האם עובד שקיבל סעד של צו החזרתו לעבודה חייב להחזיר את פיצויי הפיטורים שקיבל

" כלומר, בבואנו לבחון את טענת התובעת בתיק זה ביחס לפיטורים שלא כדין, וזאת מחמת אפליה אסורה בשל הריון, יש לבחון האם התובעת הביאה ראשית ראיה לכך שלא היתה בהתנהגותה או במעשיה סיבה לפיטורים.

יש להניח, כי בתחילה יגיש העובד לבית הדין לעבודה בקשה לקבל סעד של צו מניעה זמני".

ראשית, הפצוי אינו חייב להנתן החל מיום הפיטורים, בהכרח, אלא הוא יכול להנתן "ביום שבו המעביד ידע... על קיומה של העילה להגבלת הפיטורים". נשוב ונזכיר, כי במקרה שלפנינו התובעת פוטרה ביום 30.12.2018, אולם היא לא פנתה למעסיק במכתב דרישה להחזרה לעבודה, ואף לא במכתב דרישה לפצוי.

...

לפיכך, גם לו קבענו כי נפל פגם כלשהו באופן שבו נערך השימוע לתובעת – וכאמור, אנו סבורים אחרת – הרי שעדיין לא היה בכך בגדר פגם היורד לשורשו של עניין, שבגינו יש ליתן לתובעת תרופה של פיצוי כספי בשל "פיטורים שלא כדין", כביכול.

סוף דבר לסיכום – לאור כל האמור לעיל, תביעתה של התובעת דינה להידחות ברובה הגדול, והסעדים הנתבעים על ידי התובעת, בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה ובגין אי-עריכת שימוע, דינם להידחות במלואם.

הוצאות – בעת פסיקת ההוצאות ושכר הטרחה יש להתחשב בנתונים הבאים, אשר מביאים אותנו למסקנה כי כל צד יישא בהוצאותיו: - הדחייה המוחלטת של טענותיה העובדתיות של התובעת, וכמפורט בהרחבה במהלך פסק הדין; - המסקנה כי בניגוד לטענת התובעת, הנתבעות לא פיטרו אותה בשל הריונה, ואף מסקנתנו כי הנתבעות נהגו בתום-לב כלפי התובעת; - העובדה כי התביעה התקבלה כאמור באופן חלקי ביותר; - ההיקף הניכר באופן יחסי של ההליך, שכלל דיון מוקדם ושלושה דיוני הוכחות, וכן בקשות רבות שהוגשו מצידה של התובעת ביחס להעדת ד"ר ארנון-סוקל, כשבסופו של דבר הסתבר כי עדות זו כלל לא היתה רלוונטית לענייננו.

לאור כל האמור, התובע עותר לקבל את הסעדים הבאים: תמורה בגין עבודה בשעות נוספות בסך 15,822 ₪: התובע עבד מידי יום לפחות 1.5 שעות נוספות, בממוצע חודשי של 17.58 ימי עבודה, למשך שנה.

התובע עבד מהשעה 7:30, כאשר הנתבעת אספה אותו מצומת קסטינה ועד לשעה 15:30, השעה בה הוחזר לצומת.

תלושי השכר של התובע כתובים עברית וערבית והם מפרטים את ימי העבודה בגינם התובע קיבל שכר, נסיעות, דמי חופשה, דמי הבראה, הפרשה לקרן פנסיה וקרן פיצויים, הפרשה בעבור ימי מחלה וביטוח לאומי.

פצויי פיטורים ופצוי בגין פיטורים שלא כדין: התובע אינו זכאי לפצוי פיטורים או לפצוי בגין פיטורים שלא כדין, שכן עבד 11 חודשים ונטש את העבודה.

סעיף 6 ב ו- ג לצוו ההרחבה מגדירים מיהו עובד ומי הוא מעסיק לפי הצוו, בזו הלשון: "מעסיק"- כל מעסיק בתחומי הבינוי ו/או התשתיות ו/או עבודות ציבוריות ו/או הנדסה אזרחית ו/או שיפוצים ו/או צמ"ה לרבות כמנוי בענפים ראשיים 41-43, על ענפי המשנה שלהם, לספר הסווג האחיד לשנת 2011, אשר פירסמה הלישכה המרכזית לסטטיסטיקה.

