האם מגיעות עמלות בגין מכירות גם לאחר סיום העבודה

עמלות מכירה/פצויי פיטורים התובע טוען בסיכומיו כי בהתאם להסכם העבודה שנחתם עמו, פרט לעמלות בגין קריאות שירות הוא היה זכאי לעמלה בסך 2000/3000 ₪ בגין כל שואב אבק שמכר (בהתאם לסוג המכשיר / סוג המכירה) לטענתו בתקופת עבודתו הוא קיבל עמלות בגין 14 מכשירים בלבד, ולטענתו הוא זכאי לעמלות מכירה בבגין 30 מכשירים נוספים שאותם מכר מהלך השנים, בסך כולל העומד על 81,000 ₪.

לטענתו סכום בסך 54,990 ₪ ששילמה לו הנתבעת לאחר סיום עבודתו מהוה תשלם בגין עמלות שחייבת לו הנתבעת בגין 10 שנות עבודתו.

הנתבעת מצדה טוענת כי מדובר בעיסקאות מכירה שהתבצעו על ידי המשרד הראשי בעיסקה טלפונית, ולפיכך הגיעה לתובע בגינן עמלה מופחתת.

...

על רקע האמור, כשלושה חודשים לאחר שהסתיימה ההתקשרות בין הצדדים, בחודש מרץ 2019 הגיש התובע את התביעה דנן לתשלום פיצויי פיטורים, הפרשי שכר וזכויות בגין תקופת עבודתו אצל הנתבעת.

לאחר שבחנו את טענות הצדדים הכרעתנו היא כדלקמן: מתכונת ההתקשרות בין הצדדים התובע טוען כי עובר לתחילת ההתקשרות בין הצדדים נחתם ביניהם הסכם עבודה, התובע עבד על פי סידור עבודה שקבע המעסיק, קיבל מהמעסיק רכב, וציוד כמו גם דמי הבראה ותשלומים שונים נוספים שאותם מקובל לשלם לעובדים ולפיכך לטענתו יש לדחות את טענת הנתבעת לפיה לא התקיימו יחסי עבודה בין הצדדים.

אשר על כן התביעה שכנגד נדחית על כל חלקיה.

כללו של דבר בתוך 30 יום תשלם הנתבעת לתובע את הסכומים הבאים בצירוף הפרשי ריבית מהצמדה מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

בגין הפרש פ"פ 39,680 ש"ח בגין הפרשות לגמל 38,070 ש"ח בגין דמי חופשה 8,207 ש"ח בגין דמי חגים 13,723 ש"ח בגין הפרש דמי הבראה 6,385 ש"ח בנוסף תשלם הנתבעת לתובע השתתפות בהוצאות משפט בסך 10,000 ₪.

לאחר שקילת הדברים הגעתי לכלל מסקנה שיש לדחות את טענות התובעות לעניין זכאותן לעמלות בגין מכירת מאיצים למשרד הבטחון.

אשר לסעדים בנוגע להשתכללות עתידית של עיסקאות המזכות לכאורה בעמלה- שאלת זכאות עובד לעמלות בגין עיסקאות שהושלמו לאחר סיום יחסי העבודה היא שאלה חוזית פרשנית.

בע"ע (ארצי) 50359-02-16 גלית צור - קמיל טרשנסקי שירותי נדל"ן (6.11.2017) צויינו הדברים הבאים: "... איננו שוללים באופן עיקרוני כי עובד יהא זכאי לקבל עמלות לאחר סיום העסקתו בגין עבודה שבצע במלואה טרם סיום עבודתו, ואשר התמורה בעדן נתקבלה אצל המעסיק לאחר סיום עבודתו. שאלת זכאות זו צריכה להיות מוכרעת על פי דיני החוזים וההסכמות החוזיות בין הצדדים, הנלמדות ממכלול נסיבות העניין, הסכמים כתובים, ככל שקיימים, חילופי דברים, היתנהגות, נוהג במקום העבודה ועוד. בהתאם לכך, ייתכנו מקרים בהם בהתאם לפרשנות החוזה תעמוד זכות מעין זו לעובד והכל בהתאם לתוכנה של ההסכמה החוזית (ראו: ע"ע (ארצי) 530/09 סינטק מדיה בע"מ נ' אלדד סיידה [פורסם בנבו] (14.9.11, פיסקה 36) לצד זאת ייתכנו מקרים בהם בחינת אומד דעת הצדדים תביא לתוצאה שונה (ראו: ע"ע 10668-09-16 מורגנבסר –תדיראן [פורסם בנבו]). בהיעדר כללים גורפים בעיניין זה, הרי שכל מקרה יוכרע בהתאם לאומד דעת הצדדים בהתאם לנסיבות העניין...". בעניינינו הסכם ההעסקה קובע כי "העובד זכאי לתוספת ברוטו למשכורת ע"ס 1.5% מהקף סך מכירות החברה באותו חודש..." עוד נקבע בהסכם כי "מוצהר ומוסכם בזה כי המשכורת החודשית כהגדרתה בהסכם זה, מהוה את התמורה היחידה והבלעדית לה זכאי העובד מאת המעסיק תמורת עבודתו אצלו, למעט הטבות ותשלומים אחרים המפורטים בהסכם זה". מלשון ההסכם עולה כי הצדדים לא כללו תניה הקובעת כי התובעות זכאיות לעמלות גם לאחר סיום העסקתן, והתובעות לא הצביעו על מקור זכאותן לתשלום עמלות לאחר סיום העסקתן.

