מהפרוטוקולים של ישיבות השימוע עולה כי התובעים פוטרו אך ורק בשל האירועים שארעו עם העובד החדש.
לעניין הפליה מטעמי גיל והצורך להגן על אוכלוסיית העובדים המבוגרים כקבוצה הזקוקה להגנה, ראו את דבריה של כב' השופטת סיגל דוידוב-מוטולה:
"הגם שהחוק מנוסח באופן ניטרלי, במרבית המקרים מכוונת ההפליה מחמת גיל כלפי מי שהחברה מתייחסת אליו כאל "מבוגר" או "זקן", ויש בה כדי לשקף בעיה חברתית רחבת הקף של היתייחסות לאנשים בגיל מיתקדם כ"קבוצה חברתית המתויגת כבעלת מאפייני חולשה ואי יכולת אך ורק בשל גילה הכרונולוגי", תוך הדרתה הלכה למעשה מחלקים מרכזיים מהחברה (ישראל (איסי) דורון, גילנות ואנטי גילנות, המשפט 25 (2008); להלן: דורון; פנינה אלון-שנקר, "העולם שייך לצעירים": על אפליה מחמת גיל מיתקדם בעבודה ופרישת חובה בגיל נקוב, ספר דליה דורנר 81 (2009); להלן: אלון-שנקר).
...
קביעת "אורך התקופה" בטווח השנה כאמור, תיעשה תוך "שקלול כלל הנסיבות, לרבות חומרת הפגם שנפל במעשה הפיטורים; הנזק הממוני כתוצאה מאיבוד מקור הפרנסה, ככל שרלוונטי...; הנסיבות האישיות, לרבות ותק במקום העבודה; והפגיעה בכבוד העובד כאדם כתוצאה מהדרך בה בוצעו פיטוריו".
מכיוון שהתובעים היו אנשים מבוגרים בסמוך לגיל הפרישה בעת פיטוריהם, ושילובם בשוק העבודה לאחר מכן היה קשה, אנו סבורים כי הם זכאים לפיצויי ממוני כתוצאה מפיטוריהם.
לאחר ששקלנו את הדברים ובהתחשב בכלל נסיבות העניין, ביניהן הוותק בעבודה של כל אחד מן התובעים, אנו מחייבים את הנתבעת בפיצוי לפי סעיף 10(א)(1) לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה:
למר אללוף בסך 15,000 ₪.
לסיכום
נוכח האמור, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם את הסכומים שלהלן:
למר יוסי אללוף:
סך של 5,425 ₪ בגין אי עריכת שימוע כדין, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.5.16 ועד ליום התשלום המלא בפועל.