האם יש בנמצא חזוק ראייתי לגירסת א'?
בית המשפט המחוזי קבע, כי לא היתקיימה לעניין האישום הראשון דרישת החיזוק הקבועה בסעיף 354(א1) לחוק העונשין, ולפיה:
"הוגש כתב אישום, לפי סעיף קטן (א), בעקבות תלונה שהוגשה למישטרה לאחר שמלאו לנפגע העבירה עשרים ושמונה שנים, לא יורשע אדם על סמך עדות יחידה של נפגע העבירה, אלא אם כן יש בחומר הראיות דבר לחיזוקה".
בעיניין זה, דחה בית המשפט את עמדת המערערת לפיה קיימים בנסיבות דנן שלוש תוספות ראייתיות מסוג חזוק: עדויות אנשי מיקצוע באשר למצבה הנפשי של א', ובפרט בנוגע לכך שא' סובלת ממצב נפשי שלPTSD COMPLEX (פוסט-טראומה), האופייני לנפגעי עבירות מין בילדות; עדויות על כך שא' סיפרה על הפגיעות מצד המשיב עוד בילדותה; ותלונותיהן של ר', ק', וא"מ לגבי מעשים דומים.
...
בית המשפט קמא סבר כי לא ניתן להרשיע את המערער באישום הראשון מאחר שגרסתה של המתלוננת א', הגם ש"לא הוכח שהמדובר בגרסה שקרית או בגרסה משוללת יסוד", "אינה מפורטת דיה ומלווה בקשיים לא מבוטלים שמעוררים את הספק הסביר בדין הפלילי". חברי, השופט אלרון, מנתח לגופם "את אותם קשיים וחסרים ראייתיים שעוררו את הספק הסביר בליבה של הערכאה הדיונית", ומגיע למסקנה כי "לאו קשיים הם", ועל כן "ניתן לקבוע על בסיסה ממצאי עובדה התומכים בהרשעתו של המשיב", ובלבד שנמצא לדברים חיזוק בהתאם לדרישה הראייתית הקבועה בסעיף 354(א1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.
סיכומו של דבר, בשונה מחברי, השופט אלרון, אינני סבור כי ניתן להרשיע את המשיב באישום הראשון על סמך עדותה של המתלוננת א' (בתוספת החיזוק הנדרש על פי חוק), וזאת מאחר שהערכאה המבררת לא מצאה עדות זו כמהימנה במידה מספקת על מנת לבסס עליה הרשעה, ובקביעת מהימנות זו אין בסיס להתערבות ערכאת ערעור.
יחד עם זאת, סבורני כי הרשעתו של המשיב באישומים השני והשלישי, המתייחסים למעשים דומים שביצע כלפי המתלוננות ר' ו-ק', וכן עדותה של המתלוננת א"מ בדבר מעשים דומים שהתיישנו והחשיפה ההדדית בגיל הילדות, מבססים תמיכה חיצוניות מספקת לעדותה של המתלוננת א', ומצדיקים הרשעה גם באישום הראשון.
