ב-עב"ל (ארצי) 502/09 סידה – המוסד לביטוח לאומי, סיכם בית הדין הארצי את הכללים להכרה בארוע כלשהוא בעבודתו של מבוטח כ"ארוע חריג", באופן הבא:
"על מנת שאוטם שריר הלב יוכר כתאונת עבודה על התובע להוכיח קרות ארוע חריג בחיי עבודתו בסמוך לפני קרות האוטם. משמעות הדבר:
...
ביום 28.11.21 נדחתה התביעה ע"י הנתבע בנימוק כי עפ"י המסמכים שהתקבלו "לא שוכנענו כי ארע לתובע אירוע תאונתי כלשהו כמשמעותו בחוק, לרבות אירוע חריג, תוך כדי ועקב עבודת התובע, אשר הביא לאוטם שריר הלב שהתפתח ביום 20.07.16".
מכאן התביעה.
לא שוכנענו כי בימים בהם החליף התובע את שותפו, שיצא לחופשה, היה לחץ עבודה חריג ולא שוכנענו כי התובע נשא בנטל להראות שהיה לחץ חריג בעבודה או שהיה לחץ עם לקוחות או אספקה:
איננו מקבלים את טענות התובע כי הלחץ החל ביום השלישי להיעדרות השותף, כאשר החלו לזרום תלונות של לקוחות.
לסיכום נקודה זו: איננו סבורים שהתובע נשא בנטל להראות שהיה ויכוח חריג בינו לבין מוטי, ושהיה אירוע שניתן לראותו כחריג.
התביעה הוגשה לאחר שחלפו כ-4 שנים מאז האירוע הנטען:
בשולי הדברים נציין כי אמנם תביעה זו לא נדחית מחמת התיישנות, אך נכון יהיה לומר שהמתנה עם תביעה במשך כמה שנים מהאירוע אינה פועלת לחיזוק התביעה.
בנסיבות אלו אנו דוחים את התביעה.