האם ניתן לבטל חוזה עקב אי מסירת מידע על עבר פלילי

בהקשר זה טען התובע כי הנתבע החליף גם את שמו (נקרא בעבר הראל בראון) והפנה להליכים פליליים ואזרחיים שהתנהלו בעיניינו, ומן ההיבט המשפטי נטען כי משלא הציג הנתבע-השוכר את זהותו האמיתית מאיין הדבר את תוקף ההסכם בשל העדר גמירות דעת, וכי מכל מקום בנסיבות אלו קמה לו עילה לבטל את ההסכם נוכח חוסר תום ליבו של הנתבע ובגין הטעה.

שאלה נפרדת היא מהי הנפקות אותה יש לתת לאותם הליכים פליליים (ואזרחיים), כמו גם לעיתוי בו גילו בני מישפחת התובע על עברו הפלילי של הנתבע.

מסירה של מידע מוטעה, המונעת בירור כזה, מנוגדת לעיקרון תום הלב בו מחויבים הצדדים להסכם, ועשויה להקים עילת ביטול מחמת הטעה.

לטענתו היות שבהודעה זו הציע לו התובע כנתיב לפיתרון הסיכסוך העלאה של שכר הדירה, ניתן ללמוד כי עברו הפלילי כלל אינו מפריע לו, ועל כן אין הוא יכול להישמע בטענה זו. אולם המסמך שצורף לסיכומי הנתבע מגלה טפח בלבד מתוך המשא-ומתן שהתנהל בין הצדדים בנסיון לסיים את ההליך בפשרה, ולא ניתן לקרוא אותו כשלעצמו, מבלי לעיין בכל ההתכתבויות בין הצדדים ומבלי שפורט למשל האם התובע היתנה את המשך השכירות בחתימה על הסכם מפורט חדש (מה גם שנראה כי המסמך צורף שלא בשלמותו).

לאחר כחודש הסתבר לבני מישפחת התובע כי הנתבע כלל במסמך ההסכמות מספר תעודת זהות שגוי וכן הגיע אליהם מידע לעניין עברו הפלילי, והם הודיעו לו על ביטול מיסמך ההסכמות.

...

לכל האמור לעיל אוסיף כי בהתנהלות הנתבע בדיון וברושם שעלה ממנו בעדותו יש כדי לחזק את טענות התובע כנגדו.

סיכומם של דברים - מכל הטעמים המפורטים לעיל, התביעה לפינוי מושכר מתקבלת, ועל הנתבע לפנות את הנכס.

לעניין ההוצאות - לאחר שנתתי דעתי לנסיבות העניין בכללותן (ובכלל זאת, בין היתר, לדחיית הבקשה להעברת ההליך למסלול של סדר דין רגיל, ולכך שנוכח נסיבות אישיות של הנתבע נוצר צורך בקביעת דיון נוסף לשמיעת סיכומיו בעל-פה, מן הצד האחד, ולהתנהלות בני משפחת התובע, אשר פעלו בשמו, עליה עמדתי בסעיף 31 לעיל, מן הצד השני), אני מורה כי הנתבע יישא בהוצאות התובע בסך של 15,000 ש"ח. המזכירות תשלח לצדדים עותק של פסק-הדין.

בית המשפט עמד על העבר הפלילי של כל אחד מהמערערים.

הנאשמים הגישו ערר על ההחלטה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע ובדיון שם הוברר כי תיק שלם של חומר חקירה, לרבות קלטת וידאו בה צולם מפגש בין המתלונן לבין הנאשמים שתוצפת ע"י המישטרה, לרבות תמליל שנעשה לקלטת, לא נימסר לעיון ב"כ הנאשמים וגם לא לעיון בית המשפט.

הוא תבע 500,000 ₪ בגין הגשת כתב האישום ועוגמת הנפש שנגרמה לו בשל המשכות ההליך הפלילי, 27,750 ₪ לפי התקנות לפצוי בגין מעצר; ופצוי בגין אי הקמת המסעדה בסך 300,000 ₪.

אין טענה שהמדינה מסרה מידע כוזב או העלימה מידע באותם הליכי מעצר, ומשכל המידע הונח בפני המותבים השונים שכולם מצאו כי קיימת תשתית ראייתית לכאורה נגד שני המערערים, לא ניתן לקבוע שהמדינה התרשלה בהגשת כתב האישום כנגד המערערים.

לאחר שהוצא צו הפסקה מינהלי בנוגע לעבודה במבנה, בעל המבנה ביטל את הסכם השכירות ודרש את פינוי המושכר.

על פי סעיף 80(א): "משפט שניפתח שלא דרך קובלנה וראה בית המשפט שלא היה יסוד להאשמה, או שראה נסיבות אחרות המצדיקות זאת, רשאי הוא לצוות כי אוצר המדינה ישלם לנאשם הוצאות הגנתו ופצוי על מעצרו או מאסרו בשל האשמה שממנה זוכה, או בשל אישום שבוטל לפי סעיף 94(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982 בסכום שייראה לבית המשפט". שיעור הפצוי וההוצאות מוגבלים בתקרות שנקבעו תקנות סדר הדין (פיצויים בשל מעצר או מאסר), תשמ"ב-1982 (להלן: "תקנות הפיצויים")).

