האם עורך דין זכאי לשכר טרחה בגין השגת הסכמה עקרונית של הצד שכנגד

בהמשך הדברים ולאחר שאושר מינויו של הפטריארך בהחלטת ממשלת ישראל וביום 24.12.2007 נחתם כתב-ההכרה, הישתתף חייק בפגישה שהתקיימה בין הצדדים, במסגרת הליכי הפשרה, ביום 21.2.2008, במלון מצודת דוד בירושלים, במהלכה חזר הפטריארך באופן ברור ונחרץ על מחויבותו לפשרה שהושגה, עם זאת, ביקש בעצה אחת עם עורכי דינו לבצע תיקונים טכניים קלים במסמכי הפשרה בשים לב לשינויים שהתרחשו בחלוף הזמן וכנטען, ללא שיהא בהם לשנות באופן מהותי מהסכמות הצדדים.

הפטריארכיה הגישה תצהירי עדות ראשית, כדלקמן, ותיק מוצגים, בהמשך למוצגי הימנותא, וכולל 16 מסמכים ובהם תיכתובת עם עורכי הדין, תצהיר עדות ראשית של השר רפאל איתן בת.א. 2035/08 וחקירתו הנגדית, דרישת גילוי מסמכים שהמציאה הפטריארכיה להימנותא ותצהיר גילוי המסמכים של הימנותא.

לימים, נוגע לבבאי על התרמית בעיסקה אולם ללא שנטל בה חלק ושכר הטירחה שולם לו בגין שירותיו, כשכר ראוי (ואף נמוך), כדין ואף שולמו בגינו בהתאם להוראות החוק מס הכנסה ומע"מ. לאחר שהוגשו ראיות הצדדים בתיק, ביום 10.9.2017, היתקיים דיון קדם-משפט ובסיומו הוסכם, בהמלצת בית המשפט, כי כל המסמכים שהוגשו בצרוף לתצהירי הצדדים בתיקי המוצגים, יתקבלו כראיות קבילות, כאשר לצדדים שמורה הזכות לטעון לעניין משקלם מכל היבט שהוא בגדר הסיכומים.

בהמשך, הוצגה לבבאי אמרתו במישטרה מיום 13.5.2000 (מוצג 41) ולפיה, שכר הטירחה שולם עבור שירותיו בעסקת טלביה, וכן הוצגה לו חשבונית המס אשר נרשמה עבור שכר טירחה בגין שירותיו באדמות טלביה; אולם, בבאי עמד על גירסתו ולפיה, שכר הטירחה שולם עבור שירותיו בעסקת טלביה ובעסקת בית שמש כעסקאות משולבות.

כך למשל, העיד עו"ד אלחנני, "...מבחינת ההסכמות הכל היה גמור ומגובש סופית. זה כתוב. הפטריארך באותו זמן לא קיבל את אישור ממשלת ישראל לכהונתו כפטריארך, הדרוש לו כדי שייחשב חוקית פטריארך וזה הפריע לו.... הוא או עורכי דינו טענו באוזנינו כי לא יכול לחתום על זה כי אין לו מעמד רישמי בישראל. ...חפשנו דרכים יצירתיות איך מגבשים הסכמה נותנים ביטוי חצוני לגמירות דעת הצדדים מבלי שהפטריארך יפגע בעיקרון של המינוי" (עמ' 118 לפרוטוקול מיום 14.12.2017; ראה גם: עדותו של עו"ד וינרוט, עמ' 91-92 לפרוטוקול מיום 15.2.2018; עו"ד יואלי, עמ' 111 לפרוטוקול מיום 15.2.2018).

...