פיצויים לפי סעיף 26 לחוק הגנת השכר משהוכח כי תלושי השכר שהונפקו לתובע אינם נכונים, ואינם משקפים באופן מלא את שכרו בפועל, מתקבלת התביעה ברכיב זה. בע"ע (ארצי) 28228-03-15 לוקס - זיסמן (31.10.16) נקבעו קווים מנחים לקביעת הפצוי ושיעורו, כך: "בקביעת הפיצויים לדוגמה שאינם תלויים בנזק, יש להביא בחשבון, לצד מהות ההפרה, את הנחיות חוק הגנת השכר ואת אמות המידה שיש לשקול בעת קבלת ההחלטה על עצם הטלת הפצוי ועל שיעורו, כמפורט להלן. בחוק הגנת השכר נקבע, כי בית הדין "רשאי" (אך לא חייב) לפסוק פיצויים לדוגמה; תנאי להפעלת הסמכות הוא שנימסר תלוש לא תקין "ביודעין" (וראו החזקה בסעיף 26א(ב)(2) לחוק הגנת השכר); הרשות לפסיקת הפיצויים היא "בשל כל תלוש שכר שלגביו פעל המעסיק כאמור"; סכום הפצוי הוא עד 5,000 ₪ (כשיעורם בחודש יולי 2009) לכל תלוש; מטעמים מיוחדים שיירשמו ניתן לפסוק סכום גבוה יותר.

...

התובע הגיש סיכומיו ואילו הנתבעת לא הגישה סיכומים מטעמה, אף שבית הדין נעתר למספר בקשות לאורכה, האחרונה שבהן עד ליום 31.8.22.

בהיעדר חישוב נגדי מטעם הנתבעת, מתקבלים חישובי התובע ברכיב זה. הנתבעת תשלם לתובע פיצוי חלף הפרשות בחסר בסך 3,352 ₪.

במצב דברים זה נדחית התביעה לדמי נסיעות.

סיכום התביעה מתקבלת בחלקה, כך שהנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: פיצוי לפי חוק הגנת השכר בסך 7,000 ₪.

כן עתר לקבלת הצוים הזמניים הבאים: צו הקובע כי ההחלטה לפטר אותו הייתה פסולה ומנוגדת לדין; צו מניעה הקובע כי לאור מכלול הפגמים שנפלו בהחלטת הפיטורים, פיטורי המבקש הם בטלים מעיקרם ו/או מבוטלים; צו המורה לנתבעת להשיב אותו לעבוד ולחילופין, התבקש בית הדין לתת סעד ההולם את נסיבות המקרה ועל פי שיקול דעתו.

בתביעתו עתר לסעדים הבאים (סעיף 4 בתצהיר התובע): להצהיר כי פיטוריו מיום 12.9.21 נעשו בנגוד לדיון ובחוסר סמכות; להצהיר כי פיטוריו נעשו בחוסר תום לב, בשרירות לב, ממניעים פסולים ומבלי שניתנה לו אפשרות אמתית להשמיע את טענותיו בטרם ההחלטה על פיטוריו, ובכלל זה להצהיר כי השימוע שנערך לו, נערך למראית עין; להצהיר כי פיטוריו נעשו בנגוד להנחיות ולכללים החלים על הנתבעות בהיותן גופים צבוריים; להצהיר כי פיטוריו הם בטלים ומבוטלים ואין להם תוקף; להחזיר אותו לעבודה ולתפקידו ולחייב את הנתבעת לשלם לו שכר ואת כל הזכויות המגיעות לו בגין עבודתו, מיום פיטוריו הבלתי חוקיים ועד בכלל; לחילופין וככל ובית הדין יקבע כי הוא לא ישוב לעבודה, עתר התובע לחייב את הנתבעת לשלם לו את כל הזכויות המגיעות לו על פי דין ועל פי תנאי עבודתו, עקב סיום עבודתו; לחייב את הנתבעת לשלם לו פיצויים על עצם הפיטורים ואופיים הבלתי חוקי השרירותי וחסר תום לב, לרבות הפסד מענק הפרישה לו היה זוכה אילו הייתה הנתבעת 1 פועלת כלפיו בתום לב. התובע עתר לפצוי בסך של 426,872 ₪; לחייב את הנתבעת בהוצאות ההליך, שכ"ט ומע"מ. לטענתו, הוא בן 56, אב ל-4 ילדים, מתוכם שני ילדים עיוורים, אחד מהם סמוך על שולחנו, והוא מתגורר באילת.

