האם ניתן לבצע המצאה לכתובת הדוא"ל של עורך הדין

בכותרת כתב התביעה, צוינה כתובת הנתבעות 1-4, חברות זרות (להלן: "החברות") ברחוב דיזינגוף 163 תל אביב, בעוד שכתובתו של הנתבע 7 על פי כותרת כתב התביעה היא בניו יורק, ארה"ב. ביום 27.02.23 הגישו התובעים "בקשה להרחבת הבקשה מיום 8.2.2023 לקביעת דרך ביצוע המצאה (תקנות 166-167) לנתבעות 1-4. ביום 06.03.23 ציינתי בפני התובעים כי "אין בתיק בקשה להיתר המצאה לנתבע 7". ביום 07.03.23 הגישו התובעים בקשה לקביעת דרך ביצוע המצאה (תקנות 166-167).

מחוקק-המשנה הבהיר איפוא, באופן שאינו משתמע לשני פנים, כי בכל הנוגע להגשת כתב הטענות הפותח את ההליך – עדיף 'כלל ההמצאה', על 'כלל הידיעה' (להרחבה, ראו: עידו באום ואסף טבקה "המצאת כתב הטענות הראשון:  עליית ההמצאה, ירידת הידיעה ומעמד הבכורה של עורך הדין בתקנות סדר הדין האזרחי החדשות", משפטים על אתר יג 156, 163 (תש"ף) (להלן: באום וטבקה)).

התובעים טוענים כי הודעת המייל ששלח הנתבע 7 ביום 12.06.23 לאחד מהתובעים, ובה כתב כי "[...] אתה מישתתף בתביעה ואני יכול לשוחח איתך אחר ורק דרך עורכי הדין", "אינו מותיר שום מקום לספק באשר לידיעתו אודות קיומה של התובענה שהוגשה נגדו ולתוכנה". גם אם אקבל את הטענה כי הנתבע ידע אודות קיומה של התביעה, אין משמעות הדבר היא כי הנתבע יודע אודות תוכנה של התביעה, כדרישת התקנות.

...

ביום 14.12.23 ניתנה החלטתי לפיה: גם אם הייתי נכונה לקבל את טענות התובעים בבקשה זו ואינני סבורה כך, המצאה לבן משפחה של מנהל חברה לא יכולה להיות המצאה לחברה.

נוכח כל האמור לעיל, אני סבורה כי משעה שההמצאה בישראל לנתבע 7 אינה המצאה כדין; נוכח טענת התובעים כי משך השנים הנתבע 7 התנהל מולם בוואטסאפ ובמייל; נוכח העובדה שניתן היתר המצאה אל מחוץ לתחום אלא שהוא לא מתאפשר מהטעמים בפורטו לעיל; נוכח הטענה כי הנתבעים 8-9 הם שותפים של הנתבע והגם והגישו הודעה ביחס להמצאה אליו, נמנעו מלמסור פרטים לצורך ההמצאה; נוכח העובדה כי על פי תצהירו הנ"ל של מר קנת, האישה עמה שוחח במשרדי החברות בניו יורק אישרה בפניו כי "הנתבע 7 אינו נמצא כרגע במשרד" וכי "הוא מגיע כשיש לו מה לעשות במקום", אני סבורה כי יש לאפשר את ההמצאה לנתבע 7 בדרכים הבאות: המצאה באמצעות הוואטסאפ והמייל של הנתבע 7.

סוף דבר: ההמצאה שבוצעה לנתבע 7 בישראל אינה המצאה כדין, ועל התובעים לפעול להמצאת כתב התביעה בהתאם למפורט בסעיף 43 לעיל, בתוך 14 ימים.

החלטתי ניתנת כרשמת.

בהקשר זה נדגיש כי בתגובת לתשובת ההסתדרות טענה המשיבה כי מבירור שערכה "במערכת נט המשפט אין בנמצא כתובת דוא"ל לצורך ביצוע הימצאות", וכי "'ההמצאה' הייתה באמצעות הודעה במערכת נט המשפט עצמה, ולא בשום תיבת דוא"ל, ...כאשר אופן המשלוח הנו 'אתר נט המשפט' ופרטי אופן המשלוח הנם 'הודעה באתר', בנגוד להמצאה בפקס ... או להמצאה באמצעות דוא"ל...". מכאן, שלא הוכחש על ידי המשיבה כי קיבלה לתיבת הדוא"ל של משרד באי כוחה הודעה על קיומו של מיסמך להמצאה לעורך הדין, שכללה קישור לפסק הדין, אלא נטען שפסק הדין לא הומצא לתיבת הדוא"ל, וכי אין מדובר בהמצאה כדין על פי תקנה 498ג(ג2).

...

. בנסיבות אלה, בהתאם להוראות תקנה 497ג לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, החלה בבית הדין לעבודה מתוקף תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991 ובהתאם להלכה הפסוקה, לא ניתן לקבוע כי בוצעה המצאה של פסק הדין למערערת, ויש לקבל את הערעור לרישום".

אשר למקרה הנדון: בהתחשב בעובדה כי בפסק דין זה הובהרה ההלכה שנפסקה בעניין עמישב, וכי ניתן היה להבינו גם אחרת ולתת פרשנות אחרת לתקנות, כפי שנקבע בהחלטת הרשם, אנו סבורים כי נוכח אי הבהירות בנוגע למצב המשפטי אין מקום להחיל את הפסיקה כאמור בהליך זה על המקרה הנדון.

לא מצאנו גם כי מהות ההליך מצדיקה החלת כלל הידיעה, במיוחד נוכח העובדה שהסעד העיקרי שנפסק הוא סעד של פיצוי כספי, להבדיל למשל מסעד של החזרה לעבודה.

סוף דבר: למרות שטענתה העקרונית של ההסתדרות כי פסק הדין הומצא למשיבה כדין ביום 27.11.2016 מקובלת עלינו, הערעור על החלטת הרשם שלא לסלק על הסף את הערעור נדחה.

ראו בהקשר זה תקנה 161(ג) לתקנות החדשות הקובעת כי: "המצאה אלקטרונית של מיסמך אלקטרוני מעורך דין לעורך דין תהיה באמצעות משלוח המסמך האלקטרוני לכתובת הדואר האלקטרוני של עורך הדין הנמען שצוינה בכותרת כתב טענותיו ועל עורך הדין השולח לוודא את קבלתו בידי עורך הדין הנמען". עם זאת, גם על פי התקנות החדשות כבעניינינו, ישנה חשיבות לאבטחת האתר ולמסירת כתובת מייל מוגדרת לצורך קבלת כתבי בי-דין.

שיטה ד' של המצאה באמצעות משלוח לכתובת מייל מאובטחת שמסר עורך הדין המייצג בתיק, עם אישור מסירה וקישור (לינק) להחלטה השיפוטית/פסק הדין המצורף, מהוה אף היא המצאה כדין המבוצעת באמצעי אלקטרוני.

...

בהחלטתי מיום 25.1.18 בתיק ע"א 61802-12-17 נציגות ועד הבית לילך 1 קרית-ביאליק ואח' נ' משולם לוינשטיין הנדסה וקבלנות בע"מ ואח' (פורסמה בנבו) קבעתי: "במקום בו אין מחלוקת על מועד ההמצאה, ראוי להעדיף עיקרון זה על פני עיקרון הידיעה. עיקרון ההמצאה אינו פורמאלי גרידא, יש בו משום סדר, בהירות ושמירה על לוח זמנים קשיח וברור. מקום בו ניתן להצביע על מועד המצאה וודאי, כבענייננו, יש להעדיף ללכת לאורו.... עיקרון הידיעה הוא בבחינת חריג ואין להחילו כדבר שבשיגרה". מן הכלל אל הפרט: מכל האמור לעיל ראינו, כי על פי הפסיקה כאשר מדובר בצפייה יזומה בלבד, לא חל עיקרון הידיעה ויש למנות את המועד להגשת הערעור מן המועד של ההמצאה הפיזית של המסמך לידי ב"כ המערער.

ראו: החלטת כב' רשמת בית המשפט העליון בנמלך בע"א 4637/16 הפטריארכיה יוונית אורתודוכסית נ' פארוק (פורסם בנבו, 15.10.17); החלטתי בע"א 51469-03-16 מחאמיד נ' קרנית (פורסם בנבו, 9.7.17); שקלתי את נסיבות ענייננו: המערער לא הגיש תצהיר מטעמו בסוגיות העובדתיות הטעונות הבהרה, למשל ביחס לאופן המצאת כתבי בי דין בדוא"ל למשרדו וכן ביחס לנסיבות הצפייה בפסק הדין ומה התרחש לאחר מכן; כי מדובר במערער שהוא עצמו עורך-דין בקיא ברזי הדין, על כל המשתמע מזה; כי כתב הערעור הוגש כמעט חודשיים לאחר שנצפה פסק הדין על ידי משרד ב"כ המערער.

סיכום : מן המקובץ לעיל, נדחית הבקשה לסילוק הערעור על הסף.

הוראת השעה הסדירה את נושא הימצאות כתבי בי דין באמצעים אלקטרוניים בתקנה 497ג שכותרתה "המצאת כתב בי-דין אלקטרוני" (להלן: "הוראת השעה" או "התקנה") והיא קובעת כי: "497ג. (א) ניתן להמציא כתב בי-דין אלקטרוני לנמען שאינו בית המשפט, אל תיבת הדואר שבכתובת המאובטחת של הדואר האלקטרוני של הנמען, ובילבד שהנמען מסר את כתובת הדואר האלקטרוני שלו כאמור לבית המשפט לצורך ביצוע הוראות סימן זה וציין בסמוך לה כי מדובר בכתובת מאובטחת של דואר אלקטרוני; ואולם הוראה זו לא תחול על כתב בי-הדין הראשון בתיק.

יוביל לצימצום המקרים בהם עורך דין עושה שימוש במערכת "נט המשפט" עת לא מסר כתובת דואר אלקטרוני לשם המצאה, אולם כל עוד הדבר מתאפשר בפועל, אין עוגן בהוראות הדין לקבוע כי צפייה יזומה כפי שארעה בענייננו כמוה כהמצאה כדין".

...

סיכומו של דבר – דין הבקשה למחיקה על הסף של הערעור מפאת איחור בהגשתו להידחות.

המבקש ישלם למשיבה שכר טרחת עו"ד בסך של 5,000 ₪.

החלטתי זו ניתנת בכובעי כרשם בית המשפט.

המערערים לא הגישו בקשה למתן ארכה להגשת העירעור והמועד הנקוב בהודעת העירעור 29.04.21 הנו מועד "מומצא" לצורך ביצוע מחטף להגשת העירעור שלא כדין.

לטענת המערערים, לא ניתן היה להמציא את פסק הדין בדוא"ל לבא כוחם הקודם ואין המודבר בהמצאה כדין, שכן לפי התקנות משנת 1984 המצאה באמצעות דוא"ל מחייבת שעורך הדין ימסור לבית המשפט את כתובת הדוא"ל לצורך המצאה, דבר שלא קרה בעניינינו.

עיון במערכת "נט המשפט" מלמד, כי אכן ביום 01.02.21 הומצא פסק-הדין לבא כוח המערערים דאז, עו"ד רוני מועלם, בדרך של "הודעה באתר" כאשר כתובת הדואר האלקטרוני מסומנת ככתובת להמצאת כתבי בי-דין וכי זו ניצפתה בשעה 13:54.

כפי שנפסק לא אחת, המצאה בדרך זו, אשר משמעותה היא, כי נשלחה לכתובת הדואר האלקטרוני של בעל הדין הודעה על אודות קיומה של ההחלטה השיפוטית בצרוף קישור אליה, הנה המצאה אשר עונה על הדרישות הקבועות בתקנה 497ג(ג1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ומקבילתה תקנה 161(1)(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

...

דיון לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי הערעור שבכותרת אכן הוגש באיחור ודינו מחיקה על הסף כמבוקש.