האם יש חובה למסור למעסיק גישה למסמכים רפואיים

מכל מקום, אף אילו היתה הערייה מציגה את אישור היצרן מבעוד מועד, לא היה די בכך, משום שעל המעסיק לנקוט צעדים נוספים, דוגמאת קביעת מדיניות הפרטיות באירגון באשר לאיסוף, שימוש, אגירה ואבטחה של טביעות האצבע, חלוקת מיסמך מדיניות זה לעובדים וכיו"ב, כפי שנקבע בהילכת איסקוב.

אמנם, רוחו הכללית של חוק היסוד וזכויות מסוימות המנויות בו, מכוונות מעצם טבען לבני אדם בשר-ודם בלבד ולא לתאגידים[footnoteRef:75], אולם בפסיקה[footnoteRef:76] נקבע כי "הדיבור 'אדם' בחוק היסוד כולל גם אישיות משפטית שאינה בן-אדם, ובילבד שמהותה של הזכות המוענקת בחוק היסוד וטבעה של האישיות המשפטית שאינה אדם, עולים בקנה אחד עם מסקנה זו..... על רקע גישה זו, מתבקשת המסקנה כי זכות הקניין היא זכותו של כל אדם, בין אדם בשר-ודם (בן-אדם) ובין אישיות משפטית שאינה בן-אדם, כגון תאגיד מסחרי". כך שאין חולק עוד כי למעסיק זכות קניינית בעסק שלו, המעוגנת בחוק יסוד[footnoteRef:77].

האם ישנה הוראה בחוק הנוגעת באופן ישיר לעניין שלפנינו? לא מצאנו – ואף לא אחד מהצדדים הרלוואנטיים הצביע על – כל הוראה שבדין הקובעת באופן מפורש שמעסיק רשאי לידרוש מעובד טביעת אצבע (או כל מידע ביומטרי אחר), או המחייבת עובד למסור למעסיקו מידע שכזה, לא בכלל ולא לשם שימוש במערכת נוכחות ביומטרית בפרט.

] ועוד: לעניין דמי מחלה חייב עובד למסור למעסיקו הודעה על כך וכן תעודת מחלה[footnoteRef:115]; מעסיק מחויב לנהל פנקס שכר שבו יש לפרט פרטים מסוימים כגון שמו המלא של העובד, מספר הזיהוי שלו, מועד תחילת ההעסקה, מספר ימי מחלה ומספר ימי חופשה שנוצלו ועוד[footnoteRef:116]; מעסיק חייב לנהל פנקס חופשה ובו לכלול פרטים מסוימים לגבי עובדיו[footnoteRef:117]; מעסיק חייב לקיים בירור לעניין תלונות על הטרדה מינית או היתנכלות (מטבע הדברים, בירור שכזה עשוי לגעת במידע אישי ביותר)[footnoteRef:118]; בתחום הטַיִס אסור להעסיק עובד-טַיִס מסוג מסוים אלא אם הוא הציג רישיון-טַיִס ותעודה רפואית[footnoteRef:119]; קבלה לעבודה במוסדות מסוימים מחייבת מסירת אישור ממשטרת ישראל למעסיק שלפיו אין מניעה להעסקה[footnoteRef:120]; עובדים מסוימים בשירות המדינה צריכים לדיווח על נכסים, חובות ומקורות הכנסה[footnoteRef:121]; על נער, כתנאי להעסקתו, להציג למעסיק אישור רפואי[footnoteRef:122] ותעודת זהות שלו או של הוריו[footnoteRef:123]; על מעסיק של בני נוער לנהל פנקס שבו יירשמו פרטים ביחס לבני הנוער[footnoteRef:124]; על עובד/ת למסור למעסיק הודעות שונות מכוח חוק עבודת נשים (כגון: העדרות בשל שהייה במקלט לנשים מוכות, העדרות בשל טפולי פוריות, הודעה על היריון, הודעה על כוונה לאמץ, הודעה על הפסקת הליך אימוץ ועוד כיו"ב הודעות הכוללות עניינים אישיים)[footnoteRef:125]; על מעסיק לקבל אישור רפואי לגבי עובד זר, לפני תחילת העסקתו[footnoteRef:126]; על עובד/ת למסור הודעה למעסיק לעניין התפטרות על מנת לטפל בילד (בנסיבות מסוימות יש לצרף להודעה אישור רפואי)[footnoteRef:127]; חובת מסירת הודעה ואישור רפואי לעניין מחלת ילד[footnoteRef:128]; מעסיק רשאי לידרוש מעובד תצהיר בכתב שבו יכללו פרטים המעידים על הכרתו הדתית ועל קיום מצוות דתו[footnoteRef:129] – ועוד ועוד.

...

בהעדר הוראה בחוק המאפשרת למעסיק לחייב את עובדיו למסור טביעות אצבע או המחייבת את העובד למסור למעסיקו טביעה שכזו, בהעדר הסכמה פרטנית של עובדות החינוך למסור את טביעות אצבעותיהן, ובהעדר הסכמה קיבוצית לעניין זה – אם בכלל היא מספקת, המסקנה היא שכפיית העירייה את עובדות החינוך לעשות שימוש בשעון הביומטרי, תוך מסירת טביעת אצבען, אינה כדין ויש להפסיקה.

בענייננו נזכרה בעמדת העמותות ההגנה המתייחסת ל"ענין אישי כשר של הפוגע"[footnoteRef:148], אך משאין לפנינו תביעה להטלת אחריות אזרחית או פלילית על העירייה בשל התנהלותה, ומאחר שהעירייה לא העלתה כל טענה לעניין זה, ודאי לא באופן ישיר, לא מצאנו להידרש לעניין מעבר לאמור בסעיף זה. [147: יש לשים לב שההגנה אינה מאיינת את הפגיעה, אלא מאיינת את האחריות לה.] [148: סעיף 18(2)(ג) לחוק הגנת הפרטיות.

] סוף דבר הערעור מתקבל, כאמור בסעיפים 149 ו-151 לעיל.

בפני בקשה לגילוי מסמכים מטעם הנתבע במסגרתה עתר לחייב את התובע למסור כתב ויתור על סודיות רפואית וכללית.

לגירסת הנתבע, בין הצדדים לא היתקיימו יחסי עובד ומעסיק עקב מוגבלות משמעותית ממנה סובל התובע (הנתבע נתן לתובע מסגרת שיקומית) וכי מצבו לא הוחמר אלא השתפר מאז הגיע אליו.

גם ביה"ד הארצי לעבודה עמד על כך וציין: "ככלל, יש להבטיח גילוי רחב ככל האפשר של המידע הרלוואנטי למחלוקת" [עע (ארצי) 482/05 שלומי משיח – בנק לאומי לישראל בע"מ, 22.12.05] ואף ציין: "חובת הגילוי היא ממטרות העל של ההליך השפוטי 'להוציא כאור משפט'" [עע (ארצי) 1185/04 אוניברסיטת בר אילן – ד"ר צמח קיסר, 24.3.05].

...

לסיכום וכאמור בע"ע (ארצי) 28222-05-10 מכתשים מפעלים כימיים בע"מ נ' יהודה פלצ'י "בכל הנוגע לזכות לפרטיות של בעל דין, יש להעדיף, ככלל, את הערך של קיומו של הליך שיפוטי תקין ויעיל, הנערך ב'קלפים פתוחים'; בכל הנוגע לזכות לפרטיות של צדדים שלישיים יש ליתן משקל משמעותי לזכות לפרטיות ...; אם וככל שהמדובר בבקשה לעיון וגילוי במסמכים הפוגעים בפרטיותם של צדדים שלישיים, על בית הדין למצות את השיקול בדבר חלופות אחרות ...; לא נמצאו חלופות אחרות ונדרשת פגיעה בפרטיותם של צדדים שלישיים להליך, תצומצם הפגיעה בפרטיות להכרחי ולחיוני ביותר, כנדרש לצרכי המשפט וכעולה במדויק מטענות הצדדים ולא מעבר לכך; על בית הדין לבחון במשורה את הרלוונטיות של החומר הנדרש בהתייחס לצדדים שלישיים". מן הכלל אל הפרט: כעולה מכתבי הטענות, בין הצדדים נטושה מחלוקת בעניין היקף משרתו של התובע לרבות יכולתו לעבוד במשרה מלאה לנוכח מצב בריאותו, יכולת ההשתכרות שלו ונסיבות סיום העסקתו אשר לטענת התובע נובעות ממצבו הבריאותי.

