האם ניתן לעכב ביצוע פס"ד בבית הדין לכדורגל

לפני בית הדין בקשת הנתבעת לעיכוב הליכים בהליך, בשל תניית בוררות החלה על הצדדים לפיה יש לברר ההליך במוסד לבוררות של ההתאחדות לכדורגל בישראל (להלן – המוסד לבוררות), ותגובת התובע המתנגד לכך.

בה במידה אין העובד יכול להסמיך בורר לבצע פעולה שהוא עצמו אינה רשאי לעשותה, לרבות ויתור על זכויות המגן המוקנות לו מכוח חוק.

" לעניין זה ראו גם פס"ד דב"ע לה/11-9 הסתדרות מכבי ישראל ואח' - בלכנר, פד"ע ח 113,בג"ץ 115/77 הסתדרות מכבי ישראל ואח' נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד לב(1) 214.

...

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, ושקלתי את טענות הצדדים, להלן החלטתי.

סוף דבר: הבקשה לעיכוב ההליכים נדחית.

לפיכך, גם מתייתרת הבקשה לצירוף התאחדות לכדורגל ולכן הבקשה נדחית גם לעניין זה. הנתבעת תגיש כתב הגנה מטעמה עד לתאריך 16.4.19.

בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה ביום 18.12.2008 כנגד המבקשת (להלן: "המועצה"),ועיכוב ביצוע של ההליכים בגינו.

המדובר בתביעה כספית שהגיש המשיב כנגד המועצה לתשלום בגין שכר עבודה עבור אימון קבוצת כדורגל בעונת המשחקים 2001/2002 ,בתחומה של המועצה.

וכי בעבר הגיש המשיב נגד המועצה תביעה בבית הדין האיזורי בנצרת , שנסתיימה בפסק דין שנתן תוקף להסכם גישור שנחתם בין הצדדים .

...

המועצה מפרטת בבקשתה מספר שיקולים מדוע להיעתר לבקשתה לביטול פסק הדין, בין היתר, סיכויי ההגנה, המועצה טוענת כי יש לה הגנה טובה שכן התביעה הוגשה בהיעדר סמכות עניינית , שיהוי כבד של המשיב בהגשת תביעתו ,המדובר בחוב מ2001-2002 , בעוד שהתביעה הוגשה ב-2006 , כמו כן בשל היות ההסכם עם המשיב בניגוד לכל דין וכל נוהל , ללא היתרים וללא אישורים.

המגמה הרווחת בפסיקה היא להיעתר לבקשה לביטול פס"ד שניתן בהיעדר הגנה, זאת לאור מעמדה של זכות הגישה לערכאות, שהיא זכות בעלת מעמד חקיקתי, על מנת ליתן לבעל דין את יומו בבית המשפט, זאת תוך ריפוי הנזק שנגרם לבעל הדין שכנגד ע"י פסיקת הוצאות.

בענייננו, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ובחנתי, מחד את סיבת המחדל בגינה ניתן פסק הדין בהעדר והשיהוי הניכר בהגשת בקשה לביטול פסק הדין, ומאידך את סיכויי ההגנה שוכנעתי, כי מן הראוי להורות על ביטול פסק הדין שניתן כנגד המבקשת וליתן לה את יומה בבית המשפט.

אשר על כן, אני מורה על ביטול פסק הדין מיום 18.12.2008.

מתוך רצון לעזור לקבוצה שבראשותה עמד התובע 1, העמידה הנתבעת 2 בשנת 1987 חלק משטח שיועד להפוך לגן לאומי "גן אפק" , לצורך פיתוח פעילות ספורט שכללה, בין השאר, מיגרש כדורגל לילדי ראש העין, זאת ניתן להסיק מתרשומת ישיבת ועדת היגוי לתכנית שקום המחצבות במגדל – צדק מיום 19.11.1987 : "1. בשטח המוגדר בפארק אינטנסיבי, בסמוך לכביש 444, יהיה שטח לשימוש זמני כמגרש כדור רגל, עם מבנה פריק להלבשה ושירותים.

(2) במקביל להגשת העירעור פנה התובע לבית המשפט העליון, במסגרת רע"א 8420/02, בבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין.

...

בתצהירי התובעים לא היה לצקת כל תוכן וממש בשאלת המוניטין, ומכאן שדין תביעתם לפיצוי בגין הפסד מוניטין להדחות.

סוף דבר בהינתן כל האמור לעיל, מצאתי לדחות את תביעת התובעים כנגד כל הנתבעים.

כן ישלמו הנתבעים, ביחד ולחוד, לצדדים האחרים, בגין שכ"ט עו"ד, את הסכומים הכוללים כדלקמן: א. לנתבעים 1 ו-3 סך של 100,000 ₪ ( ואף בגין התביעה שכנגד ).

