בתגובת התובעת לבקשה לסילוק התביעה על הסף נטען בראשונה ומבלי שהתבקש תיקון כתב התביעה כאילו חיובה בתשלום פיגורים עבור הדו''ח הראשון מהוה עשיית עושר ולא במשפט, אולם, טיעון זה אינו עולה בקנה אחד עם ס''ק 229(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב – 1982, לפיו, קנס שלא שולם במועד, תתווסף אליו תוספת פגור.
במצב דברים זה, ובהתאם לסעיף 229(ב) לחוק סדר הדין הפלילי חל סעיף 70 לחוק העונשין ולפיו "קנס שלא שולם במועדו, יחולו על גבייתו הוראות פקודת המיסים (גבייה) כאילו היה מס כמשמעותו באותה פקודה".
בעל דין המבקש להשיג על הרשעתו בעבירת חנייה, עליו לפנות לבית משפט לעניינים מקומיים, ובנידון נקבע ב-ע"א 8080/99 וקס נ' עריית תל אביב (פורסם בנבו), כדלקמן:
"בפועל, בקשתם של המערערים מבית המשפט אינה אלא לקבוע כי הקנסות בהם חוייבו אינם חוקיים ... דברים אלה מחזקים את המסקנה כי תביעתם של המערערים עולה כדי תקיפה ישירה של פעולות הרשות המינהלית. לאור הוראות סעיף 229(ח) לחוק סדר הדין הפלילי ... בקשת המערערים היא למעשה בקשה לביטול הרשעתם. אכן, אין להשיג על זכותם של המערערים לבקש את ביטולה של הרשעה, שלשיטתם נתקבלה בנגוד לחוק, אך לא נתברר ההיגיון העומד מאחורי הגשת בקשה שכזו לבית המשפט האזרחי, שהרי אין לתקוף בהליך אזרחי תוצאותיו של הליך פלילי" (שם, סעיף 5 לפסק הדין).
בנסיבות העניין, כאשר הודעת תשלום קנס מהוה מיסמך קונסטיטוטיבי ומסירתו לנאשם מהוה פתיחתו של ההליך הפלילי, אזי מן הסתם טענותיה של התובעת בנידון מכוונות כנגד עצם הרשעתה, עניין שכאמור מסור לסמכותו העניינית של בית המשפט לעניינים מקומיים.
...
ובהמשך, סיכם בית המשפט באומרו:
"מהמקובץ עולה כי בית המשפט המוסמך לדון בטענות הנוגעות לתוקף הדו"חות שניתנו למערערים הוא בית המשפט לעניינים מקומיים. בית המשפט המוסמך לדון בטענות הנוגעות להתיישנות הקנסות שהוטלו על המערערים הוא בית משפט השלום" (שם, סעיף 14 לפסק הדין).
ממכלול הנימוקים לעיל נחה דעתי כי הסמכות העניינית לדון בטענות התובעת ביחס לדוח השני נתונה לבית המשפט לעניינים מקומיים ולא לפורום זה.
לסיכום, אני מורה על סילוק התביעה על הסף.
התובעת תשלם לכל אחת מהנתבעות הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
