האם נחשבת התפטרות בגלל הרעת תנאים כאי הצעת עבודה חלופית

בכלל זה טוען התובע כי הנתבעת אישרה את התפטרותו רק בתאריך 7.5.17 ובשום שלב מעת שנודע לה על מצבו הרפואי גם על ידי רופא מטעמה וגם לאחר פניית בא כוחו ובכלל – לא הציעה הנתבעת לתובע כל עבודה חלופית ואף לא תיקנה את מחדליה והרעת תנאי העסקתו.

הלכה היא כי עובד המתפטר מטעמי בריאות, נידרש לאפשר למעביד להציע תנאי עבודה בהם לא תהיה סיבה מספקת להתפטרות (דב"ע לג/3-2 חיים זילבר – גלובוס בע"מ, פד"ע ד 153).

בנסיבות העניין, בהן מדובר בעובד טוב, שלאורך שנים עבד אצל הנתבעת ותרם רבות למפעלה, ולאור הממצאים הרפואיים בדבר מצבו הרפואי, ונוכח המסמכים הרפואיים המדברים בעד עצמם – נמצאנו למדים כי תנאי העבודה ו"שאר הנסיבות", אכן מהוים סיבה מספקת להתפטרות התובע מהנתבעת, ולפיכך – יש לקבל את התביעה בגין רכיב זה. באשר למועד סיום יחסי העבודה – נבקש לפרט את השתלשלות העניינים על מנת להעמיד דברים על דיוקם.

...

אחרית דבר התביעה מתקבלת ברובה.

התביעה שכנגד – נדחית.

לאור התנהלות הנתבעת כאמור, דחיית התביעה שכנגד בסך 804,000 ₪ ובהתחשב בהוצאות הרבות שנדרש התובע להוציא לצורך ניהול ההליך, מצאנו לחייב את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 40,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

התובעת טענה שבשימועים העלו שני אירועים שארעו שלושה חודשים לפני כן, ולכן לא הייתה סיבה להוריד אותה מהסידור "מהרגע להירגע". לטענת התובעת, ההצעות החלופיות שהוצעו לה היוו הרעת תנאים שכן היו רחוקות מביתה.

התובעת היא זו שהתפטרה מעבודתה בנתבעת, לטענתה עקב הרעת תנאים.

התובעת טענה כי הנתבעת הציעה לה מראש מקומות חלופיים לא ראליים, המרעים תנאי עבודתה, בידיעה שהתובעת תסרב לקבלם, ומתוך מטרה שלא לשלם לתובעת את תקופת "ההודעה המוקדמת" איננו מקבלים טענות אלה.

גם אם לנתבעת לא הייתה אפשרות להחזיר את התובעת לעבודה בבז"ן, כל עוד לא נערך שימוע וכל עוד לא הוצעו לה הצעות עבודה חלופיות, על הנתבעת היה לאפשר לתובעת לעבוד.

...

משכך, דין התביעה לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין להידחות.

משנדחתה טענת התובעת כי היא פוטרה, תביעתה ל"דמי הודעה מוקדמת" נדחית אף הוא.

לכן אנו סבורים כי התובעת זכאית לפיצוי בגין השכר שהפסידה.

בתנאי אי וודאות אלה תוכרע שאלת אחריות המעביד וזכאות העובד על סמך חלוקת נטלי השיכנוע.

לטענת הנתבעת, התובע לא התפטר עקב הרעה בתנאי העסקתו, ואף הודה במהלך חקירתו כי עזב את מקום העבודה הן לאור אי עמידה של הנתבעת בדרישות השכר שלו והן עקב מציאת מקום עבודה חלופי, מתגמל יותר.

בעיניין זה די להפנות אל חקירת התובע לפנינו ממנה עולה, כי התובע התפטר עקב אי הסכמות בינו לבין בעלי הנתבעת הן על רקע סרובו של האחרון להעלות את שכרו והן לאור הצעת עבודה מטיבה יותר שקבל התובע.

עוד נוסיף כי מסקנתנו לפיה התובע לא התפטר על רקע הפגיעה בזכויותיו אינה מהוה קביעה לפיה התובע השלים עם הפגיעה בו, אלא המסקנה דנן אך מונעת מהתובע לייצר עילת תביעה נוספת בדמות פצויי פיטורים, זאת בנוסף לעילות התביעה בגין הרכיבים הספציפיים.

...

בנסיבות אלו ולאחר שב"כ הנתבעת ביקש שיוויונית וטען שאם לנתבעת לא יורשה להגיש תצהירים בשל כך שלא הגישה אותם במועד, אין לאפשר לתובע להעיד עד שלא הגיש תצהיר מטעמו ושלא ביקש את העדתו כפי שהיה צריך לעשות - עמדה זו מקובלת עלינו וכן הייתה מקובלת על ב"כ התובע שהודיע מיד כי הוא מוותר על העדתו של מר ג'יהאד.

על כן, טענת הקיזוז - נדחית.

סוף דבר- משקיבלנו את התביעה בחלקה, הרינו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: סכום של 2,000 ₪ בגין אי מסירת הודעה לעובד סכום 19,266 ₪ בגין פדיון דמי חופשה.

בנקודה זו נציין כי לא נעלמה מעינינו העובדה שבמסגרת סעיף 45 לכתב התביעה איזכר התובע פיצויי הלנת שכר, עת כתב:"בית הדין מתבקש לחייב את הנתבעים יחד ולחוד בסכום התביעה כאשר לסכום הנ"ל ייתווספו ריבית והצמדה ו/או הלנת שכר וכן הוצ' משפט ושכ"ט עו"ד", אלא שהואיל ומדובר באזכור יחיד וכללי של פיצויי הלנת שכר כאשר במסגרת סיכומיו לא חזר התובע על דרישה זו (אשר כאמור נטענה רק בכתב תביעתו וגם שם בכלליות ובתמציתיות ולא בהתייחס לרכיב תביעה מסויים), לכן החלטנו לחייב את הנתבעת רק בהפרשי ריבית והצמדה כחוק, כאמור לעיל.

במסגרת כתב ההגנה פירטה סטימצקי באריכות את ההצעות השונות שהוצעו לתובעת וטענה כי הן מהוות ניסיון כן ואמיתי להשאיר את התובעת בעבודה אצל סטימצקי.

נוכח הטענה שלפיה סיום העסקתה של התובעת נעוץ בכך שהצעות העבודה שהוצעו לה עם סגירת החנות היו מביאות לירידה של עשרות אחוזים בשכרה, המקור הנורמאטיבי הרלוואנטי לבחינת זכאותה לקבל פצויי פיטורים בעקבות התפטרות שמקורה בהרעת תנאי עבודה, הנו סעיף 11(א) לחוק פצויי- פיטורים, התשכ"ג - 1963 (להלן: החוק).

בהתאם לפסיקה, עצם ההצעה לעבודה חלופית מלמדת שאין לראות בנסיבות המקרה שבפניי משום "רצון המעסיק להתפטר מהעובד" (ראו גם דב"ע נג/210-3 רביוב - נאקו שיווק בע"מ, פד"ע כז 514), ומכאן שהרעת התנאים (הנטענת) אינה חמורה דיה כדי להכיר בה כמזכה בפיצויי פיטורים (ע"ע (ארצי) 21/03 חברת השמירה בע"מ - גלר (3.3.2004) (להלן: עניין גלר)).

כך, ביחס להצעה שהוצעה לתובעת להתייצב עם רכבה שלה, טענה התובעת שבזמן אמת לא היה לה רכב, ומכאן שההצעה לא הייתה רלוואנטית ונועדה כדי לצאת ידי חובה (פרוטוקול דיון ההוכחות, עמוד 9 שורות 27-34).

...

לאור כל האמור בפרק זה, רכיב התביעה שעניינו הפרשי הפרשות פנסיוניות על בסיס גמול שעות נוספות ומנוחה שבועית – נדחה.

אשר לטענה כי המדובר בהרחבת חזית, יובהר כי משעה שהתובעת הפנתה בכתב התביעה לתקנה 9 באופן כללי (סעיף 31 לכתב התביעה), הרי שהרחבת הטיעון המשפטי אינה עולה כדי הרחבת החזית, והטענה נדחית (ע"א 9803/01 תחנת שירות ר"ג בע"מ נ' סונול ישראל בע"מ, פ"ד נח(3) 105, 117-116 וכן ע"א 5525/10 גני הררי בע"מ נ' יוסף מערבי, פסקה 33 (מיום 25.4.2013), פ"ד ס"ו (2) 345)).

לסיכום רכיבי התביעה שעניינם השלמת פיצויי פיטורים בשל טענה להתפטרות בדין מפוטרת והפרשות פנסיוניות בגין גמול שעות נוספות ושעות שבת – נדחים, מהטעמים שפורטו לעיל.

הנתבעת טוענת כי הציעה לתובעת לבחור בין התפטרות כדין מפוטרת עקב הרעת תנאים, או לחילופין לקבל "תקופת היסתגלות" בת ששה חודשים, שבה תקבל תוספת מיוחדת בשל הפגיעה הצפויה בשכרה (להלן: "תוספת מיוחדת").

כמו כן במהלך הפגישה הבהרת לי שאתה כבר למעשה מקיים ראיונות לסוכנים חלופיים.

בסעיף 6(א) לצוו ההרחבה המשולב לפנסיה חובה נקבע כי "השכר המבוטח של העובד לצורך ביצוע ההפרשות הוא, שכר העובד ורכיביו כמשמעם בחוק ובתקנות פצויי פיטורים, עד התיקרה המפרטת בסעיף קטן (ג)". בסעיף 1 (ג) לתקנות פצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד-1964, נקבע כי יש להביא בחשבון השכר לצורך חישוב הפיצויים – ומכאן שגם לצורך חישוב ההפרשות הפנסיוניות – את "שכר העבודה הרגיל ללא תוספות". בפסיקת בית הדין הארצי נקבע כי "האבחנה בין שכר עבודה רגיל ובין תוספת נעשית על פי מהות התשלום ולא על פי הכינוי שניתן לו וכי תשלום הניתן לעובד ללא כל תנאי נוסף מעבר לעבודתו הרגילה, מהוה חלק משכרו הרגיל (ע"ע 33793-12-16 אביטל נ' באג מולטיסיסטם, סעיף 39 לחוות-דעתו של כב' סגן הנשיאה אילן איטח, והאסמכתאות שם); ע"ע 55550-09-14 בן אלי נ' קומבה (24.9.17, בסעיף 22 לפסק הדין והאסמכתאות שם); ע"ע 13565-09-11 אורן נ' קבוצת אשטרום (1.3.15, בסעיף 9 לפסק הדין והאסמכתאות שם)).

...

על כן, דין טענה זו להידחות.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה הקטן, על הנתבעת לשלם לתובעת: תשלום תוספת "שמור אזור" בגין החודשים דצמבר 2015 עד יוני 2016 בסך 2,100 ₪ (בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 15.3.16).

משהתקבלה התביעה רק בחלקה הקטן, החלטנו שלא לעשות צו להוצאות.