סקירת התביעה דכאן והיחס בינה לבין ההליך המקביל כבר כעת יוער כי, כאמור לעיל, ובהתאם להוראת תקנה 10(11) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: התקנות) פירט ב"כ התובע דכאן את הדברים הבאים, בסעיף 6 לכתב התביעה: "ביום 10.10.2021 הגישה הנתבעת ערעור לבית המשפט העליון על פסק הדין. ויודגש כי לא ניתן כל צו לעיכוב ביצוע פסק הדין." (ההדגשות כאן ולהלן שלי.

בפסק הדין המנחה בע"א 9/75, אל-עוקבי נ. מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד כט (2) 477, 483 [1975] קבע בית המשפט העליון כך: "כאמור, השאלה המרכזית בשתי התביעות היא זהה. אין להכביד על בתי המשפט בדיון מקביל באותה שאלה מהותית, שאם לא כן, שני בתי המשפט יצטרכו לשמוע בנפרד ראיות דומות וטיעונים דומים, ואף עלולים הם באותו עניין להגיע לתוצאות הפוכות". עוד ר' בעיניין זה הכרעתה בעיניין זה של כב' השופטת אסתר חיות (כתוארה אז) ברע"א 8018-15, ד"ר אפים לקח ז"ל ואח' נ' ניתאי דובינצקי ואח' (פורסם ב"נבו", 14.1.16): "כפי שנפסק לא אחת החלטה בעיניין עיכוב הליכים בשל הליך תלוי ועומד מוכרעת על יסוד שיקולים של יעילות הדיון, חיסכון במשאבי בית המשפט ומניעת הכבדה מיותרת על הצד שכנגד. בהקשר זה, על בית המשפט לבחון, בין היתר, את מהות השאלות שבמחלוקת, זהות בעלי הדין, יעילות הדיון, חיסכון בזמן שפוטי, המנעות מכפל היתדיינות ומאזן הנוחות (רע"א 5642/11 דובק בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף ומס קניה תל אביב, [פורסם בנבו] פסקה 6 (21.11.2011); רע"א 2812/13 קולומביה ציוד וצרכי צלום בע"מ נ' דלתה דיגיטל בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 10 (11.7.2013); רע"א 346/06‏ ‏ד"ר באסם חזאן נ' קלאב אין אילת אחזקות בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 4 (14.5.2006); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 533 (מהדורה שתים עשרה, 2015))." כאמור בספרה של נינה זלצמן - מעשה בית דין בהליך האזרחי (רמות 1991), בע"מ 105 (סעיף 50): "הכלל של 'הליך תלוי ועומד' (lis alibi pendes) הוא פרי יצירת ההלכה הפסוקה. תחולתו בכל אותם מצבים שבהם מנהלים בעלי הדין תובענות מקבילות בבתי-המשפט בשל אותה עילה. לבעל הדין, הנתבע במקרה שלנו, עומדת במסגרת התובענה השנייה הטענה של 'הליך תלוי ועומד' בפני בית משפט אחר, ובכך בכוחו לגרום לעיכוב הדיון בתובענה השנייה עד למתן הכרעה בתובענה הראשונה". עיון בשתי התובענות מעלה כי יש שאלה מקבילה העולה בשני ההליכים, והיא סוגיית הסכם מכר בית המגורים על המקרקעין מושא התביעה.

בשולי הדברים אפנה לפסיקת ביהמ"ש העליון בהחלטתו ברע"א 1514/13, נאות בית וגן בע"מ נ. מועדון הכדורגל א.נ בית"ר ירושלים (2001) בע"מ [פורסם בנבו] [06.11.2013], בפיסקה 10 לפסה"ד. שם נקבע שברגיל יש לעכב את התביעה המאוחרת.

...

בהקשר זה אציין כי, מצאתי לנכון לקבל את עמדת ב"כ המבקשת, לפיה יש בהגשת כתב התביעה שלפניי משום שימוש לרעה בהליכי משפט, בניגוד להוראות תקנה 4 לתקנות, הקובעת כי לא יעשה בעל דין או ב"כ "שימוש לרעה בהליכי משפט ובכלל זה פעולה בהליך שמטרתה או תוצאתה לשבשו, להשהותו..." כן נתתי דעתי להוראת תקנה 5 לתקנות, הקובעת את הצורך לאזן בין אינטרסים שונים, ובכלל זה, האינטרס של בעלי הדין אל מול האינטרס הציבורי, ובכלל זה, הצורך בניהול – "דיון משפטי צודק, מהיר ויעיל, חיסכון במשאבי זמן ועלויות, מניעת הכרעות סותרות ומניעת שימוש לרעה בהליך השיפוטי." הוראות התקנות, בצירוף ההלכה הפסוקה מובילים למסקנה כי אין מקום לניהול שני ההליכים במקביל.

