האם מותר לפטר אחרי מחלה עקב אי מסירת אישור מחלה למעביד

סעיף 4א לחוק מתיר למעסיק לפטר עובד שנעדר מהעבודה עקב מחלה, בתום תקופת הזכאות המאקסימאלית לימי מחלה להם הוא זכאי ממעסיקו, ולכל היותר העדרות של 90 ימים .

בהצעה לתיקון חוק דמי מחלה צוין במפורש כי "אין בתיקון המוצע כשלעצמו כדי להשליך על המועד לעריכת שימוע לעובד שנעדר מעבודתו עקב מחלה לגבי כוונת המעביד לפטר אותו, או כדי לקבוע את המועד שמותר למעביד להודיע על כוונתו לפטר את עובדו". גם בית הדין הארצי לעבודה, פסק עוד בטרם התיקון הנ"ל, כי: "אין למנוע ממעסיק לפטר עובד השוהה בתקופת אי-כושר ומקבל דמי מחלה. אולם, המעסיק אינו רשאי לקבוע את מועד סיום יחסי העבודה למועד הקודם למועד מיצוי ימי המחלה בתשלום להם זכאי העובד מכוח חוק דמי מחלה."(ראו: ע"ע 383/07 קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים – וניט, ניתן ביום 7.12.2008) שוכנענו כי הנתבעת פעלה כדין, וכי יש לדחות את טענת התובע בהקשר זה, היות שהתובע קיבל את הזימון לשימוע עוד בטרם נפגע בגבו והוא לא הציג כל ראיה לכך ששהה בחופשת מחלה ביום שנערך לו השימוע (התובע הציג מסמכים רפואיים לשנים 2016 ו-2017).

כאשר נישאל במסגרת עדותו, מתי פנה לראשונה לרופא, השיב :"...לא יודע, יכול להיות שיש אישור מחלה בדיעבד ... לא תמיד אתה מוציא מחלה בו באותו יום" (עמ' 23 משורה 27 לפ'),כלומר במועד השימוע, לא נימסר לנתבעת אישור מחלה, ואם ניתן לתובע אישור מחלה בדיעבד, בודאי שהנתבעת לא יכלה לדעת על כך במועד השימוע.

יתרה מזאת, לאחר סיום ניצול 35 יתרת ימי המחלה שנותרו לזכותו של התובע, הנתבעת נהגה עם התובע בהגינות עת שילמה לו שכר של חודש עבודה, כפי שרשמה במכתב ששלחה לתובע ביום 11.2.16 והודיעה לו על סיום ימי המחלה אצלה: "החלטנו, מתוך היתחשבות במצבך הבריאותי ומעשה של רצון טוב, להמשיך לשלם לך עוד חודש שכר, לפנים משורת הדין". רק ביום 17.3.16 הנתבעת חידשה את הליך הפיטורים ומסרה לתובע הודעה על סיום העסקתו ובמועד זה היה התובע באי כושר לעבוד כלל.

...

בית הדין לא רשאי להחליף את שיקול הדעת של הנתבעת בעניין זה. תביעת התובע לתשלום יתרת בונוס שנתי, נדחית.

גם התביעה בגין רכיב זה נדחית.

מכל מקום, אנו סבורים כי במקרה זה היה ראוי לפסוק הוצאות משמעותיות לחובת התובע, אשר גרר את הנתבעת להליך סרק ולהוצאות מיותרות, אך נוכח דחיית התביעה על כל מרכיביה והספק בזכאותו של התובע להלנת פיצויי פיטורים, נסתפק בכך שבמקרה זה כל צד יישא בהוצאותיו.

להלן השאלות השנויות במחלוקת - מה היו נסיבות סיום יחסי העבודה שבין הצדדים והאם בנסיבות אלו זכאי הוא לפצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת? או שמא יש לחייבו בתשלום דמי הודעה מוקדמת היות ולטענת הנתבעת הוא עזב את מקום עבודתו מבלי ליתן הודעה מוקדמת? האם היה התובע עובד חודשי או שעתי ובהתאם מה היה שכרו הקובע לשם חישוב זכויותיו? האם זכאי התובע לתשלום פדיון ימי חופשה? האם זכאי התובע לתשלום דמי חגים? האם זכאי התובע לתשלום דמי הבראה? האם זכאי התובע לגמול בגין עבודה בשעות נוספות? האם זכאי התובע לפצויי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה? האם זכאי התובע לפצוי בגין חוק הגנת השכר, התשי"ח- 1958 (להלן: "חוק הגנת השכר")? להלן נדון בשאלות כסדרן; מה היו נסיבות סיום יחסי העבודה שבין הצדדים והאם בנסיבות אלו זכאי הוא לפצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת? או שמא יש לחייבו בתשלום דמי הודעה מוקדמת היות ולטענת הנתבעת הוא עזב את מקום עבודתו מבלי ליתן הודעה מוקדמת? התובע טען, כי הוא עבד בנאמנות ומילא את תפקידו ביושר ובהתאם להוראות המעסיק, לא החסיר אף יום ולא זלזל, מעולם, בעבודתו.