היתעמרות והתנכלות האם המדינה היתנכלה או היתעמרה בו משעה שמר דדי שמחי, ניכנס לתפקידו (דאז) כנציב בשרותי הכבאות וההצלה בחודש 3/17, עד שפוטר התובע מהעבודה ביום 25.5.21? האם התובע כי פוטר ממניעים פסולים שמקורם בגילו של התובע, העובדה כי הוא עובד דור א- "מיושן", אינו איש צבא כפי שחפץ לטענתו רב טפסר שמחי, הוא איש אמונו של טפסר משה סוויסה, מפקד מחוז דרום הקודם ומי שהתמודד בזמנו מול שמחי על תפקיד הנציב וכן כי התובע סרב לתמוך ברב טפסר שמחי במסגרת המכתב מיום 25.6.20 (נספח ז בכתב בתצהיר התובע) (סעיפים 50-49 בסיכומי התובע)? בסיכומיו, מנה התובע סיבות רבות שהביאו להתעמרות ולהתנכלות בו לכאורה.

משלא מצאנו פגמים בהליך פיטורי התובע, אנו דוחים את סעד ההשבה לעבודה לו עתר התובע וכן את הפצוי הכספי לו עתר, כאמור.

...

משלא מצאנו פגמים בהליך פיטורי התובע, אנו דוחים את סעד ההשבה לעבודה לו עתר התובע וכן את הפיצוי הכספי לו עתר, כאמור.

סוף דבר לאור כל שפירטנו לעיל, דין התביעה – להידחות.

לאור נסיבותיו של האישיות של התובע ובשים לב למשך תקופת העסקתו ברשות הארצית לכבאות ולהצלה ותרומתו למדינה שנים רבות, לפנים משורת הדין החלטנו שלא לחייבו בהוצאות.

האם התובעת פוטרה בנגוד להוראות חוק עבודת נשים סעיף 9 לחוק עבודת נשים, התשי"ד – 1954 , שעניינו הגבלת פיטורים, אוסר על מעסיק לפטר עובדת בהריון, אלא בהיתר של משרד העבודה והרווחה; "לא יפטר מעסיק עובדת שהיא בהריון וטרם יצאה לתקופת לידה והורות אלא בהיתר מאת שר העבודה והרווחה, ולא יתיר השר פיטורים כאמור אם הפיטורים הם, לדעתו בקשר להיריון;" אין חולק כי התובעת זומנה לשיחה עם הנתבע, אשר היתקיימה ביום 21.7.2019 מיד בתום שעות העבודה באותו היום.

ככל שחלף פרק זמן גדול יותר בין מועד הפיטורים לבין מועד ההצעה, ובמיוחד כאשר ההצעה מועלית בתגובה להגשת תביעה משפטית על ידי העובד, אין לחייב את העובד להסכים להחזיר את הגלגל לאחור, במיוחד אם עלה בידו למצוא את מקומו במקום עבודה אחר.

מנגד טוען הנתבע, כי התובעת לא עתרה לסעד של החזרה לעבודה, אלא לפצויי פיטורים, ולא ניתן צו המורה על החזרתה לעבודה, לכן זכאותה לפצויי פיטורים התגבשה ביום הפיטורים- 21.7.19 .

