.

לישיבה זו לא התייצבו הנתבעים והתובעים שכנגד או מי מטעמם (ביום 14.6.2018 הוגשה מטעם ב"כ הנתבעים בקשה להתפטרות מייצוג, וב"כ הנתבעים ציינה כי הנתבעים עודכנו לגבי מועד הדיון).

עוד נקבע בהסכם זה (בסעיף 3(ה)), כי: "מוסכם בזאת על הצדדים כי על טופס 'אישור התקנה ו/או תקינות ציוד כיבוי אש' אשר ייחתם על-ידי לקוחותיו של המזמין יהווה אישור על סיום העבודות (להלן: אישור מסירת פרויקט)". בסעיף 10(ג) להסכם מיום 1.6.2016 נכתב: "למרות האמור לעיל היה והמזמין לא שילם ו/או עיכב תשלום כלשהוא מכל סיבה שהיא, הספק יהיה רשאי להפסיק את שירותיו כלפי המזמין ולא לתת למזמין כל אישור כזה או אחר לכיבוי אש, ולמזמין לא יהיה כל טענה ו/או תביעה כלפי הספק ולא תהיה לו הזכות לתבוע כל סכום שהוא בגין נזק ו/או עיכוב בפרויקט כלשהוא." בסעיף 14 להסכם, תחת הכותרת "תנאים נוספים" נכתב בכתב יד: "ג'ירף: המזמין יקבל הצעת מחיר עבור: תכניות בדיקת לחץ מכון תקנים למערכת הספרינקלרים.

בנסיבות בהן מדובר בתצהיר שאורן לא קרא אותו כיאות, לא הוזהר לגביו כדין ולא חתם עליו, וממילא לא אושרה חתימתו על התצהיר על-ידי חתימת עורך דינו דאז של אורן, אין ליתן לתצהיר זה משקל ראייתי כלשהוא.

...

סבורני, כי יורן לא עמדה בנטל להוכיח את הליקויים שנטענו על-ידה.

נוכח מסקנתי שיורן לא הוכיחה את הנזקים הנטענים ברכיבים השונים, הרי שדין התביעה שכנגד להידחות.

ה – סוף דבר נוכח כל המפורט לעיל, אני מורה הן על דחיית תביעתו של מר אורן הלוי והן על דחיית התביעה שכנגד שהגישה חברת יורן.

לפנייה זו צורף – בין היתר – מכתב מיום 9/2/12 ובו בקשה לשיחרור מיטלטלין שנתפסו בנכס ביום 9/1/12 – מכתב זה נחתם על ידי עורך דין ובשוליו התחייבות העותר בחתימתו, אשר אומתה על ידי עורך הדין מנשה יהודה משה.

ערר זה נדחה ביום 6/12/12 בעקבות התפטרות עו"ד מנשה יהודה מייצוג העותר, מאחר שנותק הקשר בינו לבין לקוחו.

זאת בין היתר הואיל והוא לא החזיק בחשבון בנק עד למועד קבלת הפצוי ולכן לא ידע על עיקול שהוטל בבנקים השונים על ידי הערייה.

אשר להפעלת שיקול הדעת על ידי בית המשפט, נקבע בע"א 4452/00 ט.ט. טכנולוגיה מיתקדמת בע"מ נ' עריית טירת הכרמל, נו(2) 773 (2002), כי: "פתיחת הערכאות השיפוטיות הרגילות בפני החייב בתשלום ארנונה נתונה כעת לשיקול-דעתו של בית-המשפט. כאשר מועלית בפניו טענה המנויה בסעיף 3 לחוק הערר, יש לשקול אם להתיר את העלאתה. נראה כי בנושאים עובדתיים וטכניים תהיה הנטייה להגביל את האזרח להליכי ההשגה המינהלית. בירור עניינים אלה בקשר לחיובי ארנונה הוא פשוט ונוח יותר במסגרת הגופים המנהליים-מקצועיים. גופים אלה ערוכים לבירור שאלות מסוג זה המצריכות לעתים עריכת מדידות ובדיקת המצב בשטח. לעומת זאת בנושאים עקרוניים ובנושאים בעלי חשיבות כללית וחשיבות ציבורית, הרשות להעלות טענות מסוג זה בערכאות השיפוטיות הרגילות תנתן ביתר קלות... שיקולים נוספים הבאים בחשבון הם מידת מודעותו של האזרח להליכי ההשגה המנהליים ומידת הפגיעה ועוות הדין שייגרמו לאזרח מחסימת דרכו לערכאות השיפוטיות הרגילות." (שם. בפסקות 12-11) זאת ועוד, בעיניין קניון רמת אביב, היתייחס בית המשפט למשמעות הנובעת מדבר ידיעת הנישום על קיומו של החוב וקבע כי, ככל שהנישום ידע על קיומו של החוב, תחסם דרכו מהעלאת טענותיו בפני בית המשפט באיזו משתי החלופות – קרי הן בחלופה הקבועה בסעיף 3(ג) לחוק והן זו יציר הפסיקה.

