מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית

האם מותר לחוקרים להפעיל לחץ על עדים

בהליך ביטוח לאומי (ב"ל) שהוגש בשנת 2016 באזורי לעבודה באר שבע נפסק כדקלמן:

הוא אישר שהוא קונה מתנות לתובעת "כן. מותר לקנות מתנות. קניתי לעוד כמה. זה לא אומר אם קניתי לה מתנה אני בן זוג שלה" (עמ' 14, ש' 2) ואישר שהוא בקשר עם משפחתה של התובעת.
ישנן תשובות של התובעת שלא עלו על הכתב ויש מספר דקות של מעין "שיח פתוח שאינו מתומלל", באותו שיח החוקר לכאורה מפעיל לחץ על התובעת להודות בניהול משק הבית המשותף ביניהם.
במהלך דיון ההוכחות שמענו עדים נוספים, לא מצאנו שהיה בעדותם כדי לסייע להכרעה, על כן לא התעכבנו על עדותם במסגרת פסק הדין.
...
לאחר שבחנו את טענות הצדדים התרשמנו שיש ממש בטענת ב"כ התובעת לגבי אי ההתאמה ולפערים בין דיסק השמע לבין תמלול החקירה.
כאמור, מחומר הראיות והעדויות בפנינו עולה כי המסקנה שהתובעת ומר סבג הם בני זוג ידועים בציבור, היא המסקנה ההגיונית והסבירה.
סופו של דבר, תביעת התובעת לבטל את החלטת פקיד התביעות -נדחית.
למרות קביעתנו מצאנו לציין את עבודתה של ב"כ התובעת עוה"ד עדי גרינפלד מטעם הסיוע המשפטי, התרשמנו שפעלה בתיק זה בצורה יסודית ומעמיקה ובכלל זה עמלה ומצאה את ההבדלים בין דיסק השמע לתמלול החקירה, אולם כאמור, למרות אותם אי דיוקים לא מצאנו שיש כדי בהם לסייע לתובעת.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2015 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

התרשמתי מדברי השוטרים, שהעידו בפניי, שהם לא הפעילו כל לחץ על הנאשם, ואף לא כל אמצעי בלתי כשיר אחר, אלא שההפך הוא הנכון – השוטרים הכירו את אביו של הנאשם, משרותו שנים רבות במישטרה, על כן הם נתנו יחס מועדף לנאשם ולאביו, והחוקר אף דאג לעדכן את אביו של הנאשם בהודיית בנו, ואף ביקש מהאב שלא לכעוס על הבן, וזאת לדברי האב עצמו, כפי שאפרט בהמשך.
ב"כ הנאשם טען עוד, שמרשו הודה בחקירתו במישטרה שעה שהיה מעוכב עיכוב בלתי חוקי, מעבר לשלוש השעות המותרות, ומשכך יש לפסול את ההודאה שהיא תולדה של העיכוב הבלתי חוקי.
...
לפי קריטריון זה, על בית-המשפט להכריע מה המשקל שראוי לתת למחדל, בהנחה שאכן התקיים, לא רק כשעמד לבדו, אלא כחלק ממכלול הראיות" לא שוכנעתי, כאמור, שנפל דופי בחקירת הנאשם ואף לא בחקירת האירוע בכללותו.
גם טיעון זה אין בידי לקבל - מתמונות הרכב שצולם לאחר התאונה (ת/6 ו-ת/7) ניתן לראות שהרכב סטה מנתיבו, התנגש בעץ, וההסבר היחיד ההגיוני הוא, שבמקרה זה ההתנגשות נגרמה כתוצאה מסטייה מנתיב - רכב הנהוג כראוי אינו סוטה ממסלולו ואינו מתנגש בעץ, ועצם ההתנגשות מהווה הוכחה לרשלנות, ויש בכך כדי להפר את כלל הדרך.
בע"פ 1382/99 מ"י נ' בלחניס, נקבע, שלנאשם אין זכות להיות מוזהר תוך נקיבת סעיף העבירה הספציפי, וכי תפקיד האזהרה הוא לוודא שהנאשם מודע לזכותו לשתוק, דהיינו – מודע לזכותו לאי הפללה עצמית, ואין נפקות לפירוט סעיף האישום בו הוא מואשם בסופו של דבר.
סוף דבר – עלה בידי המאשימה להוכיח כנדרש את כל עובדות כתב האישום, ואני מרשיע את הנאשם בכל העבירות המיוחסות לו, והן: מסירת ידיעה כוזבת - עבירה על סעיף 243 סיפא לחוק העונשין תשל"ז-1977; נהיגה ברשלנות - עבירה על סעיפים 62(2) + 38 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) התשכ"א-1961 + תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961; סטייה מנתיב נסיעה - עבירה על תקנה 40(א) לתקנות התעבורה.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2016 בשלום קריית שמונה נפסק כדקלמן:

