דיון והכרעה
תכלית החוק לצמצם תופעת משיכת שיקים ללא כסוי, תוך יצירת הסדר מפורט שבא לאזן בין שימוש לרעה בשיקים, מחד; לבין האנטרס הצבורי בשימוש באמצעי תשלום זה, מאידך (יצחק עמית "חוק שיקים ללא כסוי, התשמ"א-1981" הפרקליט מ"ד 449 (1998), בעמ' 450).
יש להסביר בהקשר זה כי המערער עבד עם מוסדות צבוריים ולכן תשלום בגין עבודתו היה מובטח, לא ברור מדוע למי שמחזור עסקיו עומד על מאות אלפי שקלים, מסגרת האשראי הועמדה על סך של 40,000 ₪ בלבד, ומכל מקום, לא היתה כל מניעה על ידי הבנק להגדילה מעת לעת ובאופן זמני, כדי להתגבר על פער של ימים ספורים בין השיקים שנמשכו לשיקים שהופקדו.
שינוי מדיניות ע"י הבנק מותר אך יש לבצע באופן הוגן וסביר
בסיכומיו של הבנק נטען כי טענת המערער בדבר קיומו של הסכם מאבדת מכוחה בהנתן השיקים של המערער שסורבו במסגרת העירעור השני והשלישי.
ככל הנראה סברה שרק בנק יכול להקליט שיחות עם לקוח, רק בנק יכול לתבוע לקוח ואוי לו ללקוח שיהין לעמוד על זכויותיו.
...
יישומם של עקרונות אלה בנסיבות המקרה דנן מוביל אותי למסקנה לפיה ציפייתו המסחרית של המערער במסגרת הנוהג שקיים היא ציפייה לגיטימית, סבירה ואשר עולה בקנה אחד עם הנוהג שקיים המערער מול הבנק משך תקופה משמעותית.
לסיכום
נוכח האמור לעיל, אני מקבלת את שלושת הערעורים ומורה על גריעת כל שלושים ושלושה השיקים המצויינים בשלושת הערעורים, מרשימת השיקים המחוללים לצורך חישוב הגבלה.
בקשה זו דינה להידחות, לא רק מהטעם הפורמאלי שאין הערעור מתייחס אליהם, אלא גם מהטעם המהותי שמדובר בשיקים שסורבו כמעט שנה לאחר הגשת הערעורים, כאשר היה ברור למערער כי מדיניות הבנק השתנתה לגביו, ואין הוא יכול עוד לסמוך על נוהג קודם בע"פ, וכאשר היה בידו זמן רב להיערך לשינוי זה. אני מעריכה שלא יכול לטעון כי השיקים הוחזקו בידי צדדים שלישיים שנה מראש.