זאת משהעותר לא מצא לנקוט בהליכים כדין משנת 2012, קרי במשך 10 שנים והכל הגם שנקבע על ידי כי הוא היה מודע לדבר רישום החזקה על שמו ולדבר ההליכים אשר עליו לנקוט וזאת, בין היתר הואיל ונקט בפועל בהליכי השגה וערר וכן, היה מיוצג על ידי עורך דין.

...

משכך, הנני דוחה טענתו של העותר ולפיה דרישת התשלום לא הומצאה לו כדין.

עוד אין בידי לקבל את טענת העותר ולפיה החוב התיישן.

סוף דבר; משנדחו טענות העותר מזה ומנגד התקבלו טענות העירייה ולפיהן דין העתירה דחייה על הסף מפאת העדר מיצוי הליכים ונקיטה בהליכים על פי דין – הנני מורה על דחיית העתירה.

בעקבות כך, נאלצה התובעת להפסיק לטפל בעניינים המשפטיים של הנתבעים, והגישה בקשה להתפטרות משני התיקים.

אין בידי לקבל טענה זו. חזקה על מי שחתם על מיסמך שהוא מבין ויודע את תוכנו, וראו לעניין זה, ע"א 467/64, שוויץ נ' סנדור, פ"ד יט(2), 113, 117: "אדם החותם על מיסמך בלא לדעת תוכנו, לא יישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב. חזקה עליו שחתם לאות הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא". לטענת התובעת, הסכמים אלה אינם כוללים את הטיפול בהליכי ההיתנגדות שהוגשו בשני התיקים.

הפסיקה הדגישה לא אחת את פערי הידע בין עורך הדין לבין הלקוח שאינו מיוצג בשלב עריכת הסכם שכר טירחה ואת החובות המוגברות החלות על עורך דין בנסיבות אלו (ראו, ע"א 733/75, מייזליש נ' עריית קריית שמונה (נבו, 17.5.1976).

התובעת מפנה לתכתובת נוספת בינה ובין גולן מיום 25.7.2018 שעה 19:56 בו היא כותבת לגולן כי הייצוג אינו "כולל היתנגדות", וכן מיום 14.3.19 שעה 15:47 בו היא מעדכנת את גולן כי החלה לייצגו בהליך ההיתנגדות ומבקשת ממנו לשלם לה שכר טירחה בגין כך. ואולם גם בהקשר לתכתובות אלה משיב לה גולן שהדבר מנוגד לאשר הוסכם ביניהם (ראו בהמשך לתכתובות הנ"ל).

בע"א 8854/06, קורפו נ' סורוצקין (נבו, 20.3.2008) נקבע כי כאשר לקוח אינו מעוניין עוד בשירותיו של עורך הדין וסיבתו להפסקת ייצוגו היא סיבה הוגנת, בית המשפט לא יטיל עליו לשלם לעורך דינו פצויי צפייה.

...

נוכח כל האמור לעיל, מצאתי לקבוע כי הוכח כי בעקבות הליכי הגבייה שבוצעו בתיק הראשון נתפסו כספים בסך 3,750 ₪, ומשכך זכאית התובעת לשכר טרחה בשיעור של 20% מהסכום האמור בתוספת מע"מ, דהיינו סך של 877.5 ₪.