...

האחד – כי פלוני עמד לדין לפלילי ונמצא זכאי, והשני – אם מצא בית המשפט שלא היה יסוד להאשמה או שראה נסיבות אחרות המצדיקות זאת.

אין איפוא לקבל את טענת המדינה בערעור שכנגד, כי היא לא הועמדה על הסיכון שבפסיקת פיצוי, ונשללה ממנה הזכות להתגונן מפני תביעה זו. בנסיבות הייחודיות של המקרה, אני סבורה כי ניתן להעניק למערערים פיצוי מכוח סעיף 80, כפי שפסק בית המשפט קמא, הגם שבחרו בתביעה במסלול האזרחי.

נוכח כל האמור, מצאתי כי יש לפסוק למערערים פיצוי מכוח סעיף 80(א) לחוק העונשין.

וכן: "... ה-142,000 ₪ הם לא ניתנו לי בטבו, אני הבנתי שיש שיק נוסף כי בעקרון הכסף שניתן למשכונית שעו"ד זקס הביא אותי לטאבו ואמר שהוא רוצה לבטל ..." [פר' עמ' 45, ש' 13-11] לגירסתה של מירב, למרות שההמחאה שנרשמה לפקודתה לא נימסרה לה, היא מצאה את דרכה לחשבון הבנק המשותף.

עו"ד זקס לא סיפר למירב על הכרותו המוקדמת עם בועז, אלירן וגדעון (כפי שעלה מעדותו של מר בן קדמון – חוקר פרטי אשר התבקש על ידי באת כוחה של מירב לבצע חקירה באשר לטיב הקשר בין בועז לבין מישפחת סיימון - עו"ד זקס ייצג בעבר את בועז וגדעון בנושאים משפטיים שונים [ת/2]); ייצג את שני הצדדים להסכם המכר מבלי לבקש את רשותה של מירב או ליידע אותה טרם החתימה על הסכם המכר; ניסח את הסכם המכר באופן שהעמיד את מירב בפני סכנה מוחשית; לא מסר למירב טיוטה של הסכם המכר ולא הסביר לה את תוכנו; ביקש ממירב להודות בקבלת התשלום הראשוני ולחתום על הסכם המכר, על מנת לקדם את הליכי קבלת המשכנתא של אלירן, על אף שלטענתה לא הועבר לה התשלום הראשוני; אימת חתימות מזויפות של מירב על גבי הטפסים ובכך גרם לרישום משכנתא על הדירה לטובת בנק מזרחי טפחות; פעל להעברת רישום הזכויות בדירה על שם אלירן על אף שלא שולמה לה מלוא התמורה בגין הדירה; לא הזהיר את מירב מפני בועז, על אף שידע על עברו הפלילי "העשיר". בעדותה הסבירה מירב כדלקמן: "... המליצו לי על העורך דין [עו"ד זקס – א.ש.], אני ציפיתי שהוא ייצג אותי וישמור על האינטרסים שלי וזה לא מה שהוא עשה ... כשהוא דיבר עם שרית הוא אמר שהוא מכה על חטא על התיק הזה. לא הייתי מושכת 5 שנים מסריחות ולא מסוגלת להיתמודד עם כלום וחיה על כדורים" [פר' עמ' 49, ש' 18-15].

מכאן שלמירב לא נגרם נזק בגין אי-מסירת המידע על ידי עו"ד זקס.

...

לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים והן נדחות.

סיכומו של דבר – התביעה נדחית.

לנוכח התוצאה אליה הגעתי ובהתחשב בהיקפם הנכבד של ההליכים בתביעה דנן שכללו כחמישה עשר דיונים, מספר תיקונים בכתב התביעה ומספר רב של הליכי ביניים, אך גם בהתחשב במצבה האישי של מירב, אני קובע כי מירב תישא בהוצאות ובשכר טרחה כדלקמן: שכר טרחה לזכות הנתבע 1 (אלירן סיימון) – בסך 40,000 ₪.

נטען בין היתר כי ההחלטות נבעו מדרישת מנהלת היחידה להדיר את המערערת מכל היתקשרות עם המשיבה; כי בשנת 2019 הופסקה היתקשרות של המערערת עם יצרנית כריות אחרת בעקבות פגישה שקיימה מנהלת היחידה עם נציגי אותה חברה; וכי המערערים חששו שמנהלת היחידה פנתה גם להולנדיה וליצרנית לביטול הסכם הזיכיון הבלעדי.

