האם ניתן להטיל איסור מנהלי על רכב אם אין ודאות מי בעל הרכב

על פי הוראת סעיף 57א(א)(2) ניתן להורות על איסור מינהלי על שימוש ברכב למשך 30 יום, לאחר שימוע, אם היה לקצין מישטרה יסוד להניח כי יוגש כתב אישום נגד הנהג בגין עבירות המפורטות בתוספת השביעית לפקודה, שסעיף 62(3) לפקודת התעבורה כלול בה. התנאי הראשון הדרוש להפעלת שיקול הדעת המסור לקצין המישטרה בהתאם לסעיף הנ"ל עניינו היסוד הסביר להניח כי יוגש כתב אישום בגין העבירה בשלה מבקשים להשבית את הרכב.

ברע"פ 1286/11 יעקב אמברם נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו) היתייחס בית המשפט העליון לעילה שבסעיף 57 ב(ב)(2) וקבע: "נדמה כי דרישה מבעל רכב לעשות ככל שביכולתו על מנת למנוע את ביצוע עבירת הנהיגה בשיכרות היא דרישה ראויה ובעלת חשיבות. זהו צורך השעה. כאשר אדם נוהג ברכב כשהוא שיכור, כלי הרכב משמש כנשק מסוכן. מי שנותן לאחר לנהוג ביודעו שהוא עלול לשתות משקה אלכוהולי, עליו לעשות כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה ובכך להפחית את הסכנה הנשקפת לציבור." המדובר בדרישה המופנית לבעל הרכב ובאשר להקף הדרישה ומהותה קבע בית המשפט העליון בעיניין אמברם כי "מידת האזהרה הנתנת לילד צריכה להיות תלויה בנסיבות הפרטניות של העניין ככל שהן נוגעים לשימוש ברכב. במסגרת הנסיבות הרלבנטיות יש להיתחשב בראש ובראשונה בסוג הארוע בשבילו נעזר הנהג ברכב. כך, באם הרכב ניטל כדי לנסוע למסיבה או לבילוי אחר שצפוי לכלול שתיית אלכוהול, יש להטיל נטל מוגבר על בעל הרכב לוודא שלא יבוצע ברכבו שימוש אסור. בהמשך לכך, ככל שמקום הבילוי מרוחק יותר ואינו מציע חלופות תחבורתיות (דוגמאת תחבורה ציבורית), כך, ראוי שהנטל על בעל הרכב יהיה גדול יותר. זאת, שכן בפועל, אף אם בתחילה הנהג כלל לא התכוון לשתות אלכוהול, באם לבסוף עשה זאת, לא תהיה בפניו כל דרך שלא לנהוג ברכב בשיכרות. בהמשך לכך, יש מקום לתת משקל לגיל הנהג, לניסיונו בנהיגה ולעבירות נהיגה קודמות שבוצעו על ידו ככל שישנן. ככל שעסקינן בנהג צעיר יותר, וללא ניסיון נהיגה, הסיכוי כי יעריך הערכת יתר את כישורי הנהיגה שלו וינהג בשיכרות עולה. וודאי שבמקום שבו לנהג הרשעות תעבורה בגין שימוש אסור ברכב, על בעל הרכב להקפיד הקפדה יתרה כי השמוש ברכב יהיה כדין. במישור היחסים שבין בעל הרכב לנהג, ככל שתדירות השמוש של הנהג ברכב גבוהה יותר, והוא משתמש בו במהלך חיי היומיום, יש מקום להקל בנטל המוטל על בעל הרכב להזהיר את הנהג בכל מקרה ומקרה". בעניינינו, מדובר בנסיעה של נהג צעיר מבילוי בחוף הים בשעת לילה שבין שישי לשבת, ומתחקור הנהג בדו"ח הפעולה עלה, כי הנהג טען כי שתה כוס וודקה אחת בחוף עם חבר.

...

בנסיבות כאלה, אני סבורה, כי המבקש לא עמד בנטל להוכיח שהוא עשה כל שביכולתו כדי למנוע את ביצוע העבירה, ולמעשה לא עשה דבר וחצי דבר למניעתה, ולא הוכח ואף לא נטען כי הנהג פעל בניגוד להוראות המבקש.

נוכח כל האמור לעיל, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת הקצין; ואיני סבורה, כי במקרה זה קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות ביטול האיסור לשימוש ברכב או קיצור התקופה.

על כן, אני מורה על דחיית הבקשה.

לטענת המבקשים, השימוע נערך למבקש 1 שנהג ברכב בזמן ביצוע העבירה הנטענת, אך לא נערך שימוע לבעלת הרכב, ועל כן נפל פגם מהותי בהחלטת הקצין; וכן נטען, כי המבקשת 2 לא העניקה למבקש 1 את הסכמתה לשימוש ברכב, והרכב נילקח ללא ידיעתה, ואם היתה יודעת המבקשת 2 כי המבקש 1 מתכוון לנהוג ברכב וודאי שהיתה מונעת ממנו לעשות כן עד שיתוקנו כל הליקויים; והמבקשת 2 רוצה לתקן את כל הליקויים ברכב מיד עם הוצאתו מהמגרש על מנת להעמיד את הרכב לשימוש תקין.

