האם יש חובת ייצוג ע"י עורך דין בהשגה על חיוב ארנונה

בחלוף חודשיים, ביום 19.11.2014 הגיש המערער לראשונה השגה על חוב הארנונה בהתאם לסעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו-1976, אשר נדחתה על ידי המשיבה בטענה כי המועד להגשת השגה חלף.

בפסק דינו, דן בית המשפט בשתי שאלות עיקריות: הראשונה – האם המערער היה מודע לקיומו של החוב ולהליכי הגבייה שמתנהלים בעיניינו; השנייה – האם חל שהוי בהגשת העתירה והאם יש מקום להאריך את המועד להגשתה.

המערער מוסיף וטוען כי למשיבה חובת נאמנות כלפיו אשר חייבה אותה בנסיבות העניין לפעול לגביית החוב בהליכים משפטיים ולא מינהליים.

כמו כן, טוענת היא כי בהתאם לסעיף 9 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958, עת קיים עימה המערער משא ומתן להסדרת החוב בשנת 2013, הוא הודה בקיומו של החוב ובכך איפס את "מירוץ ההתיישנות". לכך הוסיפה כי המערער העלה לראשונה את טענת ההתיישנות רק בשנת 2011, על אף שהיה מיוצג על ידי עורך דין כבר משנת 2009, ולכן הוא מושתק כעת מלהעלות טענה זו. זאת ועוד, המשיבה טוענת כי סעיף 307 לפקודת העיריות קובע כי ניתן להמציא הודעה על חיוב בארנונה באמצעות משלוח בדואר "לפי מענו הידוע לאחרונה" של החייב, ולכן פעלה המשיבה כדין עת המציאה את ההודעות לכתובת החנות – היא כתובתו הידועה האחרונה של המערער.

...

דיון והכרעה דין הערעור להידחות.

תחילה נקטה המשיבה נגד המערער הליכי גבייה משפטיים, ואולם לאור עזיבתו את הארץ, הגיעה בשעתה למסקנה כי עלותם עולה על תועלתם, וחדלה מהם; החל משנת 2005, עת הורחב מסלול הגבייה המנהלית לגביית חובות ארנונה, חידשה המשיבה את מאמצי הגבייה, הפעם במסלול זה, ועשתה כן באופן עקבי, תוך שימוש במגוון סמכויות העומדות לרשותה (עיקול מיטלטלין, רישום הערה על החנות מכוח סעיף 11א(1) לפקודת המסים, רישום הערה על דירת המגורים מכוח סעיף 11א(2) לפקודת המסים).

סוף דבר – הערעור נדחה.

בכפוף לכך הושגה הסכמה למתן הארכה המבוקשת ובתנאי שהחייב יגיש דוחות, יגיש מסמכים ויסיר את כל מחדליו בהליך.

ביום 3.11.2021 הוגשה לתיק האלקטרוני הודעה מטעם מחלקת הגבייה של עריית קריית ים המציינת כי החייב אינו משלם את מסי הארנונה השוטפים ותשלומי חובה אחרים שהצטברו בגין הנכס ממועד צו הכנוס ואילך.

זאת למרות שכחייב המיוצג ע"י לישכת הסיוע המשפטי, יכול החייב להעזר בשירותיה הטובים של עורכת הדין שלו מטעם הלישכה לסיוע משפטי, אשר אמונה על הגשת דוחות דו חודשיים והיתה יכולה להגיש את הדוחות אשר לא הוגשו מאז יוני 2021.

בדיון הלא פורמאלי שהתקיים במעמד הצדדים ובמהלכו הוצע לחייב לקבל ארכה נוספת, בכפוף להגדלת התשלום החודשי, וכן לשקול אפשרות בכפוף להסרת מחדלים להכריז על החייב פושט רגל וליצור עבורו תכנית פרעון, לפיה בכפוף לתשלום סך של 60,000 ₪ נוספים מעבר לסכומים שהצטברו בקופה, לאחר הסרת מחדלי החייב, בתוך תקופה של מספר חודשים נוספים, הודיעה באת כוח החייב, לאחר הפסקה שניתנה לה להסביר לחייב את הצעת בית המשפט, כי אין ביכולת החייב לקבל הצעה זאת, וזאת בשל מצבו הכלכלי.