התובע בסעיפים 12-13 לתצהירו, חזר על אותה הגרסה שמסר בתביעתו: "כי בחודש יוני 2016 פוטרתי ע"י הנתבעת לאחר שנעדרתי למשך 4 ימים מעבודתי בשל מחלה ממנה סבלתי" ו"כי הנתבעת הורתה לי לקחת את המשאית ולשים אותה ברחבה של מיפעל מי עדן, להגיע לבית העסק ולהחזיר את הציוד למשרדי הנתבעת הכולל תעודות משלוח וטכוגרפים שהיו ברכב" התובע הוסיף והצהיר, בסעיף 14, כי "כל פניותיי החוזרות ונישנות לקבל מכתב פיטורין כדין ולקבל את זכויותיי ירדו לטמיון, עד עצם הגשת התביעה" מעבר למצוטט התובע לא הוסיף.

מעבר לגירסתו הדלה של התובע, גירסתו היתה גרסה מתפתחת ומשתנה לאורך ההליך, והתקשינו להבינה - כך, שבעוד בדיון המוקדם סיפר באשר לנסיבות סיום העסקתו: "...שאני הייתי בחופשת מחלה שלושה, ארבעה ימים, התקשרתי למונג'ד וסיפרתי לו שאני במחלה אבל לפני היה בינינו וויכוח על השעות המותרות לעבוד לפי חוק, הוא אמר שזה מה שיש לי, כשהבאתי לו את המחלה, אמר אתה מפוטר אני לא רוצה להעסיק אותך אצלי. זה היה ב- 29 לחודש. זה היה בטלפון, הוא ביקש ממנו לשים את המשאית ליד המפעל והמפתחות בשער אצל השומר." (עמ' 5 שורות 13-17 לפרוטוקול).

באשר לדרישת הנתבעת לקזז מהסכומים להם זכאי התובע חלף הודעה מוקדמת- גם גרסת הנתבעת באשר לנסיבות שהובילו לסיום יחסי העבודה בין הצדדים היתה דלה בפרטים והיא גם לא סיפקה כל אסמכתא ראייתית להוכחתה- מנהל הנתבעת, מר מונג'ד, הצהיר בסעיף 9 כי: "אישור המחלה הנטען בכתב התביעה לא נימסר בכל דרך כלשהיא לנתבעת למעט עם הגשת כתב התובענה ולפני מועד זה לא היתקבל בכל דרך אצל הנתבעת, ואף דרישת הנתבעת לבירור העדרות התובע משרותיה לא נענו ובהמשך התברר לנתבעת כי התובע עבר מייד בתקופת המחלה לעבוד בשרותי חברה מתחרה אחרת" מעבר לכך הוא לא הוסיף.

...

דיון והכרעה- כאמור, הגענו לכלל מסקנה כי תלושי השכר אינם אותנטיים ואינם תואמים את מתכונת העסקתו של התובע, וכי בעצם הם תלושי שכר פיקטיביים.

לפיכך, ובנסיבות אלו מצאנו להעמיד את הפיצוי בגין רכיב זה על סך 500 ₪ לתלוש שכר ובסה"כ לפסוק לזכות התובע סכום של 8,500 ₪.

לסיכום- מהטעמים שפורט לעיל תביעת התובע מתקבלת בחלקה.

בתובענה זו, שסכומה הכולל הועמד על 132,716 ₪ נתבעו הרכיבים הבאים: פיצויים בגין פיטורים שלא כדין, שכר חודש יוני 2016, תמורת עבודה בשעות נוספות, פדיון הבראה, פצויי הלנת שכר, תמורת הודעה מוקדמת, דמי גמולים לפנסיה ששולמו בחסר, החזר הוצאות דלק שהתובע הוציא מכיסו, פיצויים בגין מסירת תלושים פקטביים ופיצויים בגין אי מסירת הודעה בכתב על תנאי עבודה.