על-יסוד הרשעתו בסיוע למעשי המרמה והגזל, מכוח סעיף 42א(א) לפקודת הנזיקין, כאמור, וקביעותיי בפסק-הדין בתביעת הפטריארכיה, בין היתר ולרבות, בעניינו של מורגנשטרן ומעורבותו במרמה; כל זאת, בהיעדר סיכומים מטעמו, ונוכח התוצאה אליה הגענו בעניינו של רבינוביץ', אשר הגנתם בכתבי-הטענות אחת הן, ללא שמורגנשטרן נטל חלק פעיל בניהול הגנתו, בבחינת נוכח-נפקד, וממילא ללא שהעיד- מכל אלו, שוכנעתי כי התובעת הרימה את הנטל המוטל על שכמה להוכיח את אחריותו כמסייע לביצוע עוולות התרמית והגזל שביצע רבינוביץ', ואת היותו חלק אינטגרלי ומשמעותי בשרשרת האירועים שהובילה לגזילת סכום בסך של 4,500,000$ ומקובלים עליי בעניין זה סיכומי התביעה ונימוקיה.

לאור האמור לעיל, ובהתאם לשיקול-דעתו של בית-המשפט בחלוקת האחריות בין המשתתפים לפי סעיף 84 לפקודת הנזיקין, ולאחר ששקלתי את טענותיו של רבינוביץ' בסוגיה זו בסיכומיו, שוכנעתי לחייב אותו בהשבת מלוא סכום התמורה החוזית ונזקיה של התובעת כתוצאה ממעשה המרמה והפרת ההסכם שביצע בקשר לעסקת המקרקעין, ובסך של 20,000,000$.

סיכום לאור האמור לעיל, הנני דוחה את תביעת הימנותא נגד נתבעים 2, 10-11, 13-14, 15, 16, 17, 25 ומקבל, במלואה, את התביעה נגד הפטריארכיה (נתבעת 24), רבינוביץ' (נתבע 1), חברת כריסטיאן לנד (נתבעת 4) ומורגנשטרן (נתבע 23), ומורה כדלקמן: על הפטריארכיה, נתבעת 24, לשלם לתובעת סך של 13,000,000$ לפי שער החליפין למטבע ישראלי ביום מתן פסק-הדין, תוך 60 יום, וממועד זה בתוספת ריבית והצמדה כדין עד ליום התשלום בפועל.

לימים התברר לתובעים כי ביום 15.7.2018 בית המשפט לעינייני מישפחה נתן תוקף של פסק דין להסכמות שהושגו בין יורשי המנוח.

בבחינת בקשה לתיקון כתבי טענות מכוח תקנה 92 לתקנות הישנות ערכו בתי המשפט איזון בין האנטרס של בעל הדין המבקש את תיקון כתב הטענות לבין האנטרס של הצד שכנגד ובחינת הנזק הדיוני שיגרם לו כתוצאה מהתיקון המבוקש.

יודגש כי אין מחלוקת כי הנתבעים שילמו בגין הסכם הייצוג רק את המקדמה בסך של 43,000 ₪ כולל מע"מ. מההסכם עולה כי החלק העקרי של שכר הטירחה, אמור היה להשתלם עם סיום ההליך, זאת כפועל יוצא מהסכומים שהנתבעים עצמם יהיו זכאים לקבל מתוך העיזבון.

סעיף 46 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973 קובע כי "חיוב לתשלום בעד נכס או שירות שלא הוסכם על שיעורו, יש לקיים בתשלום של סכום שהיה ראוי להשתלם לפי הנסיבות בעת כריתת החוזה." ביסודו של סעיף זה מצוי העקרון כי אדם זכאי לשכר בגין עמלו, שאם לא כן יימצא מקבל השרות מתעשר שלא כדין.

בפסק הדין שניתן בע"א 6290/18 ‏‏ עיזבון טמירה פינצ'וק ז"ל נ' הבנק הבנלאומי הראשון לישראל בע"מ (2.5.21), דן כבוד השופט גרוסקופף בשני המקורות הנורמטיביים שעל פיהם עשויה לקום לעורך דין, זכות לקבל שכר עבור פועלו: האחד, זכות לשכר מכוח חוזה, זכות זו קמה כאשר השרות ניתן על פי הסכם שנכרת בין בעל המיקצוע לבין מקבל השרות, והסכם זה מסדיר, במפורש או מכללא, את זכותו של בעל המיקצוע לקבל תשלום בעבור שירותיו.

