האם מגרש חניה מהווה דרך בחוק לצורך חניית גרור

התאונה אירעה לאחר שמכונית א' נעמדה לצורך חנייה, כשהיא מאונכת לגדר הבטון שמשתרעת לצידו של המיגרש, כשחזיתה מרוחקת כמטר אחד מהגדר; אולי מכונית או שתיים חנו בצידו הימני של רכב א'.

שם בדעת הרוב הובהר כי לצד מבחן הסיכון יש להפעיל את מבחן השכל הישר: "דומה, כי סקירת הפסיקה שהובאה לעיל באספקלריה של מבחן התרומה המקרית או התרומה הרלוואנטית יש בה במידה רבה תשובה לבקורת שהובעה באשר לבעיות יישום שמעורר מבחן הסיכון במקרים קונקריטיים. מבחן הסיכון מתוחם על-ידי מבחן השכל הישר הדורש כי השמוש ברכב מנועי אכן תרם תרומה רלוואנטית ממשית כלשהיא (מעבר לקשר הסיבתי-עובדתי) להתרחשות הנזק. לדוגמה, בנוגע לפיצוץ המוקש בפרשת שולמן [2] קבע השופט ברק כי "היתפוצצות מנוע" הוא סיכון כללי שהשימוש ברכב גורר אחריו, ואם נגרם בעקבותיו נזק גוף יש לראות בכך נזק הבא "עקב" שימוש ברכב.

היינו, הפעולה של המתנה קצרה לירידה מהרכב, מכל סיבה שהיא, היא חלק אינטגראלי מ"הנסיעה ברכב" ומצויה בתווך בין שתי פעולות המהוות "שימוש ברכב מנועי", שהן "החניית" הרכב ו"ירידה ממנו".

בשניים מפסקי הדין מדובר במקרים שאירעו "טרם יצאנו לדרך", טרם תחילת נסיעה [רע"א 3149/09 קרנית נ. סקאפי (פורסם; 19.7.09) – טרם החלה נסיעת מיניבוס עם נוסעים; ת"א (י-ם) 2913/06 נאדל חוסייני נ' גלית ברהום (פורסם; 4.11.08) – נהג מונית שהמתין לקריאה כשהמונית עמדה במקום חניה מותר, המנוע היה כבוי, הנהג שתה קפה ולא היה חגור ולא ידע כמה זמן יאלץ להמתין לקריאה].

...

אשר על כן, אני פוסק כי: התביעה נגד הנתבע 3 - נדחית בזאת.

התביעה נגד הנתבעת 4 - נדחית בזאת.

התובע ישלם לנתבע 3, כחלקו בגין ניהול הגנתו נגד תביעה זו - שכר טרחת עורך דין בסך כולל של 2,500 ש"ח. הנתבעת 4 תשלם לנתבע 3, כחלקה בגין ניהול הגנתו נגד תביעה זו - שכר טרחת עורך דין בסך כולל של 5,000 ש"ח. הנתבעת 2 תשלם לנתבעת 4 בגין ניהול הגנתה נגד תביעה זו - שכר טרחת עורך דין בסך כולל של 10,000 ₪.

המחשת האמור ניתן למצוא בתשריט להלן (הלקוח מסעיף 19.3 לעתירה) – בו מסומנת באדום דרך הגישה האחורית למקרקעין (מרחוב צירלסון) שהיא ברוחב 3 מטרים (המסומנת בכתום בתשריט), אשר המשכה ברצועה המכונה "גישה משותפת מוצעת", שהיא רצועה הכוללת שטח ברוחב של 4 מטרים מתוך המקרקעין נשוא הדיון ושטח ברוחב 4 מטרים מתוך המקרקעין הסמוכים, כאשר השטח הכולל ברוחב 8 מטרים (המסומן באדום ובאיקסים שחורים בתשריט) – ייעודו לשמש את שני המגרשים לשם גישה לחניה ותמרון.