מדובר בחייב שעם כל ההבנה לצרכיו מנצל את ההליך, לא מבין את מטרותיו, יוצר חובות בהליך, לא מגיש דוחות כנדרש, ובסופו של יום קיים ספק האם יש מקום להכריז עליו לאור טיב חובותיו בהליך, הכוללים חובות בגין אי תשלום מזונות, ולאור היתנהלותו בהליך שהרי החייב יוצר חובות בהליך.

...

לכשעצמי סברתי כי הוגדשה הסאה, ויש מקום להיעתר לבקשת עיריית קריית ים ולבטל את ההליך.

בשל העובדה כי החייב מיוצג ע"י לשכת הסיוע המשפטי וקיימים מחדלים לרבות לעניין הגשת דוחות דו חודשיים, ובשל טענות באת כוח החייב כי אין היא מוסמכת להגיש תביעות למוסד לביטוח לאומי מכוח מינוייה, ובשל כך לא פעלה כדי לברר מצב התביעות של החייב במל"ל, ובשל החשש שלי שבשל כך גם לא הוגשו בקשות למתן צווים לבית משפט זה כנגד אותם גופים אשר לטענת ב"כ החייב נמנעו מהמצאת מסמכים בשל "נוהל המצאת מסמכים בזמן קורונה", אני מורה למזכירות להמציא העתק החלטה זו לידי ראש לשכת הסיוע המשפטי בחיפה, אשר ייתן דעתו על הבעיות העולות מהאמור בהחלטה זאת בתיק זה. במידת הצורך, תוגש הבהרה גם מטעם הסיוע המשפטי לתיק בתוך 20 יום מהיום.

הוא פנה לפקידת התאגיד והלין על כך אך היא ענתה לו "תשלם את החשבון וזהו". רק לאחר פניה נוספת במייל וחלוף חודש וחצי, הודתה המשיבה בטעותה ובטענות העותר, אך לא ביצעה "כל פעולה פוזיטיבית או חקירה כנגד אלה שלמעשה ביצעו פה את הפשע". לטענת העותר לרוב הציבור אין משאבים להלחם בערייה וכך מקבלת העיריה שלא כדין כספים מן הציבור תוך שהיא פועלת ב"שיטה" זו. על כן חובה עליה לפעול במישור הפלילי כנגד מבצעי החיוב הנ"ל. לטענתו, גם בשנה שעברה קיבל חיוב דומה אך בשל הסכום הנמוך החליט לשלם אותו ולא לשאת בהוצאות משלוח התראות וכיו"ב. בעיניין הארנונה/ייצוג, טען כי קיבל דרישה טלפונית מפקידת המשיבה לתשלום ארנונה ביום 09/10/18 וזו אף הודיעה לו כי הוטלו עליו עיקולים שונים ונשלחו גובים לגבות את החוב, אולם לאחר דין ודברים היא הודתה שכלל לא נשלחה אליו התראה כחוק.

עוד טען כי יש לבטל ממילא את חיובי הארנונה שלו שנטען כי לא שילם אותם משום שכב' השופט חננאל שרעבי אשר דן בתיק נזקקות נוער בו הוא היה צד אל מול לישכת הרווחה של המשיבה, שמע את טענתו כי באותו תיק הערייה לא יכולה להיות מיוצגת באופן חוקי על ידי עורך דין חצוני, אלא על ידי היועץ המשפטי שלה בלבד ובתגובה לטענתו זו, אמר כב' הש' שרעבי את הדברים הבאים: "עבירה על החוק שמבוצעת באופן תדיר הופכת חוקית". לטענתו, "וכך שופט מושחת בשם שרעבי הכשיר את השרץ והתיר לעירייה שלא יכולה להיות צד לתיק לייצג עובדת סוציאלית שלא יכולה להיות מיוצגת כצד נפרד ולמעשה כמבקשת נוספת". בהתבסס על דברי כב' הש' שרעבי, טען העותר כי יש להקיש מדברי הש' שרעבי גם לעניין דנן, היינו, העותר שלא שילם את חוב הארנונה "באופן תדיר" גם לא חייב לשלמה יותר, שכן אי התשלום באופן תדיר, לפי כב' הש' שרעבי הפך לחוקי.

הוא לא קיבל הנחה זו. לטענתו (עמוד 1 לפרוטוקול שורה 30), הוא הגיש בקשה להנחה ואמרו לו שיגישו את בקשתו לוועדה, אך "מתעלמים מאותה ועדה". הוא הגיש מספר פעמים גם ליועץ המשפטי של הערייה "וגם לכולם שמה, הם פשוט מתעלמים". מכאן לעניין מועד ידיעתו על החיוב בארנונה.

