האם מי שנולדה מתרומת זרע מותרת להינשא

שלמה שושן-דיין מסקנה: מי שנולדה מתרומת זרע שמותרת לבוא בקהל, הינה בשעה שתבוא להנשא, מעיקר הדין לא ניתן לחייב את המבקשת ואת הגבר המעוניין להנשא לה לבצע בדיקה גנטית לוודא שאינם קרובים.

...

לפסק הדין, יש להוסיף הבהרה הנותנת מענה לשאלה הבאה: כאשר הבת תרצה להינשא לאחר, האם יש לחייב אותה לעבור בדיקה גנטית, כדי לוודא שאח לא יישא את אחותו? דעת בית הדין היא כי מן הראוי לכתחילה, שתתבצע בדיקה כדי לוודא זאת, וכל אחד מהדיינים על פי דרכו הגיע למסקנה זו בנימוקיו.

כמו כן אני מקבל את הצעתו של ידידנו אב"ד הרה"ג חיים בזק שליט"א, שיש בידה אפשרות אחרת לכתחילה, והיא - לברר אצל אבי החתן האם תרם בעבר תרומת זרע, והאב נאמן על כך מדין יכיר.

הנה מצאנו בסוגיה במסכת נזיר דף יא ע"ב: "אמר ר' יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן האומר לשלוחו צא וקדש לי אישה סתם אסור בכל הנשים שבעולם חזקה שליח עושה שליחותו וכיון דלא פריש ליה הא לא ידע הי ניהו קדיש ליה". ופירש שם רש"י - חזקה שליח עושה שליחותו - והלך וקידש לו אישה וכיון שלא פירש לו הי מינייהו קדיש ליה ולא ידע איזו קידש לו ואי הדר אותו האיש ונסיב איתתא דלמא זו היא אמה או בתה או אחותה של אותה האישה שקידש לו שלוחו והן כולן אסורות לו כדאמר התם (קדושין עו) המקדש את אישה אוסר עליו שבע עריות.

שלמה שושן-דיין מסקנה: מי שנולדה מתרומת זרע שמותרת לבוא בקהל, הנה בשעה שתבוא להינשא, מעיקר הדין לא ניתן לחייב את המבקשת ואת הגבר המעוניין להינשא לה לבצע בדיקה גנטית לוודא שאינם קרובים.

מדינת ישראל בתי הדין הרבניים תיק 1275413/1 בבית הדין הרבני איזורי אשקלון לפני כבוד הדיין: הרב **** גודיס המבקש: פלוני הנידון: חובת הבירור של מי שנולד מתרומת זרע שלא ישא אחותו פסק דין

ואם כן אף באישה שילדה מתרומת זרע שאין ספק בכשרות האם, הואיל ולא היתה ביאת איסור כמבואר בהגהת סמ"ק בשם רבנו פרץ הנ"ל, ממילא לגבי העובר יש לילך בתר רובא, ומותר לבוא בקהל, הואיל והוי כאי אפשר לשאול את אמו.

והיינו שהמחנה חיים שם נישאל באחד שהיה נשוי במקום אחד והיה לו בנים מאישתו הראשונה, ואחר זמן עבר לדור במקום אחר ונשא אישה שניה ולא הודיע לה שכבר הוא נשוי ויש לו בנים מאישתו הראשונה, והביא בנים גם מהשניה, ואחד מבניו מהשניה השתדך לבת פלוני, ונודע לאביה שאביו היה כבר נשוי לאישה אחרת ורצה לבטל השידוך, חד שהחתן נולד מקידושי טעות שהרי השניה היתה סבורה שלא היה נשוי לאישה, ועוד כיון שאביו עבר על דברי ראב"י שנשא אישה אחרת במדינה אחרת הרי הוולד פגום.

...

ואע"פ שחשש זה הוא מיעוטא דמיעוטא, מכל מקום מצאנו לחז"ל שהחמירו בזה דלא ישא אדם אשה במדינה זו, וילך למדינה אחרת וישא אשה, שמא יבואו אח לשאת את אחותו.

להלן נימוקי בית הדין לקביעה זו. העובדות המבקשת היא רווקה, ובקשתה מביה"ד היא לפסוק היתר נישואין לבתה [פלונית] שנולדה מתרומת זרע בבית החולים רמב"ם. המבקשת צרפה אישור מבית החולים, שם נכתב שהתורם הצהיר בפניהם שהוא יהודי ושזהותו ידועה רק לבית החולים ואינה ניתנת לגילוי.

תרומת זרע דינה כ'פריש' ואזלינן בתר רובא שהתורם כשר ושאינו קרוב של האם אילו היה מדובר בודאות בתורם גוי היה הולד מותר להנשא ללא כל חשש כפי שקיימא לן שגוי הבא על בת ישראל הולד כשר.

...

בשו"ת חלקת יעקב (אבן העזר סימן יב אות כ) הביא ראיה ששכבת זרע של גוי אינה פוסלת לכהונה, מדין קטנה פחותה מבת שלוש שנבעלה לגוי שהיא כשרה לכהונה, אף על פי שביאת קטנה פחותה מבת שלוש אינה ביאה: ועוד נראה לי ראיה ברורה לזה מגמרא נדה (מה, א) "באשה אחת שבאת לפני רבי עקיבא, אמרה לו: 'רבי נבעלתי בתוך שלוש שנים. מה אני לכהונה?' אמר לה: 'כשרה את לכהונה', אמרה לו: 'אמשול לך משל [וכו'] שלישית מצצה'" – וברש"י שם: "כלומר אף אני טעמתי טעם זנות" – "אמר להם: 'כשם שכל התורה הלכה למשה מסיני, כך פחותה משלוש שנים כשרה לכהונה הלכה למה מסיני." ונפסק כן להלכה ברמב"ם ושולחן ערוך [.