נוסף על כך, מוסיפה העותרת וטוענת כי ככל שתוחלנה קביעות המשיבה בנוגע לכך ששטח המחלוקת ייוותר ביעוד דרך, הרי שפועל יוצא מכך הוא שהמקרקעין יהוו מיגרש פינתי (הואיל ומשני צדדים הוא גובל בדרך) ובהתאמה לכך, הרי שברי שאין לקבוע בחזית הפונה לכיוון שטח המחלוקת קו ביניין 0 ויתרה מכך, בצידו של המיגרש שמוגדר כיום אחורי (צדו המזרחי של הבניין - שהופך לצדי הואיל ומדובר במיגרש פינתי) – יש לקבוע קו ביניין של 3 מטר ולא 6 מטר כפי שנקבע בדף המידע.

בהמשך לטיעונה זה מוסיפה המשיבה וטוענת כי בהנתן שביטול התכנית יכול שיהא בו בכדי לפגוע במגרשים הכלולים בתכנית בין היתר מכיוון שעם ביטול התכנית לא ניתן יהא להסדיר בהם כניסת רכבים לצורך חניה – הרי ששומה היה על העותרת לצרף כמשיבים את כל בעלי זכויות אחרים בתחום התכנית.

כלומר גם הוראותיה המתוקנות של פקודת הקרקעות מבהירות כי ביטול ההפקעה אינו גורר עימו ביטול של הייעוד הצבורי וזאת, בדומה לקביעתו של בית המשפט באשר להליך הפקעה בהתאם לחוק התיכנון והבנייה.

...

בנסיבות אלה, ככל שעודנו ישנו צורך ציבורי במקרקעין עומדת בפני הרשות האפשרות להפקיעם מחדש, מטבע הדברים, כאשר עסקינן בהפקעה מחדש, לאחר שבית המשפט מצא כי הרשות זנחה את מטרת ההפקעה המקורית, הנטל המוטל על הרשות להצדיק את ההפקעה יהיה כבד יותר.

העותרת אינה יכולה לעקוף ההליכים התכנוניים בפנייה ישירה לבית המשפט – זאת הן הואיל ועתירתה זו מנוגדת לסדר ההליכים כפי שנקבע בדין ונתמך בהלכות בית המשפט העליון, הן הואיל והסעד הנדרש – שינוי הייעוד (שבהתאם לו נקבעת הסמכות) – מצוי בסמכותן של רשויות התכנון ולא בסמכותו של בית משפט זה והן הואיל וממילא סמכותו של בית משפט זה היא שיורית ועתירה לבית משפט זה – בדומה לבג"ץ - יש לנקוט רק כצעד אחרון ומשלא קיימות אלטרנטיבות אחרות בדין (בעניין זה האחרון ראו - בג"ץ 549/83 הופר נ' שר המשפטים, פ"ד לז(4) 24; בג"ץ 3383/02 ינוקשוילי נ' משרד הפנים (28.7.02); בג"ץ 8611/10 שאקר נ' משרד הפנים (21.3.11); בג"ץ 761/13 כהן נ' משרד הבטחון (20.2.13) ובאשר לעתירות מנהליות התוקפות החלטה בענייני תכנון ובניה - ראו - עע"מ 317/10 שפר נ' סקאל יניב (23.8.12), פסקה 8; בג"ץ 5006/13 גנימאת נ' ועדת המשנה לפיקוח על הבניה ביו"ש(15.7.13).יפות בהקשר זה האחרון ולענייננו, קביעות בית המשפט העליון בבג"ץ 3581/07 איריס קלו ועוד 131 עותרים נוספים נ' הועדה הארצית לתשתיות לאומיות (18.04.2010) המגלמות חלק מהנמקות לכלל הנסב על הצורך במיצוי הליכים קודם לפנייה לבית המשפט: "אכן, פנייה מוקדמת לרשויות התכנון שבידיהן המומחיות, הכלים המיטביים והראייה הכוללת, עשויה לייתר את הפנייה לבית המשפט, והיא תורמת במיקוד והבהרת נקודות המחלוקת וביצירת שיח פורה ואפקטיבי בין האזרח לבין הרשות (ראו בג"צ 5588/09 פלוני נ' המשרד לביטחון פנים ([פורסם בנבו], 1.10.09); בג"צ 7190/05 לובל נ' ממשלת ישראל, [פורסם בנבו] סעיף 8 לפסק דינה של השופטת מ' נאור (לא פורסם, 18.1.06)). בית המשפט אינו משמש תחליף לגורמים המקצועיים אלה, אינו בא בנעליהם ואינו מקבל את ההחלטות במקומם." (לקביעה דומה לקביעתי ולפיה במקרה דומה שומה על העותרת לפנות בהליכי תכנון ולא בעתירה מנהלית – ראו גם עת"מ (מינהליים י-ם) 3793-09-13 חנה קריספין נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים (15.09.2013)) משנקבע על ידי כי ההליך כפי שננקט על ידי העותרת אינו ההליך המתאים ויתרה מכך, כי דין העתירה להידחות הואיל והעותרת טרם מיצתה את הליכי התכנון כדין, ממילא אינני נדרשת לטענותיה האחרות של העותרת.

