העד הסביר, שכאשר ציין בחוות הדעת שהתובעת לא השתמשה בסמים, זהו פרט שהוא חיובי, ועל כך שהתובעת דיווחה על גניבה במקום עבודה קודם, זו נקודת זכות עבורה, והעובדה שלא פוטרה ממקום עבודה אחר, זה חיובי, וההתרשמות הכללית מהתובעת הייתה טובה (עמ' 12 משורה 12 לפרוטוקול).
שהרי, בודק הפוליגרף הסביר בעדותו, כי עצם העובדה שהתובעת לא סיפרה על דבר הריונה בראיון הקבלה לעבודה, מעיד על חוסר מהימנות, למרות שעל פי חוק, התובעת איננה מחויבת לספר על דבר הריונה בשלב זה של ההריון (לפני חודש חמישי להיריון).
החריג לכלל, הנו החובה המוטלת על עובדת המועמדת לעבודה, להודיע על הריונה במהלך הריאיון לעבודה גם אם היא נימצאת לפני החודש החמשי להריונה, כאשר מדובר במקרים בהם ההיריון רלוואנטי למישרה המוצעת, לדוגמא במקרה בו המשרה המוצעת עלולה לסכן את ההיריון בשל אופי התפקיד (טיסות מרובות לדוגמא), או חשיפה לחומרים מסוכנים וקרינה, מיגבלות פיסיות הקשורות בהריון (הרמת משאות כבדים), וכדומה.
כמו כן, שקלנו את העובדה, שלא הובא לידיעתנו מידע כלשהוא, האם התובעת מצאה עבודה חלופית, או שנותרה חסרת הכנסה, או שקיבלה דמי אבטלה .
...
העד נשאל:
"מבחינתך במסקנה הסופית שלך כל הנקודות שפרטנו קודם הן לזכותה או לכל הפחות לא רלוונטיות והפרט היחיד שעמד לפי דעתך לחובתה זה זה שהיא לא ספרה בראיון העבודה שהיא בהריון?
טוענת הנתבעת, כי אמנם אין הוראת חוק המחייבת מועמדת לעבודה לגלות את דבר הריונה לפני חודש חמישי, אולם, "אין בהעדר הוראה שכזו כדי לבסס פטור של המועמד מגילויו של אותו פרט".
בנסיבות התיק דנן, טענה זו של הנתבעת להידחות על הסף.
לאור כל האמור לעיל , הגענו לכלל מסקנה כי מקרה זה מצדיק פסיקת פיצוי בסך של 30,000 ₪ בגין נזק לא ממוני.
