האם יש לחשוף דיונים פנימיים של ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין

הנתבע אף מציין כי תלונותיה וטענותיה של התובעת בנוגע להטרדה מינית מצדו נבחנו במגוון מסגרות ונדחו כולן – פנייתה לפרופ' כרמי, התלונה שנבדקה על ידי ד"ר בהם ולאחר מכן על ידי גב' פרטובי, העירעור לפרופ' קלרמן וכן תלונתה של התובעת כנגדו, וכפי שזו הוגשה לועדת האתיקה של לישכת עורכי הדין.

כמו כן, היא צרפה מיזכר פנימי שהיא כתבה למר הר נוי, ובו היא העלתה חשש ליצירת אוירה עוינת והשתקה של סטודנטים דוקא מצידה של התובעת, וזאת בשל התבטאויותיה והתנהגותה, המייצרים פגיעה הן בסטודנטים והן במרצים אשר חוששים להתעמת עמה בנסיבות שנוצרו.

] "לקראת סוף השעור הראשון, אחת הסטודנטיות שאלה את הנתבע בעת קיום דיון אשר עסק באחריות נזיקית, האם יש לחברה אשר ייצרה שתלי סלקון אחריות על הדליפה של השתלים. במקום לענות תשובה עניינית, בחר הנתבע לענות באריכות, ולתאר את המבנה האנטומי של חזה האשה כולל אזכור של פטמות זקורות כתופעת לוואי. על מנת להסביר את הפן המשפטי.. לא היה צורך להכנס לתיאורים מביכים ומיניים של תופעות לוואי"[footnoteRef:32].

] מכל מקום, לשיטת התובעת, בשיעורים נוספים שלימד הנתבע ואשר היא נכחה בהם, הנתבע סיפר בדיחה גסה על עורכי דין, תוך כדי שימוש במילה "זרע". הנתבע מצדו פירט ביחס לארוע נטען זה, כדלקמן[footnoteRef:117]: [117: פרוטוקול הדיון מיום 15.11.2016, עמ' 71, שורות 15-9.

באשר לטענת התובעת כי פרופ' קלרמן הכיר אותה מראש – התובעת טענה כי פרופ' קלרמן נחשף לחומרים שונים ביחס לתלונתה, עוד טרם הדיון בעירעור.

...

לסיכום לסיכום כלל האמור והמפורט לעיל עד כה, אנו קובעים בזאת, כי התובעת לא הוכיחה כי נפלו פגמים בבירור תלונתה על ידי המכללה.

על כן, דין תביעתה של התובעת כנגד המכללה להידחות על כל חלקיה ובהתייחס לכלל הטענות שהעלתה התובעת כנגד המכללה.

לסיכום כלל התביעה בסיכומו של דבר – לאור כלל האמור והמפורט בהרחבה בפסק הדין, דין תביעתה של התובעת, הן כנגד הנתבע והן כנגד המכללה, להידחות על כל חלקיה, ובגין כלל טענותיה של התובעת.

בבית המשפט העליון דנ"פ 545/16 דנ"פ 576/16 לפני: כבוד הנשיאה מ' נאור המבקשת בדנ"פ 545/16: המבקש בדנ"פ 576/16: לישכת עורכי הדין - ועדת האתיקה הארצית פלוני נ ג ד המשיבים בדנ"פ 545/16: 1. מדינת ישראל המשיבות בדנ"פ 576/16: 2. פלוני 1. מדינת ישראל 2. לישכת עורכי הדין – ועדת האתיקה הארצית בקשות לדיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט העליון ברע"פ 751/15 מיום 9.12.2015 שניתן על ידי כבוד השופטים: נ' הנדל, נ' סולברג וא' שהם בשם המבקשת בדנ"פ 545/16 והמשיבה 2 בדנ"פ 576/16: עו"ד דקלה קליין-יונה בשם המבקש בדנ"פ 576/16 והמשיב 2 בדנ"פ 545/16: עו"ד שרון נהרי; עו"ד יורם שפטל; עו"ד רוית מוחבר החלטה

לאחר קבלת הצוו פנו באי-כוחו של המבקש לועדת האתיקה של לישכת עורכי הדין (המבקשת ב-דנ"פ 545/16.

יחד עם זאת ציין בית המשפט, כי במקרים חריגים ביותר, בהם שכר הטירחה או פרטי חשבונית המס משקפים, כשלעצמם, את פרטי התיקשורת המקצועית בין עורך הדין לבין לקוחו ועלולים לחשוף מידע הנוגע לתוכן השרות המקצועי, ניתן יהיה לחרוג מהכלל ולהורות על חיסיון המידע או המסמך.

ככלל, אין הוא קשור לתוכנה של ההיוועצות, שהיא הגרעין הפנימי של השרות המקצועי.

...