...

אני סבורה כי תיקון כתב התביעה באופן זה יאפשר דיון משפטי צודק בנוגע לזכותם של התובעים לקבל תגמול עבור פועלם.

אני סבורה כי במקרה דנן, יש לקבל את הבקשה על מנת לאפשר בירור האמת וקיום הליך ראוי והוגן, כאשר לצד זאת מדובר בתיקון שעיקרו הוספת סעד בלבד, שלא ידרוש תיקונים משמעותיים מצד הצדדים.

סוף דבר הבקשה לתיקון כתב התביעה מתקבלת, עם זאת מובהר בזאת במפורש כי הסעד החילופי של שכר ראוי מתייחס אך ורק להסכם הייצוג, ואיני מתירה הוספת סעד חילופי של שכר ראוי בנוגע להסכם הייצוג בערעור.

סמכות עניינית – בתשובתו לכתב התביעה שכנגד היתייחס העובד לגופן של הטענות והוסיף כי בית הדין האיזורי נעדר סמכות עניינית לידון בתביעה שכנגד משמדובר בתביעה אזרחית לחלוקת שכר טירחה במסגרת הסכם בין שני עורכי דין עצמאים שאיננה בסמכות בית הדין לעבודה, ומשכך יש לדחות את התביעה שכנגד על הסף.

מהוראות ההסכם עולה כי נקבעו מועדים מדויקים לבצוע התשלומים אותם חייב המעסיק לעובד, אך מנגד מלשון ההסכם לא עולה כי חיובי העובד שלובים בחיובי המעסיק, באומרו: "להיפך, בכל הנוגע לתשלום פצויי הפיטורים נקבע במפורש שלידי התובע ימסרו שיקים עתידיים (סעיף 3 להסכם). כאשר תשלומים אלה לא הוכפפו ולא הותנו בתשלום שכר הטירחה בתיקים המשותפים. יוזכר כי שני הצדדים הם עורכי דין ולו היו מסכימים שתשלומי שכר הטירחה היו מתקזזים מהתשלומים לתובע במסגרת הסכם הפשרה, חזקה כי היו מעגנים הסכמה זו בהסכם עצמו". בית הדין דחה את טענת המעסיק לפיה עיכב את מסירת יתר השיקים משהעובד לא עידכן אותו על הגביה בתיקים שנכללו בנספח.

לדבריו נפגש עם העובד פעמיים, בפעם הראשונה סוכמו הדברים באופן עיקרוני ובפעם השנייה שוחחו ביניהם בין חצי שעה לשעה ובפגישה זו עלו גם נושאים אחרים.

הערעורים ערעור העובד (ע"ע 69863-12-20) לטענת העובד שגה בית הדין קמא שעה שהחליט כי המעסיק זכאי למחצית משכר הטירחה בגין תיקים מסוימים שבנספח שבהם טיפל הוא באופן עצמאי.

באשר לשעור הוצאות המשפט טוען המעסיק כי העובד הוא אשר נהג בדרך פסולה כאשר בחר להסתיר את הקף הכספים אשר נגבו על ידו במהלך תקופת עבודתו בגין התיקים אשר פורטו בנספח להסכם הפרישה, דבר אשר אילץ אותו לנקוט בהליכים משפטיים כדי להשיג את המידע הרלוואנטי.

ומשנפסק לטובתו סך 68,894 ₪ זכאי הוא להוצאות ושכר טירחת עורך דין.

...

(לדוגמא: בעניין אבו-כף שאקר בית הדין מצא כי העובד היה צריך להעביר מחצית מסך של 34,000 ₪ היינו 17,000 ₪ ואולם משהמעסיק העמיד את תביעתו על סך של 11,800 ₪, זה הסכום בו חויב העובד בפסק הדין, וזאת בנימוק שאין לפסוק סכום העולה על הסכום שנתבע).