סוף דבר ; לאור האמור והמפורט – העתירה נדחית.

כפי שצוין כבר לעיל, הנתבעת טוענת כי התובע שינה את גירסתו בחלוף הזמן על מנת לקרב את נסיבות התאונה להגדרת תאונת דרכים בחוק (לגירסתו), כאשר מלכתחילה טען ל"תיקון דרך" וכלל לא ציין כי התיקון בוצע במיגרש החניה של החברה.

"שימוש ברכב מנועי" מוגדר בחוק כדלקמן (ההדגשות כאן ובהמשך - לא במקור): "נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הדרדרות או היתהפכות של הרכב או היתנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הנתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד". מכאן, שאם עניננו נופל בגדר "תיקון או טפול דרך" הרי שהוא בא בשערי הגדרת "שימוש בכלי רכב מנועי" למטרות תחבורה, ואם נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש כזה, הוא זכאי לפצוי על פי החוק.

מעטה חוסר הבהירות שאפף את הסוגיה, אף שלא נמוג כליל, הופג במעט לאחר שבשורה של פסקי דין הבהיר בית משפט זה מהם התנאים שבהם יש לעמוד על-מנת שארוע ייחשב "תיקון דרך" (ראו: עניין נביל; רע"א 372/10 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' ספנייב (16.6.2010).

...

משכך הם פני הדברים אין התובע זכאי לסעד מהנתבעת על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, ודין תביעתו להידחות".

העולה מהמקובץ הוא, כי בעניננו לא מתקיימים שני התנאים הראשונים להגדרת התיקון שביצע התובע כ"תיקון דרך" כהגדרתו בחוק.

סיכומם של דברים התאונה שארעה לתובע אינה באה בהגדרת "תאונת דרכים" ועל כן דין התביעה לפיצוי על פי החוק - להידחות.

ימית היא חברה פרטית אשר זכתה במיכרז של הרשות "לקבלת הרשאה למתן שירותים של ניהול והפעלת מיגרשי חניה לכלי רכב, למתן שירותים של גרירת רכב ולמתן שירותי דרך" בנתב"ג. ימית פועלת החל מיום 18.2.10 ועד יום 29.2.16 בהתאם להנחיות הרשות ועל פי האמור בחוזה הרשאה עליו היא חתומה (להלן: "חוזה ההרשאה", נספח 1 לבקשת האישור המוקדמת).

