האם נפילה מארגז משאית נחשבת לתאונת דרכים

לכן הנתבעת סבורה שהנפילה לא היתה מהקבינה אלא ממקום אחר, ואפשר שנפל מהארגז של המשאית בזמן פריקה, שאינה מהוה תאונת דרכים.

...

הפסד שכר לעתיד בהיעדר הפסדי השתכרות בפועל מצד אחד, ומאחר ומצאתי כי יש לנכותו הרפואית של התובע משמעות תיפקודית מצד שני, אני קובעת כי הפגיעה בכושר השתכרותו של התובע היא בשיעור מחצית הנכות התפקודית, קרי, בשיערו 7.25% (ר' לעניין זה ע"א 998/91, עמי יפרח נ. אליהו חברה לביטוח בע"מ, [16.02.1994], בפסקה 5).

עם זאת, אני מקבלת את האפשרות שנדרשו הוצאות מסוימות לשם נסיעה לטיפולים שלא ניתן לקבל בגינם החזר מהמל"ל, ומעריכה את הפיצוי בראש נזק זה בסך של 1,000 ₪.

ריכוז סכומי הפיצויים סך הפיצוי המגיע לתובע: הפסד שכר מלא בעבר 35,400 ₪ הפסד שכר לעתיד 170,413 ₪ עזרת הזולת (עבר ועתיד) 30,000 ₪ הוצאות מיוחדות 1,000 ₪ כאב וסבל 23,566 ₪ סה"כ 260,379 ₪ בניכוי: דמי פגיעה 29,783 ₪ מענק נכות 98,949 ₪ יתרה לתשלום 131,647 ₪ סוף דבר אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך כולל של 131,647 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 13% בצירוף מע"מ, ואגרת בית משפט ששולמה.

משנקבע שהתובע נפל מארגז המשאית, הרי שנפל במהלך הפריקה, שלא בעת כניסה או יציאה מרכב, אין מנוס מן הקביעה שהתאונה איננה מהוה "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפיצויים, שכן לא היה "שימוש ברכב", ומתקיים חריג הפריקה והטעינה (ראו פסק הדין ברע"א 5099/08 חסן נביל נ' הדר חברה לביטוח (4/2/09)).

...

סוף דבר לאור האמור לעיל מסקנתי היא שהתובע לא הוכיח במאזן ההסתברות הנדרש במשפט האזרחי, שהתאונה אירעה תוך כדי ירידה מהטנדר, וסביר יותר לקבוע שהתאונה אירעה שעה שאיבד שיווי משקל ונפל בעומדו על ארגז הטנדר במהלך הפריקה.

משנקבע שהתובע נפל מארגז המשאית, הרי שנפל במהלך הפריקה, שלא בעת כניסה או יציאה מרכב, אין מנוס מן הקביעה שהתאונה איננה מהווה "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפיצויים, שכן לא היה "שימוש ברכב", ומתקיים חריג הפריקה והטעינה (ראו פסק הדין ברע"א 5099/08 חסן נביל נ' הדר חברה לביטוח (4/2/09)).

לפיכך, התביעה נדחית.

האם תאונה במהלכה נפל התובע מארגז משאית חלוקה בעת ירידתו ממנה, מהוה "תאונת דרכים" אם לאו? התובע, יליד 1954, נוי ואב ל-3 ילדים, עבד במשך שנים ארוכות כנהג חלוקה בחברת ברט בע"מ. ביום 18.11.09, במהלך עבודתו של התובע כנהג חלוקה, אותה ביצע באותו היום באמצעות משאית איסוזו, מ.ר. 6984757 (להלן: "המשאית"), שהשימוש בה היה מבוטח ע"י הנתבעת, נפל התובע מארגז המשאית ונחבל בכתפו הימנית באופן שגם לקרע בגיד הכתף.

...

אינני מקבלת טענות הנתבעת כי אין לקבל כלל את הגירסה שהועלתה בתצהירי התובע בשל העובדה כי מדובר בתצהירים שנוסחו ע"י ב"כ התובע והדברים הרשומים בהם לא באו מפי התובע והעד עצמם, אלא נוסחו ע"י ב"כ על מנת שיתאימו לטיעון המשפטי בדבר היות התאונה בגדר "תאונת דרכים". נכון הדבר כי התצהירים דומים, עד כמעט זהים, בנוסח שנקטו התובע ויגאל לתיאור התאונה, ולא הובהר באיזו מידה היו התובע ויגאל שותפים לניסוח המדוייק המופיע בתצהיר.