ימי חופשה – לא מצאנו ממש בטענות המעסיק בעניין פדיון ימי החופשה, בית הדין האזורי דן והרחיב בעניין זה ולא מצאנו שיש מקום להתערב בפסיקתו.

באשר לערעור העובד לאור קביעתנו כי לבית הדין אין סמכות עניינית לדון בשאלת שיעור שכר הטרחה לו זכאי המעסיק בתיקים המשותפים, מתייתר הצורך לדון ברכיב זה ודין ערעורו של העובד בנושא זה – להידחות מחוסר סמכות עניינית.

סוף דבר – ערעור המעסיק והערעור העובד נדחים.

לטענתה, רק כאשר נחתם הסכם 2017 מסרה לה התובעת כי היא זכאית לשכר טירחה בגין קיצבאות שהיא מקבלת רק לאחר שתוכר לה נכות קבועה, ולאחר מכן עוד 36 חודשי קצבה.

דיון והכרעה לאחר שעמדתי בפירוט על טענות הצדדים בתביעה ובתביעה שכנגד, הרי שמלאכת ההכרעה במחלוקת שבין הצדדים נעוצה בניסיון להיתחקות אחר ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים באשר לשכר הטירחה לו זכאית התובעת.

עקרונות אלה נכונים בכלל ביחסי עורך דין לקוח, ונכונים במיוחד כאשר מדובר בהסכם שכר טירחה המותנה בתוצאה.

בכוחה של ההסכמה בכתב לא רק למנוע את הויכוח בשאלת זכאותו של עורך הדין לשכר טירחה, או ביחס לגובה שכר הטירחה לו הוא זכאי עבור הטיפול המשפטי שניתן על ידו, אלא שהיא גם מונעת את הויכוח בשאלת זכאותו לשכר טירחה מקום בו ביקש הלקוח להפסיק את הייצוג על ידי עורך הדין בעיצומו של הטיפול המשפטי (רע"א 6317/12 אלכסנדר סקריפניק נ' עו"ד ארקדי פלדמן (01.01.2013)).

לפיכך, השאלה הנשאלת הנה האם התובעת הוכיחה כי נקשר בינה לבין הנתבעת הסכם מחייב, לפיו שכרה הנתבעת את שירותיה, והאם התנהלותם של הצדדים מלמדת על מסוימות ועל גמירות דעת של שני הצדדים להיתקשר בחוזה.

ככלל, עורך דין רשאי להציג ראיות על השכר שהוסכם, אם הוסכם בעל פה, או על השכר הראוי והנהוג בגין השירותים שהוענקו על ידו, אם לא הושגה הסכמה (השוו: ע"א (מחוזי חי') 24145-09-09 ברכה אבני נ' מאיר הפלר (16.03.2010)).

...

הנתבעת תשלם לתובעת סך של 7,261 ₪ (כולל מע"מ), בצירוף ריבית והצמדה כדין ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

התביעה שכנגד נדחית.

בשים לב לפער בין סכום התביעה אל מול הסכום שנפסק בסופו של דבר, ספק אם היה מקום לפסוק שכ"ט והוצאות לטובת התובעת.

השאלה העומדת להכרעה היא אם זכאים רואי החשבון לשכר טירחה בהתאם למדרגה שנקבעה בהסכם או לשכר טירחה ראוי בהתאם לשעות העבודה שדווחו בפועל ומה גובהו במקרה זה. אשר לתביעה שכנגד – אבחן אם נפל פגם בהתנהלות רואי החשבון ואם ביסס אשל את הטענה לנזק ולקשר סיבתי בין ההתרשלות הנטענת לנזק הנטען.