סוף דבר לנוכח האמור לעיל, ומאחר שאין מקום לקיום דיון מקביל בשאלות הדומות שמעלים הצדדים בשני ההליכים, תוך סיכון כי הערכאות השונות יגיעו להחלטות סותרות, וכן בשים לב לכך שהבקשה דנן הוגשה עוד בטרם החל הדיון לגופה של התביעה, אני מורה על עיכוב ההליכים בתביעה דנן.

באשר לסוגיית ההוצאות, ובשים לב, בין היתר, לדחיית טענות התובע דכאן אני מורה לתובע לשאת בהוצאות הנתבעת בסך של 2,340 ₪ בלבד, וזאת בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא סכום זה ריבית והפרשי הצמדה כדין.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רמ"ש 58426-12-22 חברה פלונית בע"מ נ' אלמונית ואח' 18 אפריל 2023 לפני כב' השופט שאול שוחט, סגן נשיא מבקשים חברה פלונית בע"מ ע"י ב"כ עו"ד רוברט פישמן ואח' משיבים 1.אלמונית ע"י ב"כ עו"ד מורן סמון ו/או גל בן שמואל 2.אלמוני ע"י ב"כ עו"ד איימי בכור-בוני ושות' פסק דין

להשלמת התמונה יצויין כי ביום 1.1.23, סמוך לאחר הגשת בקשת רשות העירעור הגישה המבקשת בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה וביום 12.1.23, לאחר קבלת תגובת המשיבה לבקשה (ביום 10.1.23) נעתרתי לה באופן חלקי.

  כלל הוא כי לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב בכל הנוגע להחלטות בדבר מתן סעדים זמניים, והתערבותה של ערכאת העירעור בהחלטות מסוג זה שמורה למקרים חריגים בלבד, שבהם עשויה להיות להכרעה בסוגיית הסעד הזמני השפעה ניכרת על זכויות הצדדים (ראו למשל: רע"א 4175/20 עמותת מעלות התורה נ' רייכמאן, פסקה 13, פורסם בנבו;(30.7.2020)  רע"א 5435/21 מועדון הפועל עימאד אכסאל נ' ההתאחדות לכדורגל בישראל , פסקה 16; (8.8.2021) חמי בן-נון וטל חבקין,  העירעור האזרחי, מהדורה שלישית, 2012, בעמ' 206)).

...

מינויו של המשקיף יהא בתוקף יהא, בהעדר החלטה אחרת, שנה מיום החלטה זו. המבקשת עתרה לחיובו של המשיב 1 בהוצאות הבקשה נוכח התנהלותו בחוסר שקיפות ובחוסר תום לב ואולם מאז הגשת התביעה וצו איסור דיספוזיציה לא הוצגה ראשית ראיה כי ננקטו פעולות שכאלו ועל כן, למניעת הסלמת הסכסוך בין הצדדים בשלב זה, אין אני מורה על חיוב בהוצאות אולם הצדדים יהיו רשאים לטעון בתום ההליך ובסיכומיהם גם בעניין זה. "

קביעות עובדתיות אלו של ביהמ"ש קמא מחזקות את המסקנה לפיה אף כיום, לאחר שהתקיים דיון לפני ביהמ"ש קמא, קל וחומר במועד בו ניתנה ע"י ביהמ"ש קמא ההחלטה מושא הבר"ע, לא התקיימו תנאי הוראת סעיף 191(א) לחוק החברות למתן סעד של מינוי משקיף לחברה, גם אם יש לראות סעד זה כ"סעד מאוזן ביחס לסעדים האפשריים לפי סעיף 191 לחוק החברות" , כלשון ביהמ"ש קמא (בס' 17 להחלטתו).

דא עקא, בהמשך נמצא כי הבעל הפר את צווי המניעה והן את חובת הנאמנות שהוא חב כלפי החברה וכלפי בעלי המניות ופעל לרוקן את החברות מתוכן ונקבע כי הוא "עשה הכל לחיסול החברות". בנסיבות אלו, באותו המקרה נעתר ביהמ"ש לענייני משפחה לבקשת האשה לסעד לפי סעיף 191(א) לחוק החברות ומינה מנהל מיוחד לצורך ניהולן של החברות.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני מחליט לבטל את החלטת ביהמ"ש קמא מיום 24.8.22 שהקנתה למשיבה סעד לפי סעיף 191(א) לחוק החברות למינוי משקיף מטעמה לחברה, המבקשת.