אין מחלוקת שהמשיבות היו רשאיות לגבות בגין חניה בחניונים לטווח ארוך לפי תעריף יומי, וכי היו רשאיות לגבות גם בגין יום החניה האחרון בו שהו החונים רק מספר שעות בודדות, לפי תעריף יומי (ר' למשל דברי ב"כ מבקשים 2 ו-3 בדיון שהתקיים ביום 25.12.14 בעמ' 3 בש' 4).

נוכח ההסכמה שחיוב יומי הוא חיוב כדין על פי התיקון, אני מקבלת את טענת המשיבות כי החיוב בחניונים שהם חניונים לטווח ארוך, כפי שתואר לעיל, מיטיב עם צרכני החניה, הוא מהוה חיוב הוגן ויש בו משום מימוש של זכות המפעיל לבחור את דרך החיוב.

...

נוכח ההסכמה שחיוב יומי הוא חיוב כדין על פי התיקון, אני מקבלת את טענת המשיבות כי החיוב בחניונים שהם חניונים לטווח ארוך, כפי שתואר לעיל, מיטיב עם צרכני החניה, הוא מהווה חיוב הוגן ויש בו משום מימוש של זכות המפעיל לבחור את דרך החיוב.

אני סבורה כי תשובה זו תמוהה וכי אין בה ממש.

סוף דבר שתי הבקשות לאישור תובענה ייצוגית נדחות.

בנוסף, כנגד טענת המשיב על כך שהשימוש במקרקעין מהוה חניה ולכן מותר, מדגישה המבקשת כי עניינו של צו ההפסקה השפוטי הוא ביחס לשימוש בשטח כמחסן למכולות אשפה.

לטענתו אין להבחין בין החניית גרר לבין החניית מכולה.

תכלית זו מתבטאת יפה במגוון ייעודי הקרקע המפורטים בה: מגורים א', מגורים ב', מבנים ומוסדות ציבור, תיירות, שטחים פתוחים, קרקע חקלאית, שטח צבורי פתוח, ספורט ונופש, יער, נחל/ תעלת נחל, דרך מאושרת, .

סעיף 1 לתקנות התיכנון והבניה (התקנת מקומות חניה), תשמ"ג-1983 (להלן: "תקנות התקנת מקום חניה") קובע כי מקום לחניה תפעולית הנו "מקום חניה לפריקה או לטעינה, להעלאת נוסעים או להורדתם, או לרכב שירותים או הצלה, לצרכי השמוש בנכס או תפעולו". סעיף 2ד לתקנות התקנת מקום חניה קובע כי בהיתר הבניה יש לקבוע מקומות לחניה תפעולית של משאית, בתחום המיגרש או בסמוך לו, על פי שימושי הקרקע, נוסף על מקומות החניה שנקבעו בתוספת.

...

המבקשת טוענת שהשימוש שנעשה בקרקע, בהצבת המכולות, מהווה "אחסון" דין הטענה להתקבל.

גם לגופה אין לקבל את הטענה, מאחר שהתחשב בטיב המעשה, בנסיבותיו, בתוצאותיו ובאינטרס הציבור, סבורני שלא ניתן לשחרר מאחריות את המשיב, ובלתי סביר לראות בו מי ששלח ידו במעשה "קל ערך". התוצאה היא כי בית המשפט מצא לצוות על הפסקת השימוש למטרת הפעלת עסק לאחסנת מכולות אשפה לפינוי פסולת בניין של המשיב או מי מטעמו במקרקעין בשטח של 3,000 מ"ר בנ.צ. 211361/633742, בעין נקובא .

נוכח השיקולים האמורים בפרק י"ח לתקנות סדר הדין האזרחי, אשר נראים לבית המשפט נכונים להפעלה גם בהליך מנהלי, ובאיזון בין שיקולים אלה קובע בית המשפט כי המשיב ישלם למבקשת הוצאות בסך של 15,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 90 יום ולאחר מועד זה יישאו הפרשי ריבית והצמדה עד למועד התשלום בפועל.