בהתחשב בכך שהמסמכים שיגולו כוללים מידע רפואי של התובע, הנני מורה לנתבע ולבא כוחו שלא לעשות במסמכים האמורים כל שימוש למעט לצרכי הליך זה ולא להעביר לצד שלישי כלשהו מסמכים או נתונים שיתקבלו בעניינו של התובע.

סעיף 27 (ב) (2) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 מסמיך את בית הדין לתת צו המחייב כל מעסיק למסור לעובד מסמכים שחובה על מעסיק להנפיק על פי חוק: "רשם בית דין איזורי רשאי לתת צו המחייב מעסיק למסור לעובד מסמכים שחובה על מעסיק להנפיק על פי חוק". סעיף 25 (א) לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951, מטיל על המעסיק את החובה להנפיק, לתעד ולנהל דוח רשומי נוכחות של עובד: "מעסיק חייב לנהל פנקס בדבר שעות עבודה, שעות מנוחה שבועית, שעות נוספות, גמול שעות נוספות וגמול עבודה במנוחה השבועית, ובו יירשמו הפרטים שייקבעו בתקנות." לאור הוראת החוק המטילה חובה על מעסיק לערוך דוחות נוכחות מחד והוראת החוק המעגנת את זכותו של העובד לקבל מסמכים הנוגעים להעסקתו והמצויים בידי המעסיק, על הנתבעים למסור לתובע את כל דוחות הנוכחות ופנקס ימי החופשה וזאת משעה שהעובד ביקשם.

הואיל ושאלת הסווג הענפי של הנתבעת 1 בהתאם תחולת צוי ההרחבה הרלבאנטיים היא אחת הסוגיות שבמחלוקת, קיימת רלוואנטיות למסמכים המצויים בידי הנתבעים ואשר יש בהם כדי לסייע להכריע במחלוקת שבין הצדדים בעיניין זה. מקום שמתקיים התנאי המקדמי של דרישת הרלוואנטיות יש לנקוט בגישה ליבראלית לפיה כל מיסמך שיש בו כדי לסייע לקו חקירה או מידע המאפשר לצד שכנגד לקדם את עניינו הוא רלוואנטי, ואף אם כולל 'מסע דיג' של מסמכים ובילבד שמדובר במסמכים הדרושים למשפט המתנהל (רע"א 6546/94 בנק איגוד נ' אזולאי פ"ד מט (4) (1995).

מיסמכי מכרזים שהוגשו על ידי הנתבעים במכרזים שפורסמו בין השנים 2013 – 2018 על ידי עריית פתח תקווה, עריית אריאל (מיכרז 6/2016), עריית ראשון לציון (מיכרז 20/16), שירותי בריאות כללית, מועצה אזורית דרום השרון ומועצה מקומית בית הדין.

...

לאחר שעיינתי בבקשת התובע לקבל את דוחות הנוכחות ואת העתק מסמכי המכרזים אליהם ניגשה הנתבעת 1 בין השנים 2013 – 2018 ולאחר שעיינתי בתשובת הנתבעים ובתגובת התובע, להלן החלטתי: דוחות הנוכחות התובע טוען כי פנה לנתבעים עוד קודם להגשת כתב התביעה וביקש לקבל מסמכים נוספים ומידע אך אלה לא נמסרו ולא גולו במסגרת הליך גילוי המסמכים.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי יש מקום להיעתר לבקשת התובע לקבלת המסמכים המבוקשים ולהלן אנמק את הטעמים לכך: תחולת צו ההרחבה בענף החקלאות על הנתבעת 1 היא טענה שבעובדה ובמשפט שהנטל להוכחתה מוטל על התובע, זאת בהתאם להלכה הפסוקה הקובעת כי הנטל להוכיח תחולתו של צו הרחבה מוטל ברגיל על העובד (דב"ע (ארצי) שן/1 – 7 אליקים נ' אוריינט קולור תעשיות צילום (1986) בע"מ, פד"ע כג' 45 (1991).

לפיכך הגעתי לכלל מסקנה כי המסמכים שביקש התובע יסייעו לבית הדין להגיע לחקר האמת ולהכריע בשאלת עיקר העיסוק של הנתבעת 1 ולכן יש מקום להיעתר לבקשה לגלותם.

