לצד זאת קבע ביהמ"ש, כי המשמעות היא שחוזה שאינו מקיים אחר הדרישות הצורניות הקבועות בסעיף 203 הוא חוזה בלתי חוקי, אשר חלות עליו הוראות הדין ביחס לחוזה כזה (סעיפים 30-31 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973), דהיינו – הוראות ההשבה לאחר ביטול, כאשר לבית המשפט מסור שיקול דעת להורות על סטייה מעיקרון ההשבה ההדדית המלאה, מטעמי צדק – "אם בדרך שלילת סעד ההשבה ואם בדרך קיום החוזה כאשר צד אחד ביצע חיובו לפי החוזה" (שם, פסקה 30).
ברם, מדובר בסיכום בדיעבד של מחירה של עבודה שכבר בוצעה, ועל כן נשאלת השאלה, האם סיכום זה אכן משקף את השכר הראוי, לנוכח טענת הנתבעת, כי המחיר הראוי עומד על 30 ₪ למ"ר, בהתאם למחירון דקל.
יודגש, כי ה"סיכום" שעליו העידו העדים אינו מלמד על הסכם מחייב, מאחר ולא נתקבלה החלטה פורמאלית ומחייבת בידי הנתבעת, כעירייה, בעיניין המחיר; אלא שאותו "סיכום" מלמד, לטעמי, על המחיר הראוי של העבודה, בשים לב לכלל הנסיבות, כפי שפורטו לעיל.
...
בשים לב למכלול השיקולים שפורטו לעיל ולנסיבות כפי שהוכחו בפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לחייב את הנתבעת בתשלום חלקי, אשר אותו אני מעמידה על סכום של 280,000 ₪ נכון להיום.
סוף דבר
לאור כל האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סכום של 280,000 ₪.
כן תשלם הנתבעת לתובע שכר טרחת עו"ד בסך 30,000 ₪, והוצאות משפט בסך 11,111 ₪ (אגרה ששולמה).