על פי הוראת סעיף 57א(א)(2) ניתן להורות על איסור מינהלי על שימוש ברכב למשך 30 יום, לאחר שימוע, אם היה לקצין מישטרה יסוד להניח כי יוגש כתב אישום נגד הנהג בגין עבירות המפורטות בתוספת השביעית לפקודה, שתקנה 308(ד) לתקנות התעבורה כלולה בה. בעניינינו, שאלת קיומן של ראיות לכאורה אינה שנויה במחלוקת; וכפי העולה מדו"ח הזמנה לדין וכתב אישום שהוגש לעיוני, בנסיבות המקרה בדו"ח ציין השוטר האוכף, כי הבחין ברכב הנ"ל ש"במהלך הנסיעה הרכב פולט עשן שחור ומשאיר אחריו עננה בצב שחור", וב"בדיקת מסוף נמצא כי הרכב לא בתוקף וכי קיימת הורדה למשרד רשוי מתאריך 21.01.2020", ו"בבדיקה נמצא כי הליקויים שרשומים במערב עדיין קיימים ברכב על פי הפרוט הבא: 1. בלחיצה על דוושת הגז עדיין נפלט עשן שחור וסמיך 2. סוג הרכב עדיין רשום משא קרור מבוקר אך בפועל הרכב משא פתוח 3. נורת צ'ק אינגן עדיין דולקת בלוח השעונים 4. רשיון הרכב אינו בתוקף מתאריך 10.7.19 כך גם במערכת 5. שני פנסים אחוריים אינם מחוברים כנדרש ומתנדנדחם כאשר נוגעים בהם". על כך יש להוסיף את גרסת הנהג עצמו בעת קבלת הדו"ח: "אין לי טסט לרכב, אני אומר לך מעכשיו לא היה לי כסף". אלא שלטענת ב"כ המבקשים, למבקשת כבעלים של הרכב לא נערך שימוע, ובכך נפל פגם מהותי בהחלטת הקצין.

הנטל להוכיח את התקיימות ההגנה מוטל על הטוען לה. בעיניין זה נקבע, כי "הנטל שהוטל בדין על הבעלים שצריך להוכיח את התנאי כי הרכב נילקח ללא ידיעתו וללא הסכמתו, אינו יכול להתמצות באמירה בעלמא ביחס לקיום התנאי הפוטר שבחוק, אלא צריך שיהיה מפורט ומבורר ואף ייתמך בראיות שבתיק" (עפ"ת (מחוזי נצ') 24598-02-19 רגדה אמין נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 14.02.2019)).

...

מכל האמור לעיל, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת הקצין.

וראו דברי בית המשפט בע"ח (מחוזי חיפה) 31129-08-19 כבהא נ' מדינת ישראל, 15.8.19: "דומה כי התערבות של בתי משפט בהחלטות מנהליות של קציני משטרה צריכה להיות מידתית ולא על דרך השגרה ורק אם נפל פגם מהותי ומשמעותי בהחלטת קצין המשטרה. בתי המשפט אינם אמורים לשים עצמם במקום הרשות המנהלית." וראו גם ע"ח (מחוזי ב"ש) 37984-06-20 מדינת ישראל נ' ליאל כהן (פורסם בנבו, 18.06.2020): "יאמר, כי לא בנקל יתערב בית המשפט בשיקול דעתו של קצין המשטרה שהורה על הגבלת השימוש ברכב ורק במקרים בהם הפעיל באופן בלתי סביר את שיקול דעתו, נכון להתערב." על כן, אני מורה על דחיית הבקשה.

באשר לטענה לפגם בשימוע – מטופס שימוע לגבי החלטה בדבר איסור מינהלי על שימוש ברכב עולה, כי הנהג נכח בשימוע וניתנה לו ההזדמנות להעלות טענותיו; וכעולה מהוראות סעיף 57א(א)(2) אין חובה לערוך לבעלים של הרכב שימוע, ודי בשימוע שנערך לנהג כדי לספק את דרישת החוק בדבר איסור השמוש.

כאמור, אין מחלוקת כי ההודעה נימסרה למבקשת במעמד השימוע, ולא נגרמה פגיעה בזכותה של המבקשת, וודאי לא בעוצמה שיש בה כדי להביא לביטול איסור השמוש.

עוד נקבע, כי "תכלית האיסור הנה ברורה, והיא מיועדת להטיל את האחריות על המעביד על מנת שזה יפעל באמצעות סמכותו ויכולותיו למנוע אפשרות שבה ינהג נהג משאית ברכב כבד שעות ארוכות ביום תוך סיכון שלומם של אחרים." (ע"ח (מחוזי נצרת) 67035-07-18 מוחמד נ' משטרת ישראל לישכת תביעות תעבורה נצרת, 1.8.18).

...