בנסיבות בהן דרשה התובעת שכר טרחה נוסף מעבר לזה שהוסכם בהסכמי שכר הטרחה סבורה אני כי הנתבעים היו רשאים להפסיק את ייצוגה של התובעת, ואין לראותם כמי שפעלו בחוסר תום לב. נוכח כל האמור לעיל, מצאתי לדחות את תביעת התובעת לתשלום פיצויי ציפייה.

אשר על כן, ונוכח כל האמור לעיל, אני מורה לנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 877.5 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪ והחזר אגרת תביעה בסך 1,500 ₪.

לפני תביעה לפצוי בטענה להפרת חובתה של עורכת דין כלפי לקוחותיה ולנזק שניגרם עקב הפרת החובה.

ואכן, בקשה להתפטרות מייצוג הוגשה עוד טרם שלחה הנתבעת את מכתב התגובה שלה למכתב התובעים, וביום 17.6.19 אושרה התפטרות הנתבעת מייצוג התובעים בתביעת שירביט.

בין עורך הדין לבין הלקוח קיים הסכם, לפיו מתחייב עורך הדין להעמיד ללקוח שירותים של עריכת-דין, בתמורה לשכר-טירחה המשולם לו. יש שהסכם זה מועלה על הכתב, ויש והוא מוצא ביטויו רק בדברים שבעל-פה. הבנה והתנאה מכללא בכל הסכם כזה הן כי לעורך הדין, המקבל על עצמו את ייצוג הלקוח, יש המידה הנדרשת של ידע, מאומנות ומיומנות הנדרשים במקצוע עריכת הדין, וכי מתחייב הוא להפעיל כישורים אלה לטובת עניינו של הלקוח.

זהו מצב שכיח בהגשת תביעות נגד עורכי דין בטענה להפרת חובת הזהירות בייצוג לקוח בערכאות, וכך כבר נפסק בהקשר דנא: בהקשר זה על התובע הנטל להוכיח כי אילמלא התרשלותו של עורך-הדין תוצאת פסק-הדין הייתה משתנה לטובתו (ראו א' יעקב "רשלנות בין כותלי בית-המשפט: לשאלת אחריותם המקצועית של עורכי-דין במסגרת הדיון המשפטי" [13], בעמ' 22-21, 58-57).

...

התובעים הגישו, באמצעות פרקליט אחר, תגובה לבקשה לסילוק תביעת שירביט על הסף מחמת התיישנות, אך בהחלטה מיום 10.9.19 נדחו טענות התובעים, התקבלה טענת שירביט, ונפסק שתביעת שירביט נדחית על הסף מחמת התיישנות.

כך נפסק: "תביעת רשלנות נגד עורך דין בגין שאלות ששאל, או שנמנע לשאול, במסגרת דיון בבית משפט אינה פשוטה עיונית, ובודאי קשה מאוד להוכחה, וכדי שתתקבל טעונה היא מובהקות יתרה. על מנת לקבל את התביעה, על בית המשפט לשים עצמו בנעלי המותב אשר דן בתיק שלגביו נטענת הרשלנות, ולבחון באופן היפותטי כיצד היה מתפתח המשפט אילו נשאלה השאלה שעורך הדין נמנע – כנטען ברשלנות – מהצגתה לעד. קרי, על בית המשפט להכריע כיצד היה העד משיב לשאלה, כיצד היתה משנה תשובה זו את מערך השיקולים, ובסופו של דבר – לשער, כמעט לנחש, כיצד היה מכריע המותב המקורי בתביעה כמכלול" (ע"א 9022/08 מגורי-כהן נ' עו"ד קמר [פורסם בנבו], 3.5.10).

לסיכום: התובעים שכרו את שירותי הנתבעת בפברואר 2007 להגשת תביעה נגד שירביט לפיצוי בהתבסס על פוליסת ביטוח ואירועי נזילה ונזק שאירעו בסוף 2015 ובתחילת 2016.

ואשר על כן אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 96,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה.