העבירות הקבועות בחוק איסור הלבנת הון נועדו לשמור על ההפרדה בין כספים שהגיעו ממקור חוקי לכספים שהגיעו ממקור עברייני ומניעת הפקת רווחים ממעשי עבירה.
האם יש מקום לחריגה מגבולות מיתחם הענישה?
כאמור, על בית המשפט לבחון האם ראוי לחרוג ממיתחם הענישה בשל שקולי שקום המהוים שיקול לקולא (סע' 40ד לחוק העונשין); או מאידך, לחרוג מן המיתחם בשל הצורך להגנה על שלום הציבור, המהוה שיקול לחומרה (סע' 40ה לחוק העונשין).
סעיף 21 לחוק איסור הלבנת הון קובע אם כן כי על בית המשפט לחלט רכוש בשווי של הרכוש הקשור בעבירה מתוך רכושו של אדם אשר נידון בפניו והורשע, אלא אם החליט שלא לעשות כן מנימוקים מיוחדים, כאשר בעיניין זה הכלל הנו מתן צו חילוט ואילו ההמנעות ממתן צו כאמור היא היוצא מן הכלל, ומותנית בנימוקים מיוחדים שיינתנו בכתב.
הינה כי כן, בהנתן שהנכסים בהם בוצעו העבירות, ובין היתר הבית ברמות השבים והדירה בהוד השרון אינם מצויים בידי הנאשם, הנאשם לא הפיק כל רווח או הנאה כלכלית מבצוע העבירות, ובהיתחשב במצבו הכלכלי שאינו מהמשופרים כפי שעלה מדבריו ומדברי בני משפחתו, עליו לא חלקה המאשימה, סבורני כי קיימים "נימוקים מיוחדים" המצדיקים להמנע מחילוט כספי הנאשם, וכי די ברכיבי הענישה שיפורטו להלן.
...
שקלתי האם יש מקום לחלט את הכספים שבחשבונותיו של הנאשם, בהיותם "רכוש שאיפשר ביצוע עבירה", אך לא שוכנעתי כי כך הדבר.
בדרך זו לא ניתן לקבוע שסכומי כסף מושא העבירות "עורבבו" עם סכומי כסף כשרים, השייכים לנאשם, ונטמעו זה בזה והתמזגו זה לתוך זה, מתוך מטרה שלא ניתן יהיה להבחין בין הכסף "הנקי" והכסף "המלוכלך", עד כי הייתה מתבקשת המסקנה לפיה סכום הכסף כולו מהווה "רכוש אסור" אשר ניתן לחלטו.
הנה כי כן, בהינתן שהנכסים בהם בוצעו העבירות, ובין היתר הבית ברמות השבים והדירה בהוד השרון אינם מצויים בידי הנאשם, הנאשם לא הפיק כל רווח או הנאה כלכלית מביצוע העבירות, ובהתחשב במצבו הכלכלי שאינו מהמשופרים כפי שעלה מדבריו ומדברי בני משפחתו, עליו לא חלקה המאשימה, סבורני כי קיימים "נימוקים מיוחדים" המצדיקים להימנע מחילוט כספי הנאשם, וכי די ברכיבי הענישה שיפורטו להלן.