לאור כל האמור לעיל, הרי שהעותר לא הוכיח בפניי כי הגיש השגה כנגד החיוב בארנונה כפי שמאפשר החוק ועל כן לא מיצה את ההליכים המנהליים העומדים לרשותו, בטרם יפנה להגשת העתירה דנן.

...

ראשית לטענתה יש לדחות את העתירה על הסף בשל אי מיצוי הליכים, שכן, העותר מלין על פעולות הננקטות נגדו בגין אי תשלום ארנונה, אך לא טרח להגיש השגה, על אף שחויב בארנונה.

על כן לא שוכנעתי כי הדברים אכן נאמרו.

כמו כן, ובאשר לצורת ההתבטאות של העותר כלפי עובדי ציבור וכלפי כב' הש' שרעבי, אין לי אלא להצטרף לדברי כב' הש' ברק ארז ברע"א 17/17 הנ"ל, אשר נאמרו לגבי העותר דנן ממש והם: "לא אוכל לסיים את החלטתי כשאני מתעלמת מהלשון המשתלחת והמזלזלת שבה נקט המבקש. הבקשה, שמשתרעת על פני לא פחות משמונים עמודים, רצופה ביטויים פוגעניים והתקפות אישיות נגד עובדי רווחה ושופטים. לא ניתן להלום שימוש בשפה כזו - לא בכתבי בית דין, ואף לא מחוץ להם – גם על-ידי בעל דין שאינו מיוצג (ראו: רע"א 8251/13 שדה נ' שמאי, פסקה ז' (23.12.2013))". סוף דבר, העתירה נדחית.

העותר ישלם למשיבה הוצאות העתירה בסכום כולל של 5,000 ₪.

עם זאת, משקולי יעילות, ניתנה ממילא הרשות להיתגונן אולם ההשלכות הן בנוגע לחיובי הריבית שאין לתיק ההוצאה לפועל השלכה על גובה חיובי הריבית, שאין חולק שכאשר הנתבע היה מיוצג על ידי עו"ד והגיב להוצאה לפועל, כי אז כבר ידע על ההליך נגדו או יותר נכון לומר מעת מכתב ההתראה בגינו ניפתח תיק ההוצאה לפועל שהנתבע הגיב לו בחודש יולי 2018 (משלא ידוע מתי הומצא לו אלא רק לפי התגובה), ויש בכך משום דרישת תשלום שבחר שלא להעתר לה, אם כי מהסכום יש להפחית בכל הנוגע לחישובי הריבית את הסכום שהופקד בבית המשפט, שיש בו כדי להקטין את החוב במועד שהופקד, גם אם אין מדובר בהודאת בעל דין אלא יישום החלטה שיפוטית.

כיצד הגיעו לידיו של עורך דינו של אביו "הסכם השכירות, חשבוניות, ספקים" אם לא באמצעות מי שניהל בפועל את העסק והוא הבן, שגזר על עצמו ועל אביו אחדות גורל, אם אין כל קשר בין השניים ולדברי הבן לא מסר לעורך הדין כל מיסמך (דבר שיכול דוקא לפעול לחובת האב חרף ניסיונו של הבן להציל את אביו, משאם היו בידו ומאושר על ידי הבן כי מדובר במסמכים של הבן המנהל את העסק, כי אז הייתה שותפות הלכה למעשה, כאשר הוא מעיד שהוא לא מחזיק שום עסק אבל "ברור שניהלתי" – עמ' 39, 14-15, לאמור כי האב היה המחזיק והבן המנהל)? הבן חזר על כך שרק 3 חודשים נעזר באביו וכי הייתה לו חברת מאפים על אותה כתובת והשם שלו ללא קשר לאביו ואישר כי היה לו ייפוי כוח לנהל את החשבון של אביו, שוב, "תקופה קצרה מספר חודשים" (עמ' 39, ש' 26) – תחת אותה מנטרה.