במסגרת פסק הדין ניתנה רשות ערעור, ואולם נדחה הערעור לגופו, על החלטת בית המשפט המחוזי בתיק ע"ח 21372-11-14 לדחות את הערר שהוגש על פסק-דינו של בית המשפט השלום בתיק צ"א 36952-03-14.

יתר טענות המבקש דינן להידחות.

לסיכום, סבורני כי המקרה דנא אינו "משתייך לאותם מקרים חריגים-שבחריגים, נדירים-שבנדירים, שבהם יקוים דיון נוסף" (דנ"פ 11414/05 רוזנשטיין נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 14 (31.1.2006)).

סוף דבר: הבקשות נדחות.

בפניי שני ערעורים, שהדיון בהם אוחד, על פסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי של לישכת עורכי הדין (עו"ד גידי פרישטיק- אב"ד, עו"ד אל אסמר יוסף ועו"ד רוני קשלס), בבד"א 118/14 ובד"א 6/15, מיום 19.4.15, אשר דחה את ערעוריהם של שני הצדדים על פסק דינו של בית הדין המשמעתי המחוזי של לישכת עורכי הדין בירושלים (עו"ד יואל צור- אב"ד, עו"ד יורם הירשברג ועו"ד אלי כץ) בבד"מ 34/12.

עם זאת, סברו חב"ד כץ והירשברג, כי אין להיתעלם במקרה זה מהנסיבות לקולא: המשיב, כבן 58, משמש כעורך דין מזה למעלה מ-30 שנים, ואין ספק שבגיל זה יתקשה למצוא תחום עיסוק אחר; המשיב פעל במקצועיות ובהגינות בתחום המשפט הפלילי והמינהלי ועשה זאת בצורה מיטבית, פעמים רבות מבלי שקבל תשלום הוגן בגין עבודתו; המשיב נמצא בשנים האחרונות במצב כלכלי ורפואי קשה; המשיב לקח אחריות על מעשיו והביע צער, במסגרת דיון הטיעונים לעונש; המשיב הוא שחשף עצמו להליך המשמעתי בכך שהעיד לטובת הנפגעים בתביעה שהגישו כנגד כונס הנכסים.

הערעורים שבפניי וטענות הצדדים עמל"ע 53196-04-15 – ערעור המערערת (ועדת האתיקה של לישכת עורכי הדין) ערעור המערערת מכוון כנגד קולת העונש.

עוד טוען המשיב, כי הערכאות הקודמות לא נתנו את המשקל הראוי לכך שלא הוגשה תלונה מצד מישפחת עוזיאל, אלא שהמשיב בעצמו, מתוך רגש פנימי של הגינות וקבלת אחריות, חשף את סיפור המעשה בבית המשפט המחוזי, מתוך ניסיון לסייע לבני הזוג בהליך שניהלו מול כונס הנכסים.

...

הנה כי כן, סבורני, כי השעיה חלקית או מסווגת שמורה למצבים בהם טרם הסתיימו ההליכים כנגד עורך הדין, ואף במצבים אלו יש להשתמש בה במשורה (ראו החלטתי מיום 15.4.15 באותו תיק ממש לפיה אין להאריך את עיכוב הביצוע הראשוני שניתן).

סוף דבר מן המקובץ לעיל עולה, כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בית הדין הארצי.

הערעור נדחה אפוא.

על כן, בית המשפט לא יתערב בשקול דעתה זה אלא אם נפל בו דופי חמור, כגון שרירות לב, חריגה מסמכות, חוסר סבירות, אפליה אסורה וכיוצא בזה פגמים היורשים לשורשו של ענין (ראה גם עת"מ (מנהליים ת"א) 25455-02-13 רפאל שטוב עו"ד נ' ועדת האתיקה הארצית של לישכת עורכי הדין בישראל (פורסם בנבו, 15.10.2013) (להלן: "שטוב")).

נבחן כעת את השאלה האם יש ממש בטענותיו של העותר בנוגע לאי מסירת הקלטת של ישיבת השימוע מיום 18.6.2017 ובנוגע לאי מסירת הפרוטוקול של הדיון הפנימי מיום 19.9.2017, והאם ההחלטה בעיניינו נומקה כנדרש.

מדובר בדיון פנימי של חברי הועד המרכזי של הלישכה, בו נדון עניינו של העותר, ובתור שכזה, לא מוטלת על הלישכה החובה להמציא לעותר את פרוטוקול הדיון.