בתוך כך נטען כי מכוח ההחלטות האמורות המשיבה ביטלה היתקשרות עם המערערת על פי מיכרז בו זכתה האחרונה בעבר בנוגע למעלוני מדרגות (מכשיר נייד המאפשר העלאת אדם עם מיגבלת ניידות במדריגות), וגם זאת בחוסר סמכות.

כל אחת מהראיות שעמדו לפני הועדה, קל וחומר הצטברותן יחד, עולות כדי ראיות מינהליות המלמדות כי המערערת מסרה למשיבה מידע שאינו אמין והתנהלה באופן בעייתי.

כמו כן, לבסוף, הסכם להארכת ההיתקשרות בפטור ממכרז לא נחתם אולם לא בשל ההחלטה מושא ענייננו, אלא בשל כך שהמערערת לא העבירה אישור מסוים וערבות מקורית כנדרש, חרף הפצרות המשיבה על מנת שתסדיר את הדברים.

החלטות הועדה היתמקדו בשאלת האותנטיות של המסמך ולא הסתמכו כלל על סוגיה זו. ובאשר לטענת המערערים כי נעשתה פניה לחברת הולנדיה מבלי שנימסר להם מה הייתה מהות הפניה, אזי מטענות המשיבה ומעיון בפרוטוקול השימוע עולה כי המשיבה פנתה ליצרנית ולא להולנדיה, ותשובת היצרנית אכן הובאה לעיון המערערים.

בהתאם לכלל הראיה המינהלית, ובשונה מהליכים פליליים, הרשות רשאית לבסס ממצא על ראיה אשר כל אדם סביר היה רואה אותה כבעלת ערך הוכחתי והיה סומך עליה (בג"ץ 6163/92‏ אייזנברג‎ ‎נ' שר הבינוי והשיכון, פ"ד מז(2) 229, 268 (1993); עע"מ 7710/18 השר לבטחון פנים נ' אבו ג'אבר, פסקה 24 (19.11.2019)).

...

ברם, אין בידי לקבל טענה זו. היועצת המשפטית, מתוקף תפקידה, נדרשת לעיתים ליתן חוות דעת שונות לוועדה.

נוכח כל האמור, גם אין כל ממש בטענה לפגיעה בחופש העיסוק של המערערת (וראו: בג"ץ 295/80 משה קידר עבודות עפר ופיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד הביטחון‏, פ"ד לד(4) 468, 473 (1980)).

סוף דבר: אציע לחבריי כאמור כי נדחה את הערעור ונחייב את המערערים ביחד ולחוד בהוצאות המשיבה בסך של 35,000 ש"ח. הנשיאה א' חיות: אני מסכימה.

בין המאשימה לבין מר לוי הושגה הסכמה אשר נרשמה בפרוטוקול הדיון מיום 18.1.2012 כדלקמן: "אנו מסכימים כי כתב האישום יבוטל וינתן צו הריסה לפי סעיף 212 על הנכס נשוא האישום כמפורט בתיק פלילי 4008/93 והועדה המקומית לתיכנון ובניה תהיה רשאית לבצעו באופן מיידי". מר לוי הוסיף והבהיר כי הסכמתו מותנית בכך שהצו לא יבוצע על חשבון בנו.

גם העובדה שההליך הפלילי עבר "הסבה" לבקשה להוצאת צו הריסה ללא הרשעה אינה גורעת מקיומה ומעוצמתה של חובת הזהירות.

בהקשר זה יש להדגיש, כי לא הובאה ראיה, ואף לא נטען, כי המידע על טענתו של לוי נימסר לבית המשפט בדיון בו ניתן צו ההריסה.

הנתבעת לא טענה כי יש לכך משמעות לענייננו, ולפיכך לא אדרש לעניין זה. מן האמור עד כה עולה, כי הנתבעת התרשלה בכך שלא התייחסה למידע שנימסר לה, לפיו הבעלים של הנכס הוא אדם אחר, ובכך גרמה לתקלה בה ניתן צו הריסה בלא שהגורם הרלוואנטי הוזמן לדיון ובלא שהצו הודבק על הנכס לפני ביצועו.

מן האמור עולה, שהנתבע לא קיים את התחייבויותיו לפי הסכם השכירות, וזאת בשל אי התאמה הנובעת מכך שהחנות ניבנתה ללא היתר.

...

בנוסף, ישלם הנתבע 1 לתובע סך של 12,693 ש"ח, וזאת כחיוב נפרד ועצמאי.

לעניין ההוצאות: הנתבעים ישלמו לתובע את אגרת המשפט היחסית בגין הסכום שנפסק, וכן הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 25,000 ש"ח. בקביעת סכום ההוצאות התחשבתי במכלול נסיבות העניין, לרבות הסכום שלגביו התקבלה התביעה והעובדה שחלק מהתביעה נדחה.

בנוסף, תשלם הנתבעת 2 לנתבע 1 הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 6,000 ש"ח. הסכום נקבע על הצד הנמוך, בהתחשב באחריותו של הנתבע 1 לבנייה הבלתי חוקית.