על כן, עולה שאלה האם נקודת החיוב משתנה שוב והיא ליום קבלת הנתונים שעל בסיסם ניתן לבצע את אותה מסקנה? לאמור, מיום הדיון בו חשף בנו של הנתבע את הפרטים האמורים – היינו מיום 10.10.2019? האם יש לראות בכך כמועד שעל בסיסו ניתן היה להצליב נתונים ולדרוש את התשלום תוך מתן אפשרות להשגה? אם בסופו של יום עולה כי הנתבע כן מחזיק של הנכס וגם אם הערייה טעתה, הרי שמועד היידוע באופן שיכול להשיג הוא המועד הקובע ואם במהלך ההשגה מתגלים חיזוקים נוספים – האם יש בכך לבטל את החיוב מעקרו כי אותם עניינים נוספים לא היו בעת שהעירייה סברה כי הוא המחזיק בנכס (וניתנת לו זכות כמובן להגיב על כך)? אני סבורה כי כל עוד ניתנת לו זכות ההשגה, נקודת הזמן היא לא מתי התגבשה נכון המסקנה אלא מתי קיבל יידוע כדי לתקוף את המסקנה.

מקום בו המצאה זו כדין, הרי יכול היה להקטין לפחות אותה עת את הגדלת החוב או להגיש השגה לפחות בכל הנוגע לחוב שהצטבר אותה עת (ובמסגרת זו להשיג על כך שלא הייתה לו יכולת השגה ביחס לחיובים בהודעות התשלום) – עת בא כוחו הגיב בחודש יולי 2018 למכתבי הערייה ביחס לנכס בשד' בנימין 4.

אעיר במאמר מוסגר, כי על פניו אין איסור לתפקד כעוסק מורשה אולם ישנן הגבלות משאין שיקים או כרטיסי אשראי וחשבון הבנק מוגבל ויכול ויש דוקא אינטרס לאפשר לחייב להתנהל כעוסק מורשה אם מראה שהפוטנצייאל ההישתכרות שלו ולהגדיל את הכנסותיו לשם החזר חובותיו, להבדיל מיכולת להיות בעל חברה בע"מ. על כן, נקודה זו שהנתבע היה גם עוסק מורשה נכון לשנת 2017 ועד אמצע שנת 2018 – לא נסתרה משהדוגמא שהביאה הערייה כדי להראות שעל שמו של הבן אין עוסק מורשה אלא על שם האב לא הוצגה קודם לחודש יולי 2018 וחובת ההגינות של הערייה נמדדת גם במשך הזמן שחלף בו לא שולם חוב ארנונה, גובה החוב שהצטבר ולא שולם וידיעה פוזיטיבית של מחלקות אחרות בערייה שאינן עוסקות בארנונה כמו למשל האם ישנו רישיון עסק שניתן על ידי הערייה לנתבע ואימתי – ראו והשוו: בר"מ 867/06, רע"א 3502/06 מנהלת הארנונה בעריית חיפה נ' דור אנרגיה (1988) בע"מ) (17.4.2008) אל מול ע"א 2520-05-12 שרעבי נ' עריית רחובות (2.4.2013) בנוגע לידיעה הקונסטרוקטיבית של הערייה.

...

על כן, אני קובעת כי בהתאם לרישומי העירייה שהוצגו, יש לקבל את התביעה בנוגע לנכס של 102 מ"ר ו-15 מ"ר החל מחודש יולי 2018.

יוער, כי לו בעניין חישובי הריבית במהלך השגה וערר תוך מיצוי מנהלי מעוכבים הריבית וההצמדה על להכרעה הסופית ומשם נמדדים עד התשלום הסופי (להבדיל ממקום בו נדחית ההשגה, נקודת חישוב הריבית וההצמדה היא מיום דרישת התשלום רטרואקטיבית), כי אז הייתה תחולה בהתאמה משנמנעה מהנתבע זכות ההשגה והערר המנהלית אלא רק דרך בית המשפט (ואף לא הוצעה לו הארכת מועד או עיכוב הליכים).

הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 2000 ₪ הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בסך של 7000 ₪ (סכום שנקבע על בסיס מספר הישיבות בתיק, רמת ההכנה הנדרשת, היות ההליך בסדר דין מהיר עת מדובר בארבע תובענות שאוחדו אולם תחת הסכום הכולל של אלו שהתקבלו בסופו של יום והופחת בשל התנהלות הרשות כפי שהביע בית המשפט את מורת רוחו ובכל מקרה לא פחות משכה"ט המינימלי בהתאם לתקנה 153 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

הדיון בפניי בדיון שהתקיים בפניי ביום 7 בפברואר 2023 העיד מר יוסף קרייתי, מנהל המבקשת, בין היתר, כי המבקשת מעולם לא הייתה בפרוק, כי החברה פעילה והוא בעל השליטה בה; כי הוא יודע אודות החוב משנת 2007 או 2008 אך לדבריו לא ידע שיש חוב אלא רק דרישה לתשלום ארנונה על חנייה שלא קיימת; כי הוא היה ער לדרישה הכספית וידע שעורך הדין טיפל בעיניין; כי הוא יודע שצריך לשלם ארנונה כאשר מקבלים טופס 4 אך לטענתו זאת רק במידה והדרישה חוקית; כי הוא מודע שקיים הליך של השגה אך מאחר ועורך דינו טיפל בזה הוא לא יודע האם הוגשה השגה והוא גם לא יודע האם הוגשה דרישה במועד.

לטענתו, שמע על כך בפעם הראשונה כאמור בשנת 2008; גם על השאלה האם מהשלב שבו נודע לו על החוב עד עתה הוא הגיש השגה, ענה כי יש לו עורך דין שטיפל בזה והוא זה שהיה צריך לעשות את הנידרש על פי החוק; כי הייתה בקשה לחניה שהוגשה במסגרת היתר בניה, אך החניה לא אושרה על ידי מהנדס המשיבה, וניתן לראות זאת במסמכים שמראים תמונת מצב של "לפני" ו"אחרי", וכי יש לכך מסמכים תומכים; כי נודע לו על ההגבלה שיש בחשבון החברה לפני כשנה וחצי כאשר הוציא שיק לתשלום אגרה והשיק חזר, לכן היתקשר לבנק שיידע אותו שהחשבון מוגבל; כי הוא יודע שעורך הדין שלו פנה להוצאה לפועל על מנת לבטל את ההגבלות הללו וכי הוא קרא את כל ההחלטות שניתנו ע"י לישכת ההוצאה לפועל; כי הוא מודה שראה את החלטת כב' הרשמת שלי גדעון מיום 7 בספטמבר 2022 אך ציין כי הוא לא משפטן ולכן עורך דינו טיפל בזה; כי יש תיכתובות מייל שבהן נאמר שתנתן לו דחייה של שבועיים עד לאחר תגובת הערייה, שלא הוגשה מעולם; כי משנת 2008 מוגשות על ידו למשיבה פניות בעיניין שלא נענו; כי בשנת 2012 נאמר לו שיש לו חוב על חניה שלא קיימת בסך כולל של 2,700 ₪, אך העיקול שהוטל בוטל, ולכן הבין שהחוב בוטל בהתאם; וכי הוא מודה שקבל את דרישת החוב בשנת 2012 אך לא שילם מאחר והחוב לא מוצדק.

לעניין הטענות בדבר אי הגשת השגה – לא מדובר בטענה לפי סעיף 3 לחוק הערר, ולחלופין, מיד שנודע למבקשת על החיוב, פנה בא כוחה למשיבה או לבא כוחה ויש לראות בפניות אלה השגה וראיה לכך היא שהטענה התקבלה בעיקרה.

המבקשת הפניתה למספר הליכים לעניין הארכת המועד ולעניין חובת ההגינות של רשות מנהלית.

ראשית, מנהל המבקשת הודה כי הוא מודע לחוב משנת 2007 או משנת 2008 וכי המבקשת הייתה מיוצגת, ואיני יכולה לקבל את הטענה לפיה התיק נשאר פתוח מבחינת המבקשת על סמך תיכתובות כאלה ואחרות, שעה שבמקביל המשיכה המבקשת להגיש בקשות בתיק ההוצאה לפועל כך שאין ספק שהייתה מודעת היטב לקיומו.

(ג) על אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו-(ב), מי שחויב בתשלום ארנונה כללית ולא השיג תוך המועד הקבוע על יסוד טענה לפי סעיף קטן (א)(3), רשאי בכל הליך משפטי, ברשות בית המשפט, להעלות טענה כאמור כפי שהיה רשאי להעלותה אלולא חוק זה. כלומר, מלשון הסעיף עולה, כי בית המשפט מוסמך לידון רק בטענות כי הנתבע אינו מחזיק בנכס, זאת לאור הוראות סעיף 3(א)(3) וסעיף 3(ג) לחוק הערר, וגם זאת רק באופן המפורט בסעיף.

...

משכך, איני סבורה שהמבקשת הראתה טעם כלשהו להארכת המועד, ולכן כבר מסיבה זו ושל האיחור המשמעותי בהגשה, דין ההתנגדות להידחות.

עם זאת, היות שהגעתי למסקנה כי הסמכות העניינית לא מסורה לבית משפט זה, ממילא לא ניתן לדון בטענות לגופן כאן.

סיכום לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את ההתנגדות, הן מפאת האיחור בהגשתה והן לגופה.