" בעדותו בבית הדין התובע אישר שאיחר באותו יום לעבודה ומעדותו עולה כי ציפה שהמעסיק יסיע אותו, כיוון שהרכב שעמד לרשותו נילקח לצרכי העבודה (בתקופת ימי המחלה).

(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), אם הלין המעסיק את שכרו של העובד, או חלקו, שלוש פעמים בתקופה של שנים עשר חדשים רצופים שבתוך שלוש השנים הרצופות שלאחר יום תשלום השכר שבו קשור הפצוי, תהא תקופת ההתיישנות שלוש השנים האמורות.

...

משהתובע עצמו אישר שלא הכיר את הנתבע מס' 2 ואינו טוען כי מעבר להיותו בעל מניות בנתבעת מס' 1 עסק בניהולה בפועל של החברה, הרי שדין התביעה ברכיב זה להידחות.

סוף דבר – התביעה כנגד הנתבע מס' 2 נדחית.

התביעה כנגד הנתבעת מס' 1 מתקבלת באופן חלקי ועל הנתבעת מס' 1 לשלם לתובע את הסכומים הבאים: פדיון הבראה בסך 2,268 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.16 ועד התשלום בפועל; הפרשי דמי גמולים לפנסיה בסך 828 ₪.

בביקור נוסף שערך בן זוגה, חזר הנתבע על בקשתו זו. הנתבע טוען כי התובעת אף פנתה אליו במיסרון במסגרתו נרשם בין היתר "אולי תפטר אותי....". הנתבע סבור כי העובדה שהתובעת לא יצרה עמו קשר ולא ביקשה לחזור לעבודה, ואף מסרה אישורי מחלה בגין חלק מהתקופה מעידה כי לא פוטרה.

יצוין כי לא מדובר בטענות משפטיות חלופיות המותרות על פי התקנות [ע"ע (ארצי) דינה חזין – תנופה שירותים כ"א ואחזקות 1991 בע"מ (5.11.06)].

עוד נציין, כי כעולה מכתב התביעה לאחר הפיטורין חשה התובעת ברע ונזקקה לטפול רפואי, על כן ניתנו לה אישורי מחלה.

לבסוף נעיר, כי משקיבלנו את גרסת התובעת בדבר פיטוריה על ידי הנתבע, טענתו של הנתבע לקזוז התשלומים שהתובעת חבה לכאורה בגין אי מתן הודעה מוקדמת, נדחית .

החוק אף קובע בסעיף 9(ג)(1א) כי חל איסור לפטר עובדת בהריון בתקופה של 60 יום שלאחר תום חופשת הלידה: "(ג)(1א) לא יפטר מעסיק עובדת או עובד בתקופה של 60 ימים לאחר תום תקופת הלידה וההורות או לאחר תום ימי ההעדרות, כאמור בפיסקה (1), לפי העניין, ולא ייתן הודעת פיטורים למועד החל בתקופה האמורה, אלא בהיתר מאת שר התעשיה המסחר והתעסוקה; ...." (ההדגשה אינה במקור).

...

בהתאם לאמור לעיל, ישלם הנתבע לתובעת סך של 1,890 ₪ (378 ₪ * 5 ימים) בגין רכיב זה. הפרש שכר בגין חודש מרץ התובעת טוענת לראשונה בסיכומיה כי הנתבע נותר חייב כספים בגין שכר שלא שולם לה בחודש מרץ 2017 עד לפיטוריה בסך של 3,612 ₪ (סעיף 37 לסיכומי התובעת), כאשר בכתב תביעתה סכום זה לא נתבע כלל, אלא רק נתבע התשלום בגין רכיב הבונוסים (אשר נדחה על ידנו כאמור לעיל)(ראו סעיף 32 ל-כתב התביעה).

לסיכום זכאית התובעת לסך של 3,166.8 ₪ , בגין רכיב זה. סוף דבר לאור האמור לעיל, דין התביעה להתקבל בחלקה.

הנתבע ישלם לתובעת תוך 30 יום מהיום את הסכומים הבאים: סך של 5,000 ₪ בגין פיצויים פיטורים.