בנסיבות אלה, לא מצאתי כי קיימת הצדקה לסייג את העברתם ואולם בכדי לשמור על פרטיות הנתבעים על התובע נאסר לעשות כל שימוש במסמכים אלה שלא לצורכי הליך זה. סוף דבר הבקשה לגילוי מסמכים מתקבלת ועל הנתבעים להעביר לידי התובע את המסמכים הבאים בתוך 30 יום מהיום: דוחות נוכחות של התובע.

חובת המעביד לנקוט באמצעי זהירות ובטיחות ולהנהיג שיטות עבודה בטוחות מפורטת בפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש] תש"ל- 1970, בתקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכה לעובדים) תשנ"ט–1999 קבועה החובה למסור לעובד מידע בדבר הסיכונים הקיימים בעבודה ולהדריכו.

לו היה למוסך רישיון עסק ולו היו מתקיימות הדרכות, כנטען, היו המסמכים הללו מוגשים לתיק בית המשפט.

על פי עדותו של מר ליעד אנטו, לצורך הגעה לחדר השרות היו שלוש דרכי גישה (עמ' 34 שורות 8 עד 12 לתמליל) וניתן היה ללכת סביב לרכב שחנה ולהכנס לחדר השרות.

אבדן כושר הישתכרות לעתיד- כאשר הנכות עומדת על שיעור של 5%, ההלכה היא כי מידת ההגבלה וההשפעה על התיפקוד היום יומי אינה בהכרח זהה לנכות הרפואית אלא נמוכה ממנה ולפיכך בתי המשפט בדרך כלל נוטים לפסוק סכום גלובאלי.

...

לאור האמור, אני קובעת כי יש לפצות את התובעת בראש נזק זה בסך של 30,000 ₪.

מתוך הנחה שהתובעת נזקקה לעזרה מסוימת לאחר התאונה ואף להוצאות רפואיות כאלה ואחרות, אני קובעת פיצוי גלובלי בשני ראשי נזק אלה- של ההוצאות ועזרת צד ג' בסך של 10,000 ₪.

לאחר ששקלתי את נסיבות התרחשות התאונה, שיעור הנכות ומשך זמן ההיעדרות של התובעת מעבודתה, אני סבורה כי יש לפסוק לתובעת פיצוי בגין כאב וסבל בסך של 20,000 ₪.

התובעת הוסיפה וטענה כי הנתבעים הפרו את הוראות פקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש] התש''ל – 1970, בכך שלא שמרו על גישה בטוחה במקום העבודה, ולא תחזקו את שטחי העבודה כדין.

כן טענה כי הנתבעות הפרו את תקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים), התשמ''ד – 1984 בדבר חובת מסירת מידע בדבר סיכונים, הדרכת עובדים, מסירת תמצית מידע בכתב, שלוט אזהרה והדרכה ואיסור העסקה טרם מתן ההדרכה.

התובעת נדרשה להתייחס בחקירתה לכך כי גם בפני רופאיה, כפי שהדבר מופיע במסמכים הרפואיים, היא לא פירטה את אופן היתרחשות התאונה ולא העלתה טענה כי נתקלה בסטנד.

הפסיקה גם קבעה כי חובה על מעסיק לפקח באופן יעיל ורציף אחר נקיטת אמצעי הזהירות הנדרשים על פי דין ולהדריך את עובדיו, בין היתר בדבר סיכונים הכרוכים בבצוע עבודתם, זאת לצד החובה להנהיג שיטת עבודה בטוחה ולאכוף נהלי הבטיחות אשר נקבעו בהוראות הדין (ראו: ע"א 9073/09 אסותא מרכזים רפואיים בע"מ נ' שרף (14.6.2011).

...

סוף דבר: נפסק כי: " העובדה שפלוני החליק או נפל, אין בה כשלעצמה כדי ללמד על אחריות בעל או מחזיק המקרקעין [...] לצורך הוכחת אשם והפרת חובת זהירות, על התובעת להוכיח קיומו של מפגע, סיכון בלתי סביר שהתממש וגרם לנזק" (ראו: ת"א (ת"א) 34772-06 שוש לב נ' עמותת מועדון הספורט אורנית, פסקה 19 (20.06.2010), וכן ראו והשוו: ת"א (עכו) 11725-04-18‏ פלונית נ' מילאד ואסף ימין [פורסם בנבו] (09.10.2020)).

בהתאם, ונוכח כל המפורט לעיל – דין התביעה להידחות.

לאור מסקנותיי בתביעה העיקרית, ההודעה כנגד צדדי ג' נדחית אף היא.