עוד ציין בימ"ש, כי גם אם אין ספק שהאינטרס שהניע את החייב ומקורביו היה נסיון להציל את עסקיהם מקריסה, אינטרס אשר יש ספק גדול לגביו כי הוא פסול כשלעצמו, הרי שאין די בכך כי נגה, שהיא כאמור צד ג', יודעת שהיא מסייעת לחייב להגשים תכלית זו.
טענה בדבר ידיעה מסוג זה, אין בה כדי להחליף את הצורך בהוכחת עילת פסלות ספציפית ומוכרת בדין של מערך העסקאות בין הצדדים או אחד משלביו.
בטלות הסכם הפשרה אף יתכן ולא תועיל כלל לנאמן ולנושים שהוא מייצג, שכן צעד כזה יחזיר את נאמני נגה למעמד של נושה מובטח היכולים לרדת לנכסי דבל, המוקנים כעת ככל הנראה לקופת פשיטת הרגל ואם דבל והחייב חד הם, אף למצבת הנכסים של החייב עצמו.
בשלב זה, אין מקום לדיון בשאלת הבעלות של הנכס במסגרת בקשתו של שיפר, שכן לא זו השאלה שבפני וטרם נשמעו ראיות בעיניין זה.
באשר לטענתו של הנאמן כי ההסכם בין דבל למבקש הוא חוזה למראית עין, הרי שכב' השופטת אלשיך קבעה כבר בהחלטתה, אשר אושרה על ידי בית המשפט העליון, כי משלא הוגשה כלל בקשה בעיניין-הרי שלא הונחה תשתית ראייתית לטענה זו. כמו כן, לא נטען כאמור, בוודאי גם לא הוכח, כי הכספים אשר שולמו על ידי שיפר היו קשורים בדרך כלשהיא לחייב או למי מטעמו ולא למבקש עצמו.
...
בית משפט העליון קבע כי מקובלת עליו קביעתו של בית משפט קמא, לפיה אין בעצם הקביעה כי דבל היא חוליה שקופה, כדי לאיין את כל התקשרויותיה עם צדדים שלישיים אשר לא הוכח כי הם היו חסרי תום לב.
עוד נקבע כי הבקשה לביטול הסכם הפשרה איננה מבוססת מבחינה כלכלית, שכן המשכנתא לטובת נגה שימשה כבטוחה להחזר חוב על סך של מיליון דולר.
ד.סיכום התוצאה מכל האמור לעיל היא כי דין צו המניעה, ככל שמטרתו למנוע את השלמת העיסקה שבין נגה לדבל ובין דבל לשיפר-להתבטל.
כמו כן, יש לדחות את בקשתו של הנאמן למתן הוראות, ככל שהיא מתייחסת לביטול העסקאות שנעשו בין דבל לבין נגה ובין נגה לבין שיפר.