ברוח זו נפסק בעת"מ (מנהליים ת"א) 47384-02-12 ורדימוס זיילר נ' ועדת האתיקה של ועד מחוז תל אביב של לישכת עו"ד (פורסם בנבו, 28.01.2013): "הינה כי כן, די בהמצאת הודעה מנומקת בכתב למתלונן אם הוא דרש זאת, ואין חובה על הועדה להמציא למתלונן פרוטוקולים של דיוניה. מעבר לכך הטעם להתנהלות כזו הוא לאפשר דיון חופשי וענייני ע"י המשיבות ... למעלה מהדרוש אציין כי לפי סע' 9(ב)(4) לחוק חופש המידע רשות ציבורית אינה חייבת למסור "מידע בדבר דיונים פנימיים, תרשומות של התייעצויות פנימיות בים עובדי רשויות ציבוריות, חבריהן או יועציהם, או של דברים שנאמרו במסגרת תחקיר פנימי, וכן חוות דעת, טיוטה, עצה או המלצה, שניתנו לצורך קבלת החלטה, למעט התייעצויות הקבועות בדין". הפרוטוקולים המבוקשים ע"י העותר תואמים הגדרה זו. אכן נקבע בפס"ד המועצה להשכלה גבוהה כי על הרשות לעשות שימוש בפטור זה בסבירות ומידתיות ותוך שקילת מכלול הנסיבות והאיזונים שבין האנטרס הצבורי שבחיסוי המידע והאנטרס הצבורי שבחשיפתו (שם, עמ' 243 – 247), אך העותר לא הרים את נטל הראיה מוטל עליו להוכיח כי בעיניין זה פעלו הועדות בחוסר סבירות.

...

מאידך, ככל שידבוק בסרובו למסור את המסמכים הללו, לא יהיה מנוס מן המסקנה כי גרסתו בדבר נסיבות הרשעתו אינה עולה בקנה אחד עם המציאות העובדתית, ואזיי יהא על העותר להמתין עד למחיקת הרשעתו, שצפוייה להתרחש ביום 26.3.2024, בטרם יוכל להרשם כמתמחה.

ואכן, בעל"ע 10320/02 בולוס נ' לשכת עורכי הדין בישראל, פ"ד נח(5) 695, 703 (9.6.2004), נפסק כי: "ודוק, הסמכות המסורה ללשכה שלא לרשום מועמד כמתמחה או שלא לקבלו כחבר הלשכה, יכול שתופעל גם על דרך של 'סירוב לשעה' באופן המונע את הרישום להתמחות או את הקבלה לחברות בלשכה לפרק זמן קצוב בלבד, ולאו דווקא לצמיתות ...". אשר על כן, העתירה נדחית.

העותר ישלם את הוצאות העתירה בסך של 10,000 ₪.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עת"מ 25455-02-13 15 אוקטובר 2013 בפני כב' השופטת שרה גדות, סגנית נשיא העותר: רפאל שטוב, עו"ד המשיבים: 1. ועדת האתיקה הארצית של לישכת עורכי הדין בישראל ע"י ב"כ עו"ד דקלה קליין יונה 2. עו"ד אביעד הכהן ע"י ב"כ עו"ד איתן פלג ואח' פסק דין

ביום 29.8.12, במסגרת דיון שנערך בוועדת האתיקה הארצית, החליטה המשיבה לגנוז את התלונות בעיניין ההתבטאויות בעתירה לבג"צ הן כנגד המשיב והן כנגד עורכות הדין הנוספות החתומות על העתירה לבג"צ. עוד החליטה המשיבה להגיש קובלנה כנגד המשיב בעיניין התבטאויותיו במכתב לרב מ.ש. עמאר מיום 28.9.08, וכן החליטה להגיש קובלנה כנגד העותר על בסיס תלונת המשיב מיום 11.5.10.

פרוטוקול הדיון של ועדת האתיקה אינו מועבר לצדדים, בהתאם להחלטת הועדה, כפי שנתפרסמה בגיליון 'אתיקה מקצועית' מספר 14.

על המשיבה לא מוטלת החובה להמציא למתלונן את הפרוטוקולים של דיוניה מן הטעם כי יש לאפשר לחברי הוועדה דיון חופשי וללא חשש מפני חשיפת דבריהם בפני חבריהם ללשכה.

למעלה מהדרוש אציין כי לפי סע'(ב)(4) לחוק חופש המידע רשות ציבורית אינה חייבת למסור 'מידע בדבר דיונים פנימיים, תרשומות של התייעצויות פנימיות בים (צ.ל.- "בין"- ש.ג.) עובדי רשויות ציבוריות, חבריהן או יועציהם, או של דברים שנאמרו במסגרת תחקיר פנימי, וכן חוות דעת, טיוטה, עצה או המלצה, שניתנו לצורך קבלת החלטה, למעט התייעצויות הקבועות בדין'.

...

לפיכך דין טענת העותר לפיה לא ניתנה לו הזדמנות להגיב לתלונה להידחות.

אשר על כן ולסיכום העתירה נדחית.

העותר ישלם לכל אחד מהמשיבים סכום של 15,000 ₪ ובסה"כ 30,000 ₪.