המתלוננת העידה שהנאשם הפעיל עליה לחץ, חנק אותה, והכה אותה והכל כדי שתעביר חצי מהדירה על שמו, ולבסוף היא אכן עשתה כרצונו, ומספר חודשים לאחר הכרותם, מכרה את הדירה הראשונה, שהייתה ממוקמת ברחוב הרצל בקריית שמונה, וקנתה בשותפות עם הנאשם דירה אחרת, ברחוב עולי הגרדום בעיר.
כך לדוגמא, תארה את הכלי שבו חתך הנאשם את אצבעה כ"תער של ה"פנסים" שעושים הגברים" (עמ' 9 ש' 25) כשהעידה על כך שהנאשם ביזבז כספים בהימורים, אמרה: "הוא ביזבז את כל הכסף האחרון שהיה לי ל"זה שמגרדים"" (עמ' 13 ש' 17) מדובר בצעירה יתומה מאם מילדות, שהסתבכה בפלילים בנערותה, ובחרה בבן זוג אסיר שאותו הכירה בשירות צ'אט, נתונים ייחודיים אשר רלוואנטיים להבנת אישיותה.
גיא טען שמסר דברים שאינם אמת בחקירה, כי החוקרים הפעילו עליו לחץ, רשמו מפיו דברים שלא אמר, והכריחוהו לחתום על הנוסח.
"רק מותרות נתתי לה, ולא החסרתי ממנה דבר" טען הנאשם (עמ' 107 ש' 32), בנגוד לטענה כי עשק את המתלוננת, סחט אותה והותירה ללא מחצית דירתה.
...
השתכנעתי כי הנאשם ביצע גם עבירות נוספות באירועים שלא הוזכרו בכתב האישום, ואני מרשיעה אותו, בהתאם להוראות סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי תשמ"ב – 1982, גם באיומים בחורשה, וגם בתקיפה וחבלה של ממש באירוע שאליו התייחסתי לעיל שבו גרם למתלוננת "פנס בעין". באשר לנסיבות – שוכנעתי כי הנאשם נהג להשפיל את המתלוננת, לגדף אותה בגסות, במקרים שהוזכרו ובמקרים נוספים, כעניין שבשגרה.
אני קובעת כי גם עבירות אלה בוצעו על ידי הנאשם.
לסיכום – החלטתי להרשיע את הנאשם בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, ובנוסף אני קובעת גם כי הנאשם נהג באלימות שגרתית ובאיומים כלפי המתלוננת, כי גרם לה חבלה בעינה, וכי הדיח באסלה את תמונות אמה (היזק במזיד לרכוש על פי סעיף 452 לחוק העונשין).

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2013 בשלום עכו נפסק כדקלמן:

החוקר כאמור לא היתחזה לעובד ציבור או גורם כלשהוא שעשוי ולו להקים חשש להפעלת לחץ על התובע לשם קבלת המידע.
מכלל טעמים אלו הגעתי לכלל מסקנה כי המצג אותו יצר החוקר אצל התובע הוא בגדר הסביר והמותר במסגרת עבודתו כחוקר פרטי; יוער, כי גם שבב המידע הכוזב אותו מסר החוקר, כי סבתו מתגוררת בסביבה, אין בו כדי לשנות מסקנה זו. ראשית, מדובר במידע שנימסר לקראת סוף החקירה ושנית מדובר במידע שאינו רלוואנטי ונימסר אגב אורחא.
(9) שימוש בידיעה על עניניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר, שלא למטרה שלשמה נימסרה; (10) פירסומו או מסירתו של דבר שהושג בדרך פגיעה בפרטיות לפי פסקות (1) עד (7) או (9); (11) פירסומו של ענין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם, לרבות עברו המיני, או למצב בריאותו, או להתנהגותו ברשות היחיד.
...
מכלל טעמים אלו הגעתי לכלל מסקנה כי המצג אותו יצר החוקר אצל התובע הוא בגדר הסביר והמותר במסגרת עבודתו כחוקר פרטי; יוער, כי גם שבב המידע הכוזב אותו מסר החוקר, כי סבתו מתגוררת בסביבה, אין בו כדי לשנות מסקנה זו. ראשית, מדובר במידע שנמסר לקראת סוף החקירה ושנית מדובר במידע שאינו רלוונטי ונמסר אגב אורחא.
מטעמים אלו נחה דעתי כי החוקר ביצע את עבודתו בסבירות ומבלי שנקט בהתחזות אסורה להשגת מידע.
מכל הטעמים דלעיל, הנני מורה על דחיית הבקשה.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2013 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

מותר לחוקר לומר לנחקר שיש ראיות הקושרות אותו לעבירה אף אם אין בידיו ראיות כאלה, כל עוד הוא לא מציג בפניו מיסמך.
להלן אתייחס לשתי הטענות: טענת האיומים והלחץ שהופעלו על העדים במישטרה: למעט אלעד שכלל לא העיד בבית המשפט, והמר שהעיד שבתחילת חקירתו שיקר ובהמשך סיפר לחוקרים את האמת, יתר המעורבים טענו בעדותם כי סיפרו לחוקרים על כמויות מוגזמות של קניית סמים מנאשם 1 בעקבות לחץ שהופעל עליהם.
...
לסיכום: גרסת אמויאל בפני המדובב והחוקרים טוענים הנאשמים כי אמויאל לא קושר אותם במפורש לאישומים, לכמויות ולסוג הסם המיוחס להם בכתב האישום.
אני מקבל את גירסתו של אמויאל במשטרה ודוחה את הגירסה הבלתי מהימנה שהעלה בבית המשפט מהטעמים הבאים: (א) הנאשמים טוענים שיש לקבל את עדותו של אמויאל בבית המשפט לפיה שיקר למדובב מתוך רצון להתרברב בפני מי שנחזה בפניו לעבריין "כבד". אינני מקבל טענה זו שכן פרטים רבים מאלו שמסר למדובב התגלו כנכונים ובמקביל לא מצאתי בדבריו שקרים.
בנוסף הוכח שנאשם 1 מכר חשיש להלוי ולפיכך אני מרשיע אותו בביצוע עבירה של סחר בסם מסוכן (ריבוי מקרים), על פי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים, המיוחסת לו באישום החמישי.
לאור זאת, אני מרשיעו בביצוע עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע על פי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין בנסיבות סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים.
כמו כן אני מרשיעו בביצוע עבירה של סחר בסם מסוכן (2 מקרים), על פי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים וכן בעבירה של עסקה אחרת בסם מסוכן, על פי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו