מהוראות החוק עולה, כי תחילתו של הבירור המשמעתי הנו בהגשת קובלנה לתובע והוא אשר מחליט האם יש מקום להגיש תובענה בנושא לבית הדין למשמעת.
"לתובע מוקנה שיקול-הדעת להחליט האם להגיש תובענה על בסיס הקובלנה וחומר הראיות שעולה מן החקירה, תוך ששיקול-דעת זה אינו מוגבל בהכרח לעבירות המנויות בקובלנה. סמכותו של התובע לקבל החלטות באשר לניהול התובענה עולה גם מסעיפים 12 ו-14 לתקנות שירות המדינה (משמעת) (סדרי הדין של בית הדין), התשכ"ד-1963, המקנים לו את הסמכות לתקן תובענה או לחזור ממנה לפני תחילת הדיון בפני בית הדין ואף במהלכו"[footnoteRef:23] (ההדגשה הוספה- ר.ג.).
נקבע, כי "פרשנות זו מחזקת את מעמדו של התובע, כגורם המונחה על-ידי שיקולים מקצועיים ופועל בהתאם לראיות שעלו בחקירה וכמי שאמון על ההחלטה האם להעמיד נאשם לדין משמעתי. פרשנות זו מבטיחה כי ההחלטה על העמדה לדין משמעתי לא תושפע משיקולים חצוניים להליך המשמעתי. הפרשנות המוצעת אף עולה בקנה אחד עם ההסדר המקביל בדין הפלילי, בו נתון שיקול-הדעת באשר להגשת כתב אישום לתובע, וזאת על סמך חומר החקירה המועבר אליו (סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982)". כב' השופטת ארבל הוסיפה וציינה, כי בספרות הובעה גם דיעה שונה, שלפיה הגשת הקובלנה הנה זכותו של המעסיק וחל הכלל של "הפה המתיר הוא גם האוסר" באופן המצדיק ביטול תובענה אם בוטלה הקובלנה העומדת ביסודה.
ככל שניתן לזקק את עילות התביעה, כפי שפורט לעיל בפרק טענות הצדדים, בכל הנוגע לעילות המקימות את הסעד לביטול/עיכוב הקובלנות, התובע טוען כי מנכ"ל משרד החינוך חתם על הקובלנות ללא סמכות היות ובמועד החתימה לא כיהן שר הממונה על משרד החינוך הנהנה מאמון הכנסת; פעולת המנכ"ל בוצעה בסתר ומבלי שנערך לתובע שימוע; הראיות עליהן ביסס המנכ"ל את הקובלנה הושגו תוך פגיעה בפרטיות; היה מקום לקיים בעיניינו של התובע ועדת משמעת ולא לפתוח הליך בבית הדין למשמעת; מנכ"ל משרד החינוך לא היה מוסמך לחתום על קובלנת המשמעת ביום 13.11.19 בהתייחס לחקירה משמעתית שהתקיימה עובר ליום 13.11.17 ועל כן, הקובלנה נחתמה לאחר תקופת ההתיישנות; גורמים מטעם הסתדרות המורים, ארגון העובדים המייצג את התובע ואשר מחרים אותו, העבירו לגורמים מעוניינים במשרד החינוך ראיות אשר עליהן נשענת קובלנת המנכ"ל. ראיות אלה מעידות כי הסתדרות המורים היתנכלה ומתנכלת לתובע נוכח פעילותו להגנה על טוהר המידות בהסתדרות המורים.
...
אשר לנתבעים 3 ו-4 נוסיף ונציין, כי התובע לא עתר בכתב התביעה לקבלת סעד כלשהו מהם ואף ציין בפתח כתב תביעתו כי "אם הסתדרות המורים מעוניינת לקחת חלק בתביעה דנן אז שתתכבד ותגיב בהתאם. אם היא אינה מעוניינת לקחת חלק ו/או אינה מעוניינת לסייע לתובע אז שתודיע כי אין ברצונה לקחת חלק ובית הדין הנכבד יקבע אם למחוק אותה מההליך". בנסיבות העניין, נוכח העדר סמכותו של בית הדין לדון בעילות התביעה כפי שנתבעו (כמפורט לעיל) ומשהסתדרות המורים הודיעה כי היא מבקשת לסלק את התביעה כנגדה על הסף, הרי שיש מקום למחוק את התביעה גם כנגד הנתבעים 3 ו-4 כבר בשלב זה.
סוף דבר
בשים לב לכך כי עילות התביעה כפי שנטענו בכתב התביעה אינן עילות "ביחסי עבודה", אלא עילות הנוגעות לחוקיות הגשת הקובלנה והתובענה בבית הדין למשמעת, הננו מורים על מחיקת התביעה על הסף מפאת חוסר סמכות עניינית .
בהתאם, בקשת התובע כי בית הדין יורה על עיכוב ההליכים בבית הדין למשמעת- נדחית מפאת חוסר סמכות.
התובע ישלם את הוצאות המדינה בסכום של 1,000 ₪ ואת הוצאות הנתבעים 3 ו-4 (ביחד ולחוד) בסכום של 1,000 ₪ וזאת בתוך 30 ימים מיום שיומצא לידיו פסק הדין.