"נוכח תכליתו הברורה של החוק להגן באופן מלא על עובדות המפוטרות במהלך הריונן ולהרתיע מעסיקים מלהפר את הוראות החוק – יש הצדקה מלאה לפצות את המשיבה גם בסכום זה". בפרשת פלדמן, כמו גם בעיניינו- המעסיק הנתבע, לא פנה לממונה לקבלת היתר לפיטורים, ולמעשה פיטורים בנגוד לחוק עבודת נשים, הנם פיטורים בטלים, אולם, היות שהתובעת לא הוחזרה לעבודה, מועד הפיטורים שהיה יכול להתבצע מבחינה חוקית היה בתום התקופה המוגנת מפיטורים, על כן זכאית התובעת לפצויי פיטורים בגין כל תקופת עבודתה, לרבות "התקופה המזכה". הנתבע טוען כי בלידת ביתה הראשונה, התובעת הייתה בחופשת לידה בת 7 חודשים, והתובעת אישרה זאת בעדותה (עמ' 23 שורה 31 לפרוטוקול).

...

לפיכך, אנו קובעים כי על הנתבע לשלם לתובעת, פיצוי בגין הפסד שכר בתקופת ההודעה המוקדמת בסך 4,189 ₪ .

לסיכום: נוכח כל האמור לעיל במצטבר, אנו קובעים כי על הנתבע לשלם לתובעת את הסכומים מטה, בתוספת ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף, ישלם הנתבע לתובעת הוצאות משפט בסך של 7,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

באותה פגישה סוכם כי העסקתה של התובעת תסתיים, כך שמחד גיסא התובעת תקבל פצויי פיטורים, ומאידך גיסא התובעת תחזיר את הרכב, תוך נשיאת עלות השכרתו עד לאותו מועד, בחלקים שוים עם גב' רובנר (ת/סע' 9; נת/סע' 19; ע' 1 ש' 15; ע' 12 ש' 18-21).

נוכח העובדה כי המחלוקת שנתגלעה בין הצדדים בפנינו היא בשאלה, האם התובעת החלה את עבודתה בחודש אפריל 2003, או שמא בחודש אפריל 2004, הנטל להוכיח את מועד תחילת ההעסקה מוטל על כתפה של התובעת.

כמו כן, במתכונת אימוצו של ההסדר החריג הקבוע באישור הכללי, כמו גם בצו ההרחבה הפנסיוני, קיימת גזירה, שלפיה "העובד לא יקבל פצויי פיטורים המחושבים לפי מכפלת משכורתו האחרונה בשנות העסקתו, ולערוך הסדר המאזן בין עניינו של העובד לקבל את כספי הפיצויים בכל מקרה של עזיבת עבודה – בין בפיטורים ובין בהתפטרות שאינה מזכה בפיצויי פיטורים לפי החוק – למעט מקרים קצוניים וחמורים, לבין עניינו של המעסיק לגדר את החשיפה הכרוכה בתשלומים נוספים בגין פצויי פיטורים עקב העלאות בשכר או כתוצאה מהפסדי השקעות של קופת הגמל המנהלת את כספי הפיצויים" (עניין קטאר, סע' 12; עניין ספורקום, סע' 11).

לגבי המשך החזקת הרכב לאחר סיום יחסי העבודה, הוסכם כי החיובים יסתיימו והרכב יוחזר מיד עם קבלת פצויי הפיטורים, שכן גב' רובנר מודעת היטב לצורך הקיים בישובים בה מתגוררת התובעת לרכב צמוד בשל העידר תחבורה ציבורית יעילה.

אשר על כן, ומאחר שלא ניתן לתת סעד שלא נתבקש, בין כהשבה ובין כטענת קזוז, אנו סבורים כי גב' רובנר זכאית מהתובעת לפצוי בסך כולל של 21,366 ₪.

...

דיון והכרעה הערות מקדימות לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, בחנו את המסכת הראייתית והתרשמנו מהעדויות שנשמעו בפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי דין טענות התובעת לגבי זהות מעסיקתה, כמו גם לגבי תחילת תקופת העסקתה להתקבל.

נוכח האמור לעיל לא מצאנו לפסוק לטובת מי מהצדדים פיצוי בשל העדר חובת תום הלב.

אנו סבורים כי אי תשלום פיצויי פיטורים במלואם, אינו נובע מטעות כנה מצדה של גב' רובנר ו/או חברת קבקוב.

סוף דבר תביעת התובעת מתקבלת בעיקרה וטענת הקיזוז של גב' רובנר מתקבלת במלואה.