אין באפשרותי לקבל את טענות הנתבעת בהקשר זה, ועל אף שהן הציבו בפני קושי לא מועט בהכרעתי, הרי שלאחר עיון במכלול הפסיקה, ומששוכנעתי כי "הלכת אסם" עומדת על מכונה ולא היה בפסיקת בית המשפט העליון שלאחריה לשנות ממנה, אין מנוס מהקביעה כי המקרה שבפני הינו בגדר "תאונת דרכים" (וראה בדומהת.א. (שלום י-ם) 29510-12-12 נג'אדה נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (27.7.14)).

שוכנעתי, כטענת הנתבעת, כי נתוני השכר החלקיים שצורפו (הדיון היה בחודש 2/13 ולמרות זאת צורפו רק 4 תלושים לשנת 2012, מועד תחילת העבודה כנהג מונית), ובעיקר בהעדר ראיות לפגיעה תפקודית המקשה על התובע בביצוע עבודתו כנהג (גם אם מסוג אחר), אין בהם להצדיק קביעה כי לנכות יש השפעה העולה על שיעורה הרפואי.

לאור נתונים אלו להלן חישוב נזקי התובע הפסד השתכרות בעבר – מלא – עד לחודש 10/10 – 11.5 חודשים X 7,000 ₪ = 80,500 ₪ בצירוף ריבית מאמצע התקופה - 83,100 ₪ חלקי – לתקופה שבין חודש 11/10 ועד לחודש 1/12, בהתחשב בקושי במציאת עבודה לאור גילו של התובע – לפי 30% X 7,000 ₪ X 14 חודשים = 29,400 ₪ בצירוף ריבית מאמצע תקופה – 30,116 ש"ח תקופה שמאז חודש 1/12 ועד היום – על אף שהתובע מציג ירידה של 40% בשכרו, אינני סבורה כי מדובר בנתונים עדכניים ומלאים של השתכרותו במומו, ולפיכך אפסוק סכום גלובאלי המבוסס על נכות תפקודית רק מעט גבוהה מזו הרפואית - 30,000 ₪ הפסד השתכרות בעתיד אני סבורה כי בנסיבות, לאור גילו של התובע והנכות אשר בפועל קטעה רצף תעסוקתי ולירידה בשכרו, יש לערוך חישוב אקטוארי על בסיס הנכות התפקודית בשיעור 10% וצפייה לעליית שכר מדודה לאור העובדה כי שכרו של התובע אכן עלה בהתמדה בעבודתו כנהג חלוקה של 10% X 7,500 ש"ח X 75.6 (מקדם ל-7 שנים) - 56,700 ₪ הפסדי פנסיה - לעבר עד לשנת 2012 לפי 10% (כממוצע) - 11,321 ₪ לעבר החל מ1/12 ולעתיד לפי 12% - 10,404 ₪ הוצאות רפואיות ולנסיעות (עבר ועתיד) על אף העדרן של הוצאות מוכחות ועל אף האפשרות לקבל החזר מהמל"ל על חלק מההוצאות אני פוסקת סכום גלובאלי מתון - 8,000 ₪ עזרת צד ג' (עבר ועתיד) – לאור הדרישה הצנועה בתחשיב התובע ובהעדר ראיה לעזרה מעבר לעזרת בני משפחה, אשר חרגה מעט מהרגיל לנוכח פגיעת התובע - 5,000 ש"ח כאב וסבל (לפי 10% נכות רפואית ובניכוי גיל) - 14,031 ₪ סך נזקי התובע - 248,672 ש"ח מסכום זה יש לנכות את תגמולי המל"ל (ללא דמי אבטלה) אך בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.

הנתבעת תשלם לתובע את היתרה, בצירוף החזר אגרה ששולמה (בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד התשלום ועד היום) ובצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 15.34%.

טענות הנתבעת בכתבי טענותיה לרבות הסיכומים שהגישה מנגד סברה הנתבעת, שהתאונה אינה תאונת דרכים לפי חוק הפלת"ד. שכן, נפילה מארגז משאית לאחר סידור מטען, אינה נכנסת להגדרה של תאונת דרכים.

