האם מבחן תלות מהווה חוות דעת

יצוין כי עמדת הנשיאה בחוות דעתה היתה כי מבחני תום הלב עליהם עמדה ישמשו במידה מצומצמת ובנסיבות המתאימות לצורך הקביעה, כבר בשלב הראשוני של בחינת ההיתקשרות, כי אין מקום להכרה בדיעבד של יחסי עבודה.

משכך, מיתקיים במקרה דנן מבחן התלות הכלכלית של התובע בעבודתו בנתבעת, המהוה סממן נוסף לקיומם של יחסי עובד-מעסיק.

...

הנתבעת טוענת כי יש לדחות את התביעה בראש ובראשונה לאור חוסר תום הלב של התובע לאורך תקופת העסקתו.

שוכנענו, כי מצידה של הנתבעת, החתימה על הסכמים אישיים, שעליהם לא חלים ההסכמים הקיבוציים, לא נועדה בעיקרה כדי לחמוק מההגנה הקיבוצית הניתנת לעובדי הדירוגים, אלא כדי להצליח לגייס אנשים איכותיים שבהעדר תמורה ראויה היו מצביעים ברגליים.

סוף דבר הגענו לכלל מסקנה כי התקיימו בין הצדדים יחסי עבודה, אולם כי התמורה המגיעה לתובע בגין זכויותיו הסוציאליות נבלעת בתמורה העודפת שקיבל במסגרת ההתקשרות הקבלנית.

יתר רכיבי תביעתו – נדחו אף הם. לאור התוצאה אליה הגענו, ישלם התובע לנתבעת הוצאות משפט בסך 20,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום.

כך קבע כב' השופט עמית בפיסקת הסיכום לחוות דעתו (פיסקה 23): "סיכום: ילד יוכר כ"תלוי" ויוכל לזכות בפצוי כתובע עצמאי רק אם הוא תלוי תלות ממשית בהוריו, היינו – נסמך על שולחנם וחסר יכולת להיתפרנס כאדם בוגר.

הפרמטר הראשוני והעיקרי לבחינת קיומה של תלות הוא גיל הילד, שלכל הדיעות מהוה אינדיקאציה חשובה (עניין פליישר, בעמ' 628).

אני סבור איפוא כי יש מקום להשתמש בגישה המצמצמת כחזקה המעניקה פיצוי לכל ילד עד גיל 18, ופצוי מופחת עד לסיום השרות הצבאי או לימודי התואר (פסקה 23 לחוות הדעת של חברי, השופט י' עמית).

...

"לסיכום: אציע לחברי שלא להרחיב את גבולות הלכת פינץ. כשם שאין ליצור למנוח משפחה רעיונית כך אין להתעלם ממשפחה שהייתה קיימת בעת התאונה". (פיסקה 36 לפסה"ד).

המסקנה מכל האמור לעיל הינה, שגם אם הייתי מקבלת את טענת הנתבעת שלפיה אין לראות בתובעת תלויה במנוחה במועד הפטירה, לא היה במסקנה זו כדי להוביל לפיצוי לפי הלכת "פינץ", ובכל מקרה היה מקום לערוך את החישוב לפי שיטת הידות (בהתאם להלכת סושרד).

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בסך של 1,200,000 ₪.

בהתאם לחוות דעת רביד, למנוחה היו בעיות רפואיות רבות: מחלת לב מסתמית, הפרעה בקרישת דם, מחלת ריאות חסימתית, אי ספיקת כליות, יתר לחץ דם, תת תריסיות, שיתוק מיתר קול והפרעות במתן שתן.

הפרמטר הראשוני והעיקרי לבחינת קיומה של תלות הוא גיל הילד, שלכל הדיעות מהוה אינדיקאציה חשובה (עניין פליישר, בעמ' 628).

...

מאידך, איני מקבל את טענת הנתבעת כי הסכום הבסיסי שיש לקחת בחשבון הוא 5,316 ₪, מכיוון שבחודש 5/15 בעקבות ההחמרה במצבה הרפואי של המנוחה, הסכום הבסיסי עלה ל- 8,812 ₪.

סוף דבר, התובעים אינם "תלויים" במנוחה ולפיכך אין לפסוק להם פיצוי בגין פריט: "אובדן שירותים". הפסד הכנסה בשנים האבודות כאמור הכנסתה של המנוחה עובר למותה הסתכמה בסך של 15,600 ₪.

סוף דבר, חישוב רכיב החיסכון (שעובר ליורשים) יתבצע לפי 30% מההכנסה למשך שנתיים של תוחלת החיים (בהתאם לקביעות פרופ' רביד.

נזק שאינו ממוני בגין ראש נזק זה יש לפסוק בהתאם לדין סך של: 51,600 ₪ להלן סך ניזקי התובע: הפסד הכנסה בשנים האבודות 115,970 ₪ הוצאות קבורה ומצבה 25,000 ₪ נזק שאינו ממוני 51,600 ₪ סך הכל: 192,570 ₪ סוף דבר על הנתבעת לפצות את התובעים בסך של 192,570 ₪.