] אין חולק כי התובעות שלחו לנתבעים הודעה על סיום העבודה בחברה לנוכח "ההפרות המתמשכות" של זכויותיהן ו"העדר תשלומים" המגיעים להן וכן קדמו להודעה זו פניות נוספות.

...

מעבר לכך, הנתבעים תבעו סעדים שונים הנובעים ברובם מהיותן של התובעות בעלות מניות בנתבעת 1 ולא בכובען כעובדות והתביעה שכנגד הוגשה ללא כל עיגון ראייתי וללא כל תימוכין באשר לחבות התובעות או לנזקים שנגרמו לכאורה לנתבעת 1 על ידי התובעות, משכך דינה להידחות.

סוף דבר תביעתן של התובעות מתקבלת בחלקה כמפורט לעיל.

התביעה נגד הנתבע 1 והתביעה שכנגד נדחות.

לטענת הנתבעת, היא שילמה לתובע פדיון חופשה בסכום הגבוה משמעותית מן המגיע לו, עמלות המכירה אינן חלק מהשכר בחישוב לימי חופשה, מדובר בתשלום כפל עמלות בגין אותן עיסקאות.

עמלות בגין עיסקאות שהושלמו לאחר סיום יחסי העבודה לטענת התובע, בהתאם לנוסח הסכם העמלות אשר נחתם בחודש דצמבר 2017, מועד תשלום העמלות בגין מכירות שבוצעו נדחה למועד בו בוצע התשלום על ידי הלקוח.

עוד נטען, כי לא קיימת כל חובה לתשלום בגין תקופה שלאחר סיום העבודה.

] הצדק עם התובע כי בהתאם לתכתובות שצורפו בעניינינו של אלינס, ניכר כי שולמו לאלינס מספר עמלות גם לאחר סיום עבודתו[footnoteRef:102], וכי המחלוקת שעלתה בתכתובת, נגעה לתשלום עבור עיסקאות עליהן עבד אלינס כאשר ההזמנה עבורן התקבלה ימים ספורים לאחר סיום עבודתו[footnoteRef:103].

...

] נוכח האמור, לא מצאתי עילה לפיצוי הנתבעת בגין ניצול ימי חופשה ביתר, ותביעתה בעניין זה נדחית אפוא.

נוכח האמור התביעה שכנגד נדחית על רכיביה כאמור לעיל.

סוף דבר   אשר על כן, הנתבעת תשלם לתובע סך של 699,882 ₪ (קרן), לפי הפירוט שלהלן:   הפרש פיצויי פיטורים בסך 402,739 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 24.1.2020 ועד למועד התשלום המלא בפועל; הפרש חלף הודעה מוקדמת בסך 62,602 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 24.1.2020 ועד למועד התשלום המלא בפועל; הפרש פדיון חופשה בסך 234,541 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 24.1.2020 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

בתמצית, בפסק הדין בתביעת האכיפה נקבע כי הסכם העמלות הנו הסכם עצמאי שאינו תלוי בקיום יחסי עבודה בין כהן לבין הנתבעת 1, ולכן נותר בתוקף ללא הגבלת זמן גם לאחר סיום עבודתו של כהן בנתבעת 1.

בתביעה נטען כי הנתבעות מסרבות לשלם לתובעות את העמלה המגיעה להן מכח הסכם העמלות ועל פי פסק הדין בתביעת האכיפה, וכן אינן מגלות לתובעות את הנתונים והמסמכים האמתיים בדבר פעילותן, אותם זכאיות התובעות לקבל על פי ההסכם.