נוכח המאפיינים הדומים בין עבודת עורך הדין לעבודת רואי החשבון, במיוחד במקרה זה שבו ייצגו רואי החשבון בבקשה שמטופלת תדיר גם על ידי עורכי דין בעלי מומחיות בתחום המיסים, יש להקיש מהעקרונות שנקבעו בפסיקה ביחסי עורך דין-לקוח (להקשה מהחובות המוטלות על עורכי-דין בכלל, וההלכות בעיניין בייניש-עדיאל בפרט, ראו: ת"א (מחוזי ת"א) 1434-07 דוקטור חיים רופאי עסקים בע"מ נ' אופטיקנה בע"מ (6.3.2012); ת"א (שלום ת"א) 21182/06 רו"ח אברהם נ' ורד אסאו בע"מ, עמ' 12-14 (23.9.2008); ת"א (שלום י-ם) 8679-05 אליאספור נ' יפה רו"ח (24.10.2010); ת"א (שלום חי') 1955/05 כהן רו"ח נ' חיים ישראלי ובניו בע"מ (31.1.2007)).

אשל לא היה שבע רצון מהתוצאה משום שהיא השיגה לו את "המינימום" לפי הדין, ורואי החשבון מצידם לא הציגו לו כל אופק היתדיינות לשפור התוצאה, אלא הניחו את ההצעה על השולחן כסוף פסוק, וימים אחדים לאחר שסרב כבר דרשו את שכר הטירחה בגין הצלחה ואיימו בנקיטת הליכים משפטיים אם הוא לא ישולם לאלתר.

רואי החשבון שלחו אליו מייד עם קבלת הסכמת פקיד שומה דרישה לתשלום שכר טירחה ואין באי דרישת שכר טירחה שעתי ראוי כדי לשלול את זכותם לתבוע זאת כסעד חלופי בהליך זה. נפסק כי גם במקרה שבו החוזה בין הצדדים כשל ואינו משמש בסיס לתביעת שכר הטירחה, קיימת אפשרות לתבוע שכר טירחה ראוי בגין טובת הנאה שהפיק הלקוח מעבודת עורך הדין (ע"א 6290/18 פינצ'וק נ' הבנק הבנלאומי הראשון, פסקה 46 (2.5.2021)).

ערה אני לכך כי לעיתים, יתכנו נסיבות בהן היתנהגות הצדדים לאורך תקופה מלמדת באופן משתמע על זניחת הסכם ופקיעתו, ללא צורך בהודעת ביטול (ע"א 10148/05 חברת תדי ירושלים בע"מ נ' כץ-שיבאן, פסקה 20 (15.3.2010(; ע"א 3860/09 קרן קיימת לישראל מינהל מקרקעי נ' קרן היסוד, פסקה 8 (12.1.2014)), אך במקרה זה הפיק אשל הנאה מעבודת רואי החשבון שכן על בסיס הבקשה שהגישו רואי החשבון המשיך עורך דין דורון ברזילי בייצוג עד לתוצאה מיטבית שהשיג עבור אשל.

...

למעשה, אפשר היה להבין מדבריו בחקירתו הנגדית כי גם ניסיונו והיכרותו רבת השנים עם רשות המיסים סייעו להצלחתו - כלשונו: "זה בסופו של דבר עבודה והתנהלות הרבה שנים. אני בוגר רשות המיסים, אני בעברי, אני גדלתי ברשות המיסים, מגיל 0 אבי זכרונו לברכה היה פקיד שומה. אני גדלתי, אני חי את רשות המיסים לטוב, לרע" (עמוד 62, שורות 14-10), כך שהצלחתו של עו"ד ברזילי, אינה מעידה על רשלנותם של רואי החשבון.

התביעה שכנגד נדחית.

בשים לב לתוצאה שאליה הגעתי, ולאחר ששקלתי את נושא הוצאות ההליך בהתאם לפרמטרים שהובאו בתקנות ובפסיקה (ע"א 7627/20 אייזלר החברה לניהול בע"מ נ' תפן מדיקל בע"מ, (נבו 24.02.2022)) החלטתי שהנתבע והתובע שכנגד יישא בתשלום שכר טרחת התובעים והנתבעים שכנגד בסכום של 50,000 ₪ ובהוצאותיהם בסכום של 15,000 ₪ שישולמו תוך 30 יום שאם לא כן יישאו ריבית פיגורים לפי סעיף 5(ב) לחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 מיום פסק הדין ועד התשלום בפועל.