'מבחני המשנה' המהוים סימני היכר נוספים להיותו של אותו אדם עובד, וינתן להם משקל במקרים שבהם כפות המאזניים אינן נוטות לכיוון זה או אחר , הם: אופיו האישי של העיסוק, הכפיפות, הכוח לשכור עובד ולפטרו, צורתם של ניכוי מס ההכנסה ותשלומים לביטוח לאומי ולמע"מ, ואופן ראיית הצדדים את היחסים ביניהם.

ברי, כי אם הייתה חפצה הנתבעת להיתקשר עם שירותי הסעדה חצוניים הייתה יכולה לבחור בגורמים המחזיקים בתעודת הכשרות הרלוואנטית לה. כמו כן, לא מצאתי ביסוס לטענה לפיה לא ניתן להעביר את העבודה "לטבח אחר". אשר למבחן התלות הכלכלית, ניכר כי התובע אכן היו תלוי כלכלית בנתבעת וכי העיסוק הישיר שלו במסעדה, גזל חלק נכבד מזמנו, ואפרט.

" (סעיף 30 לחוות הדעת בעמ' 130-131 לפסק הדין) (ההדגשה במקור – א.ש.).

...

" (ההדגשות אינן במקור – א.ש) לאור האמור לעיל, משנשלל מהתובע זכותו לשימוע, וכן בשים לב לעובדה שהתובע פוטר לאלתר מהסיבה המנויה לעיל, תקופת עבודתו של התובע וגילו (סעיף 31 לסיכומי התובע), לצד התנהלותו אל מול הנתבעת, אני מחייב את הנתבעת בתשלום פיצויים בגין אי עריכת שימוע כדין בסך של 10,000 ₪.

ראו לעניין זה הנפסק בע"ע (ארצי) 25805-12-11 מדינת ישראל - חומש, 29.11.16: ".. כעולה מפסיקת בית דין זה, ככלל, עת נפסקים פיצויים בגין הפרת נורמה מקובלת כגון פיטורים ללא שימוע, על בית הדין להתייחס לחומרת ההפרה כאשר עוגמת הנפש שנגרמה לעובד כתוצאה מאותו המעשה מהווה אחד המרכיבים לבחינת השפעת חומרת המעשה וממילא לפיצוי בגינו. איננו מתעלמים מכך שיתכנו מקרים שבהם יהא עובד זכאי לפיצוי בגין התנהלות שלא בתום לב אף שלא נגרמה לו עוגמת נפש רבה ולהיפך, ואולם, פסיקת פיצוי נוסף בגין עוגמת הנפש, מהווה למעשה פיצוי כפול שכן הפיצוי בגין עוגמת הנפש אינה נגזרת מהפגיעה הממונית שנגרמה לעובד אלא מחומרת המעשה בשילוב חומרת הפגיעה באדם הספציפי (ראו בעניין זה בר"ע (ארצי) 20418-03-13 משה סעיד - מנוסביץ רעות, [פורסם בנבו] ניתן ביום 7.11.13), שני אלה, כאמור, שלובים זה בזה. "   לאור האמור לעיל, התביעה ברכיב זה, נדחית.

  התביעה מתקבלת בחלקה ואני פוסק לתובע את הסכום הבא:  פיצוי בגין פיטורים שלא כדין  10,000 ₪.

היתנהלות המתנגדת, שהתנכרה לאימה, חוות דעת המומחה הרפואי, מועד הפקדת הצוואה, לרבות חקירת הנוטריונית, כולם מוכיחים העדר השפעה בלתי הוגנת, ומכאן כי לא היתקיים אף אחד ממבחני מרום עליהם מבקשת המתנגדת להיסמך.

בהתייחס לאותו מיסמך רפואי, הרי שמדובר במסמך רפואי שנעשה בחיי המנוחה וביום עריכת צוואתה האחרונה ואין הוא מהוה חוות דעת במובנה של פקודת הראיות.

הפסיקה הציעה לבחינת הסוגיה של השפעה בלתי הוגנת, ארבעה מבחנים מצטברים, וכך מסכם כב' השופט א. מצא את אותם מבחנים עקריים שיש בהם לדעתו כדי לסייע לבית המשפט להכריע בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת: "א. תלות ועצמאות - המבחן הבסיסי להכרעה בדבר קיומה ועוצמתה של תלות הוא מבחן העצמאות. זהו מבחן של מידה, המיוסד על היותן של "עצמאות" ו"תלות" שני מושגים הפכיים.

...

מקבל אני וביתר תוקף את הטענה כי אין להתיר כי עיזבונות קשישים יהיו מטבע עובר לסוחר עבור רופאים ועובדי סיעוד, אך כפי דבריי אשר פורטו בהרחבה, איני סבור כי נסיבות מקרה זה הן כפי המקרים המוזכרים.

סוף דבר בנסיבות העניין ומן הטעמים כפי שפורטו בהרחבה בפסק הדין, אני מורה כדלקמן: ההתנגדות שהוגשה לצוואת המנוחה מיום 7/10/2019 - נדחית.

ניתן בזאת צו לקיום צוואת המנוחה מיום 7/10/2019, ואני קובע כי צוואה זו היא בת תוקף.