לפיכך, אני סבורה כי המבקשת לא עשתה כל שביכולתה על מנת למנוע את ביצוע העבירה.

" אין גם רלבנטיות לטענות כנגד ייחוס שתי עבירות בכתב האישום לצורך בקשה זו. מכל האמור לעיל, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת הקצין.

על כן, אני מורה על דחיית הבקשה.

ביום 18.6.21, בעקבות שימוע בדבר איסור מינהלי על שימוש ברכב, החליט קצין המישטרה על השבתה מנהלית של הרכב בו נהגה רוזיליה בחר (להלן – הנהגת), "סיטרואן", מ.ר. 8587530, למשך 30 יום, בהיותה נהגת חדשה וצעירה, שטרם מלאו לה 21 שנים, שהסיעה יותר משני נוסעים, כשבמושב הקידמי שלצדה לא ישב מלווה.

" על פי ס' 57ב(ג), רשאי בית המשפט לבטל את הודעת איסור השמוש או לקצרה: "אם היתקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב) המצדיקות זאת ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב...". לעניין החלופה הראשונה, בסעיף 57ב(ב), המבקשת, בעלת הרכב, טוענת שהרכב נילקח ממנה על ידי הנהגת, בלא ידיעתה או בלא הסכמתה.

בנסיבות בהן הנהגת עובדת כמדריכה אצל המבקשת, קרוב לוודאי שהמבקשת הייתה ערה לכך שמדובר בנהגת צעירה וחדשה, שטרם מלאו לה 21, ושאסור לה להסיע למעלה משני נוסעים, ללא מלווה.

לא בכדי הטיל המחוקק חובה על נהג חדש צעיר לנהוג עם מלווה.

...

בהינתן האמור, מאחר שמדובר בעבירה של נהג חדש צעיר, שטרם מלאו לו 21 שנה, המסיע למעלה משני נוסעים, ללא מלווה לצידו, שהיא עבירה חמורה, ולאחר שלא הוכח בפני שנעשה מצד בעלת הרכב כל שניתן למניעת העבירה, אולם, מנגד, נוכח הצורך של המבקשת, מנהלת מעון לילדים בסיכון, ברכב, אני סבורה שיש לקצר את תקופת איסור השימוש ולהעמידה על 21 יום.

בערר הודגש כי לנהג בוצע שימוע לפני פסילת רשיון הנהיגה שלו, ולפני שניתנה ההחלטה בדבר איסור מינהלי על השמוש ברכב.

העוררת הפניתה ל-רע"פ 1286/11 אמברם נ' מדינת-ישראל (16/10/12) (להלן: "עניין אמברם"), וטענה כי המשיב לא עשה כל שביכולתו על-מנת למנוע את ביצוע העבירה ברכב, ואין די באזהרה כללית, מה גם שהמשיב לא הזהיר את בנו שלא יתיר לאדם אחר לנהוג ברכב, וודאי כאשר המדובר באדם שאותו אוסף הבן מבר, מקום בו שותים משקאות משכרים, בשעות הלילה המאוחרות, כך שהסבירות לכך שהאדם שבילה בבר בשעות הלילה יהא שיכור, הנה סבירות גבוהה.

בעיין מייזל, נקבע כי בכל הקשור לחובת השימוע, עולה מהוראות פקודת התעבורה כי חובת השימוע קיימת לנהג הרכב, בעוד שלגבי בעל הרכב מוטלת חובה על המישטרה לשלוח לו העתק מהודעת איסור השמוש ברכב, בדרכים שנקבעו בתקנות.

(ד) (1) המישטרה תודיע לרשות הרשוי על מתן הודעת איסור שימוש לפי סעיף זה; העתק מהודעת איסור השמוש יישלח לבעל הרכב, אם לא נימסר לו במעמד מסירת הודעת איסור השמוש; (2) ניתנה הודעת איסור שימוש לפי סעיף זה, ולא ניטל רישיון הרכב, ימסור בעל הרכב את רשיון הרכב לרשות שנקבעה בתקנות, במועד שנקבע בתקנות, לאחר שהובא לידיעתו דבר מתן הודעת איסור השמוש.

...

עוד נקבע, כי יש לבחון האם מתקיימות העילות לביטול הודעת איסור השימוש ברכב בהתאם לקריטריונים המפורטים בסעיף 57ב' לפקודת התעבורה, ובעניין מייזל הגיע בית-המשפט למסקנה כי לא היתה זיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג בו במצב של שכרות.

בעניין מייזל, אבחן בית-המשפט את המקרה מפסק-הדין בעניין אמברם, והגיעה למסקנה כי יש מקום לבטל את איסור השימוש ברכב.

בנסיבות, לא היה מקום לקיצור כה משמעותי כפי שהחליט בית-משפט קמא, והערר מתקבל בנקודה זו, ולאור הסכמת הצדדים כמתועד בפרוטוקול הדיון בערר, וכפי שצוין לעיל, איסור השימוש ברכב של המשיב יהא בתוקף עד ל-30/6/22 בשעה 10:00 בבוקר.