ראשית, נטען כי ההלוואות למימון הפרויקטים בגינם הוגשה התביעה לא ניתנו למימון לווי בניה של "קבוצת רכישה", בין היתר בשים לב לכך שביחס לאותם פרויקטים לא מתקיימים התנאים המגדירים מהי "קבוצת רכישה", כפי שנקבעו בעמדה שפירסם הממונה על חוק המכר ביום 26.8.19 (להלן: "עמדת הממונה").

יחד עם זאת, נפסק כי הסכם העמלות אינו מקנה לתובעת 1 זכות קבועה בהכנסות הנתבעת 1 מכל התקשרויות שהיא עם קבוצות רכישה, אלא זכות לתשלום עמלה "בגין התקשרויות של החברה בעיסקאות של העמדת אשראי לקבוצות רכישה, שהן פועל יוצא של פעילות שהתהוותה או שתתהווה במעורבותם של כהן או חדד בקשר לפעילות זו. ומכלל ההן נלמד הלאו, למשיבה 1 אין זכות לתשלום מכוח הסכם העמלות בגין עיסקאות העמדת אשראי לקבוצות רכישה אשר המגעים לעריכתן היו ללא מעורבותם של כהן וחדד בקשר לפעילות האמורה" (שם, בפס' 42 לפסק דינו של כב' השופט ד' מינץ; ר' גם פס' 39-38 ו-41 לפסק דינו וכן פס' 4 לפסק דינו של כב' השופט א' שטיין).

...

שנית, איני מקבל את טענת הנתבעות לפיה קיימת חפיפה בין המסמכים המבוקשים בסעיפים 8.

סוף דבר לנוכח כל האמור לעיל, אני נעתר לבקשת הגילוי ברובה ומורה לנתבעות למסור לתובעות, בתוך 20 ימים מהיום, עותק מהמסמכים המנויים בסעיפים 8.

בנסיבות העניין, ובשים לב לסכום ההוצאות המתון שפסקתי לחובת התובעות בשל תיקון כתב התביעה, אני מורה כי הנתבעות יישאו בהוצאות התובעת 1 בסך 5,000 ש"ח (לא ראיתי מקום לפסוק הוצאות לטובת התובעת 2 שרק תמכה בעמדת התובעת 1).

בהמשך חקירתו, העיד התובע כי למעשה גם מדוח פריוריטי אין משמעות לגבי זמני העבודה והסביר כי תוכנת הפריוריטי "תמיד נפתחת, תוכנת העבודה הזאת זה גם מה שהסברתי בדיון הקודם. תוכנת העבודה הזאת ניפתחה בסיום העבודה, נרשם דוח טכנאי ולאחר מכן הוחתם הלקוח ולאחר מכן התוכנה הזאת ניסגרה ונשלחה לחברה" (עמ' 14 ש' 18 – 22 לתמליל).

העד בן פנקלשטיין העיד כי פיטוריו של התובע היו פרי של תהליך, שהחל כבר בשנת 2010 כדלקמן: "אגב, תחילתו של התהליך היה ב-2010 כשאבנר, כשאני עוד נהלתי את זה איתו. על אותן טענות בדיוק. של חוסר זמינות, של שעות עבודה. שים לב, זה התחיל ב-2010. ב-2016 החלטנו שהגיעו מים עד נפש ולא ניתן להמשיך להעסיק את אבנר בצורה שבה הוא מועסק. עוד פעם, שהוא עושה כרצונו. הוא התחיל לעבוד ב-9, 9 וחצי מסיים לעבוד ב-4. החלטנו שמסיימים. הוא הוזמן לשימוע שבמהלך השימוע הוחלט לתת לו היזדמנות נוספת. ואני מזכיר שזה שימוע שני. אחרי זה ב-2017 שוב היה איתו עניינים. הוא חזר ממחלה, פנה לאורי אמר לו "תשמע, אני לא יכול יותר להמשיך להיות טכנאי בשטח. אני יכול לעשות רק קריאות פשוטות של תיכנות, של החלפת סוללה, של דברים בקטנה. אני מבקש ממך תן לי את ההזדמנות להיות אחראי טכנאים במשרד. אני אשב במשרד אני אתן תמיכה דרך הטלפון". אורי אמר לו "תן לי לבדוק, אני מחזיר לך תשובה". אורי ישב איתי, אני התנגדתי.

מעיון בתלושי השכר (נספח ת1 לתצהיר התובע) עולה כי לתובע שולמו עמלות בגין מכירות (ראו גם נספח 20 לראיות הנתבעת).

...

בנסיבות אלה, לא הוכח פגם בקיזוז הסכום של 2,808 ₪ משכרו ותביעתו בגין רכיב זה – נדחית.

סוף דבר: התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובע כדלקמן: פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד בסך 1,000 ₪.