בנוסף, בפס"ד שניתן בת"א (שלום ת"א) 20485-02-19 פלוני נגד עריית רחובות נקבע לעניין השונות בין גרסת בע"ד לרישום במסמכים רפואיים: " כפי שטוענת הנתבעת, נפסק לא פעם, שיש לייחס משקל ראייתי ניכר לגרסתו הראשונית של אדם לאחר שניפגע, טרם קבלת יעוץ משפטי וטרם חשב והתאים את עובדות המקרה לתועלתו, עת שהוא מספר את נסיבות התאונה לרופאו ללא כחל ושרק. אמנם ברשום הרפואי יכולות ליפול טעויות, אך שעה שמתואר אופן החבלה, ברשום זה, סביר שכך נאמרו הדברים ולו היה נימסר דבר נוסף הנוגע לאופן החבלה הרי שהוא היה נרשם (ראו בעיניין זה: תא (חד') 4271/05 ג'בארין איברהים טאהר נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו] (20/2/2007) סע' 24 לפסק הדין והאסמכתאות המפורטות שם). אולם, הדברים אמורים בעיקר כאשר מנגנון החבלה אכן מתואר במסמכים הרפואיים והוא אינו זהה למה שמוסר התובע בגירסה מאוחרת יותר, דהיינו כאשר תובע מתאר בגירסה מוקדמת, שנחבל במנגנון אחד ובגירסה מאוחרת, שמנגנון החבלה היה אחר לגמרי". דברים אלו יפים לענייננו, ככול שעסקינן בשאלה האם נפל התובע מהמשאית איני רואה סתירה בין הרישום לגירסת התובע שאכן נפל מהמשאית ומה שאין במסמכים אלו באשר למכלול הנסיבות אין בו כדי לשלול את עצם הנפילה מהמשאית אך כאמור אין אף במסמכים הרפואיים ו/או בטופס התביעה למל"ל כדי לתמוך במלוא גרסת התובע שכאמור לא מצאתי לכל מרכיבי הארוע סיוע.

יחד עם זאת ובאותה נשימה טען התובע בסיכומיו (עמ' 8 ו-9) שאם התובעת תטען שמדובר בטעינה ופריקה אזי טענתו תהיה: "אומנם, הפעולה שביצע התובע נופלת בגדר פעולות הלוואי של חריג הטעינה והפריקה אולם, טענה זו לא תביע לביטול ההכרה בה כתאונת דרכים, שכן התובע נפל במהלך פעולת הירידה מהמשאית המהוה שימוש מוכר". במסגרת הדיון לעיל, קבעתי שהמשאית לא הייתה בנסיעה ונדחתה טענת התובע שמדובר בטיפול דרך.

...

לפיכך, אני סבורה כי יש להוסיף למבחן הטכני האמור, הבוחן אם הפעולה הנדונה מצויה בתוככי מתחם השימוש ברכב או מחוצה לו, אף מבחן מהותי, במסגרתו אציע להחיל את שני התנאים המצטברים אשר נקבעו בעניין ינטל לגבי "נסיעה" ברכב, אף על פעולות ה"כניסה" לתוך רכב וה"ירידה" ממנו.

מבחן זה מוליכנו למסקנה כי קשירתו של מטען אשר הועמס על רכב איננה פעולה חיונית במובן ה"פיסי" ל"נסיעה" ברכב, או ל"כניסה" לתוכו, ואף אינה מהווה חלק טבעי ואינטגרלי משימושים מוכרים אלה.

אשר על כן, אני קובע שנסיבות אירוע התאונה אינן נופלות לגדר הגדרת תאונת הדרכים לפי סעיף 1 לפלת"ד. התובע יישא בהוצאות הנתבעת בסך כולל של 5,000 ₪ אשר ישולמו לנתבעת תוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

המסקנה אחת היא - אין המדובר בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפלת"ד. אין צריך לומר כי גם לוּ הייתי קובע, כי התובע אכן נפל בעת שעסק בכיסוי ה'רם-סע' לקראת נסיעתו, גם אז הייתי דוחה את התביעה מחמת שאין בנסיבות כאלה משום תאונת דרכים כהגדרת המונח בחוק הפלת"ד. די להפנות בעיניין זה לפסק-הדין שניתן בעיניין חסן נביל (רע"א 5099/08, חסן נביל נ' הדר חברה לביטוח בע"מ (4/2/09)), שם נקבע כי נפילה מארגז המשאית שעשה שהנהג עסק בקשירת מטען אינה מהוה "תאונת דרכים". סוף דבר, התביעה נדחית.

...

לאור המקובץ לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי אין לתת אמון בגרסת התובע באשר לנסיבות התאונה.

המסקנה אחת היא - אין המדובר בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפלת"ד. אין צריך לומר כי גם לוּ הייתי קובע, כי התובע אכן נפל בעת שעסק בכיסוי ה'רם-סע' לקראת נסיעתו, גם אז הייתי דוחה את התביעה מחמת שאין בנסיבות כאלה משום תאונת דרכים כהגדרת המונח בחוק הפלת"ד. די להפנות בעניין זה לפסק-הדין שניתן בעניין חסן נביל (רע"א 5099/08, חסן נביל נ' הדר חברה לביטוח בע"מ (4/2/09)), שם נקבע כי נפילה מארגז המשאית שעשה שהנהג עסק בקשירת מטען אינה מהווה "תאונת דרכים". סוף דבר, התביעה נדחית.

אני מחייב את התובע לשאת בהוצאות משפט הנתבעת בסכום של -.