האם ניתן לבטל פסק דין בדיעבד

לא למותר לציין, כי האפוטרופוס אינו טוען, שיש להחיל את ביטול פסק הדין, רטרואקטיבית.

...

תוצאת ביניים על סמך כל האמור לעיל, אני קובעת כי פסק הדין בהליך המרצת הפתיחה הושג על ידי מוחמד חמד בתרמית ומשום כך אני מורה על ביטולו.

במקרה אחר, בו נרכשו זכויות מיורשיו של נפקד מצאנו התייחסות ממנה ניתן להבין כי סעיף 10 לחוק המקרקעין יכול שישפיע על זכויות האפוטרופוס בנכס מוקנה.

סופו של דבר קבעתי כי פסק הדין בתיק ההמרצה הושג בתרמית ולכן אני מורה על ביטולו.

גליק היתנגדה לבקשה וטענה, בין היתר, כי המפרק ידע על קיום התביעה בזמן אמת, ומכאן שלא היה מקום לבקש את ביטול פסק הדין בדיעבד.

...

לאור כל אלה, גם אם תתקבל בקשתה של גליק להארכת מועד להגשת התביעה, ממילא דין התביעה להידחות לגופה מחמת שלא הוכחה בפניי המפרק.

לנוכח התוצאה אליה הגעתי, ובשים לב לטיב ועוצמת הביקורת, ראיתי לציין שאינני שותף לביקורת זו. מסקנה זו אף עולה מההנמקה דלעיל.

סוף דבר, מוצע לחבריי כי נקבל את הערעור.

הסוגיה הראשונה שנכון לידון בה הנה משמעות ביטול פסק הדין, והחלפת זהות הנאשם בכתב האישום, כאשר יש לברר האם יכול שחרף פעולה אלה הפסילה שהוטלה בעינה עומדת? משמעות ביטול פסק הדין והחלפת הנאשם בעוד התובע טוען שמשמעות ביטול פסק הדין היא ביטול למפרע, המבטל גם את הפסילה ומשמעויותיה, טוענת הנתבעת, שפסילת רישיון הנהיגה הייתה שרירה וקיימת במועד התאונה ובטול השלילה שהתבצע לאחר התאונה, לא איין את השלכות פסק הדין במקרה זה. לטענת הנתבעת שעה שלא מדובר בפסק הדין שניתן על ידי בית המשפט בחוסר סמכות, או גזר דין של אדם בגין עובדות שבגינן כבר הורשע, אלא בבטול בהסכמת המדינה של פסק דין שניתן בסמכות מלאה.

...

סוף דבר כמפורט ארוכות לעיל דינה של התביעה להתקבל.

בית המשפט האזרחי, אינו מחליף את שיקול הדעת של התביעה הפלילית ואת שיקול דעת השופט בתיק התעבורה – שניהם באו לידי מסקנה שבנסיבות שהוצגו להם פסק הדין וכתב האישום לא ראוי שיעמדו על כנם.

אחר האמור לעיל, הנתבעת תשלם לתובע סך של 22,000 ₪ בצירוף שכר טרחה בשיעור של 15.21% מן הפיצוי שנפסק, והחזר אגרה בצירוף ריבית והצמדה ממועד התשלום.

ביום 15.3.15 ניתנה החלטת בית המשפט אשר הורתה על ביטול פסק הדין, תוך הכרה בדיעבד בתשלום ששולם לשאיר, לצורך קיום ההחלטה מיום 27.12.15.

...

מכאן שטרם יישום הנורמה על בית המשפט לבחון את מידת התגשמות התכלית האמורה בנסיבות המקרה שלפניו, הנגזרת גם מהתנהלות הצדדים ומפערי הכוחות ביניהם, וכבר נכתב בבית משפט זה לגבי הפעלת סעיף 7(א) ביחס להליכי עיקול כי "האפשרות לחייב נתבע, אשר פעל להטלת עיקול על פלוני, בגין לשון הרע היא שובת לב...עם זאת, כדרכם של קיצורי דרך, אני סבור שלא בכל מקרה ומקרה הפתרון שמציע חוק איסור לשון הרע מתאים לנסיבות העניין" [כבוד השופט עמית יריב בת"א 7518-05-11 פישר נ' מועצה מקומית בנימינה –גבעת עדה (2014)].

סיכומם של דברים, השטיח המעופף כשלה בהוכחת פוטנציאל הנזק של הפרסום, ומשום כך לא שוכנעתי כי נכנסו העיקולים לגדר לשון הרע.

אשר על כן, לא נמצא לתביעה כל יסוד והיא נדחית.

במכלול הנימוקים והנסיבות המפורטים בפסק הדין, ולאחר שהוגשו לי לעניין זה אסמכתאות על ידי הנתבעים, תשלם התובעת לנתבעים את שכר טרחת עורך דינם בסך של 11,700 ₪, וכן הוצאות משפט בסך של 5,000 ₪, וזאת בתוך 30 יום מהיום.

יודגש כי, אמנם, גם בנסיבות כאלה היה הדבר נתון לשיקול דעת בית משפט קמא, ורשאי היה לבטל את פסק הדין בדיעבד, תוך השתת הוצאות של ממש, וקביעת הדיון מחדש.

...

לאחר עיון, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

למעשה, בקשת המבקשת היא שבית המשפט זה יחליף את שיקול דעתו של בית משפט קמא, בשאלת ביטול פסק הדין, ובקשה זו נדחית, מכמה טעמים.

סיכומו של דבר, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.