בתלושי השכר נרשמו, בין היתר, הפרטים הבאים: חודש ימי עבודה/ שעות משכורת הבראה חופשה חג סכומים נוספים שכר ברוטו 1/18 9/ 72 2,900 3,100 2/18 24/ 86 8,354 300 346 9,000 3/18 25/186 8,354 300 346 175.67 כ"פיצוי נוסף" 9,175.67 4/18 25/186 8,354 300 346 500 9,500 5/18 25/186 8,354 300 346 9,000 6/18 25/186 8,354 300 346 9,000 7/18 25/186 8,354 300 346 9,000 8/18 25/186 8,354 300 346 9,000 9/18 25/186 8,354 399 346 9,000* * משכר חודש 9/18 בוצעו בין השאר נכויים בסך 6,545.84 בגין החזר הלוואה וסך 950 ₪ בגין הישתתפות עצמית בשל תאונה, כך שנותרה יתרה שלילית לתשלום בגין חודש זה. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים מצאנו שיש לקבל את גרסת התובע בדבר המשכורת המוסכמת חרף האמור בהודעה על תנאי עבודה, וזאת מהטעמים הבאים: ראשית, בהודעה על תנאי עבודה (גם בהנחה שההודעה נימסרה לתובע, בנגוד לטענתו) לא נקבע שדמי ההבראה ישולמו לשיעורין כבר החל מחודש העבודה הראשון ובאמור יש כדי לתמוך בסברה שמדובר ברשום פקטבי שאינו משקף הסכמה בפועל על תשלום הבראה לשיעורין, במיוחד כשהדין אינו מחייב את המעסיק לשלם לתובע דמי הבראה במהלך שנת העבודה הראשונה.

יחד עם זאת, המסרון אינו עומד בסתירה מוחלטת לגירסת התובע שכן הוא מוסיף ומציין בו כי הוא אוהב את עבודתו, כי הריבים בינו לבין הממונים עליו אינם על רקע אישי אלא מקצועי ומבקש סליחה, ונציג הנתבעת משיב לו "לא לטלפון, שבת שלום נדבר בראשון". מכלל האמור לא מתחייבת מסקנה שסוכם באותה עת על פיטורי התובע או כי סוכם שיחסי העבודה יסתיימו דוקא ביום 25.9.18 כטענת הנתבעת, ומכאן שאין בגירסת התובע כדי לעמוד בסתירה לטענה שיחסי העבודה המשיכו לעמוד בתוקפם לתקופה בלתי מוגדרת לאחר השיחה מיום 6.8.18..

התובע זכאי לתשלום בגין דמי מחלה בגין תקופת ההעדרות בת 16 ימים סה"כ בין התאריכים 26.9.18 עד 11.10.18 (אישורי המחלה נספח ג' לתצהיר התובע).

בכתב ההיתחייבות של התובע לא צוין מהו הסכום המותר לנכוי בגין הישתתפות עצמית, ולפיכך על הנתבעת להוכיח את גובה הסכום ואת תשלום ההוצאות בפועל.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע, תוך 30 ימים מיום שיומצא לידיה פסק-דין זה, את הסכומים הבאים: א. כפצוי בגין פגמים בתלושי השכר סך 3,000 ₪; ב. בגין פדיון חופשה שנתית סך 3,240 ₪; ג. כפצוי בגין פיטורים שלא כדין סך 5,000 ₪; ד. בגין הודעה מוקדמת סך 4,050 ₪; ה. בגין דמי מחלה סך 4,200 ₪; ו. בגין שכר חודש 9/18 סך 7,362 ₪; ז. כפצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד סך 3,500 ₪; ח. כגמול בגין עבודה בשעות נוספות סך 10,000 ₪.

...

בנסיבות אלה אנו קובעים שלא עלה בידי הנתבעת לסתור את טענת התובע שלא קיבל את המסמך.

על יסוד האמור אנו מקבלים את התביעה ברכיב זה וקובעים את זכאות התובע לגמול בגין עבודה בשעות נוספות בהתאם לסכום הנתבע בסך 10,000 ₪, סכום הנמוך מזה שניתן היה לתבוע בהתאם להוראת סעיף 26ב לחוק הגנת השכר.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע, תוך 30 ימים מיום שיומצא לידיה פסק-דין זה, את הסכומים הבאים: א. כפיצוי בגין פגמים בתלושי השכר סך 3,000 ₪; ב. בגין פדיון חופשה שנתית סך 3,240 ₪; ג. כפיצוי בגין פיטורים שלא כדין סך 5,000 ₪; ד. בגין הודעה מוקדמת סך 4,050 ₪; ה. בגין דמי מחלה סך 4,200 ₪; ו. בגין שכר חודש 9/18 סך 7,362 ₪; ז. כפיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד סך 3,500 ₪; ח. כגמול בגין עבודה בשעות נוספות סך 10,000 ₪.