לסיכום יש להתיר את הבת – ואף לכהונה, ואין לפסול אותה לא משום חשש בת גוי ולא חשש ממזרות וחללות.

האישה ואחי בעלה עשו דין לעצמם ולפני כשנה עבר אחי בעלה להתגורר בביתה וכיום היא בהריון ממנו ומבקשת שבית הדין יורה שנישואיהם מותרים.

בהמשך נכתב כי לאור תוצאות הבדיקה בה לא ניצפו כל תאי זרע גם בצנטריפוגציה חזקה אין עניין לבצע ביופסיה שבה ינסו לבודד תאי זרע מהאשכים ולכן מופנים להפריה מתורם זר. לאחר ניסיון הפריה מתורם זר בהזרעה מלאכותית שלא עלה יפה הוחלט לעבור להפריית מבחנה מתורם זר (IVFׂׂ), מוסבר גם ששתי הלידות נעשו על ידי IVF.

וע"ע מנחת חינוך מצווה תקצ"ח סק"ה שכתב "ונראה פשוט דאף דצריך עדים ולא נקנית לו בלא עדים מ"מ לא עביד איסורא בביאה דאיסור אשת אח נפקע ע' בגמרא ובראשונים" ויל"ע בדבריו אך לדינא נראה דס"ל כגרשז"א זצ"ל. באשר לשני זוגות התאומים אין ספק שלידתם היתה מהזרעה מלאכותית עוד בהיות אימם נשואה לבעלה המנוח לא הוצגו אסמכתות לזהותו של תורם הזרע אם יהודי הוא או אינו יהודי ולכן מעמדם של הילדים לא הוסדר ועניין זה יידון בפתיחת תיק היתר נישואין מתאים.

...

האם בנדון דידן היבמה נאסרה על היבם כתב בספר יד המלך הלכות ייבום וחליצה פ"א ה"א: "ודע גם זה צ"ע בעיני לדעת הש"ג אם בא עליה שלא בעדים לשם ייבום אם קרינן ביה כיון שלא בנה ואסור ליבמה עוד או אפשר כיון דכונתו היתה להבנות ובפרט למה שכתבתי דמספק קנה אותה לחומרא אף שלא בעדים אפשר שלא נאסרה עליו ומותר ליבמה עוד פעם בפני עדים ומשמעות הש"ג הוא דחולצת ולא מתייבמת אך גוף דעת הש"ג צריך עיון לדינא". הביא דברי יד המלך הללו בפת"ש סימן קס"ו סק"ו. מצאנו שדנו גדולי הפוסקים במקרים כעין שלנו ומתוך דבריהם יתברר שפשיטא להו שניתן לקיים מצות ייבום ולא כדברי יד המלך הללו, שסובר שכיוון שבא על יבמתו בלא עדים אפשר שנאסר עליו לשוב וליבמה בעדים כדין.

לפיכך, לאור כל האמור לעיל, ביה"ד פוסק: בעלה המנוח של המבקשת נפטר בלא שהותיר אחריו זרע.

סוף דבר: המבקשת רשאית להנשא ליבמה.

רקע עובדתי בנות הזוג נקטו XXX ביום XXX הצדדים ניהלו קשר זוגי משנת 2013 ונישאו בהליך אזרחי ב יחדיו בהליכים להוריית הקטין ופנו לביהמ"ש למשפחה בתל אביב בבקשה למתן צו הורות פסיקתי, עוד טרם לידת הקטין (הבקשה צורפה כנספח ב' לתביעה).

של המבקשות, המבקשת מס' 2 שותפה מלאה לתהליך הבאתו של הקטין אשר עתיד להוולד, אל העולם, החל מקשירת חייה עם המבקשת מס' 1, החלטתן להקים מישפחה, להוליד ולגדל ילדים בתא משפחתי משותף, בחירת תרומת זרע ורכישתה ע"י המבקשות במימון משותף, על מנת שתשמש להולדת כל ילדיהן, החלטה משותפת על תהליכי הפוריות שהביאו להריון הנוכחי וכמובן לווי ותמיכה במבקשת 1 במהלך הטיפולים, הבדיקות ובכל הדרוש בזמן ההיריון".

הקטין יודע היטב את גבולות המותר והאסור, מכיר את האנשים בסביבה ויודע להבדיל בין זרים לקרובים.

...

סיכום, הערות נוספות והנחיות סיכומו של דבר, המתווה שלפיו יש לבחון את התביעה לביטול צו ההורות הפסיקתי הוא זה הקבוע בסע' 19 לחוק האימוץ, שכולל שלושה תנאים מצטברים.

כך למשל, בתיק אמ"ץ (משפחה נצרת) 5/16 פלוני נ' פלמונית (נבו 02.05.2018 ) נעתר בית המשפט לבקשה לביטול צו אימוץ שהוגשה על ידי הילדים המאומצים שהיו בגירים בעת הגשת ההליך, בנסיבות שבהן צו האימוץ ניתן ביחס למבקשים כ 15- שנים לפני הגשת התביעה, ובנסיבות של הזנחה והפקרה מצד ההורים המאמצים והעברת הילדים לרשויות הרווחה.

המקרה דנן אינו בגדר המקרים החריגים בהחלט, שבהם יעתר בית המשפט לבקשה לביטול צו אימוץ, ולא מצאתי כי מתקיים בענייננו איזה מהתנאים שך סעיף 19 לחוק האימוץ, ומכל שכן שלושתם גם יחד, והתוצאה היא כי דין התביעה להידחות.