האם טעות בפסק בורר אכן מאפשרת לבטלו ערעור על פסק בוררות

דיון והכרעה סעיף 29ב (א) לחוק הבוררות קובע כי הצדדים רשאים להסכים שניתן יהיה לערער ברשות בית המשפט על פסק בורר "אם נפלה בו טעות יסודית ביישום הדין אשר יש בה כדי לגרום לעיוות דין". כפי שנקבע ברע"א 1242/15 מ. אדלר הנדסה בע"מ נ' יחזקאל קטן (12.4.16), רשות ערעור תנתן רק אם הטעות עליה מבקשים לערער עומדת בשלושת התנאים המצטברים: מדובר בטעות יסודית, הטעות היא ביישום הדין ויש בטעות כדי לגרום עוות דין.

ברע"א 6649/10 עו"ד יצחק אבישר נ' עו"ד שרונה גונן (06.05.2012)‏‏ ציין כבוד השופט סולברג כי: "משמע, לא כל טעות מאפשרת לבטל את פסק הבורר. יש להראות כי עוצמת הטעות מחייבת את ביטולו. זאת בשל העובדה כי מדובר בטעות משפטית ביישום הדין, טעות שאינה שולית או זניחה, אלא יסודית, ותנאי חשוב נוסף הוא שאכן יש בטעות כדי לגרום לעיוות דין." ראו גם: א' גורן, בוררות (2018) עמ' 457-458.

...

נקבע כי: "תיק מניות מכיל בתוכו מגוון של ני"ע, חלקם צוברים הפסדים ועם חלקם מצליחים להשיא רווחים... את שווי ההפסד, שהוא יהיה בלתי הפיך, ניתן לקבוע אך ורק עם מכירת המניות, וכל עוד המניות לא נמכרו, גם אם שוויו מצביע על הפסד זמני, הרי שההפסד הוא הפיך. לא ניתן לחייב את הנתבע בגין הפסד זמני...כל עוד המנייה או תיק המניות לא נמכרו, הרי שהשווי הוא זמני והפיך ואת הנזק הממשי יהיה ניתן לקבוע רק עם מכירת המניה או את תיק המניות. המסקנה היא איפה, שכל עוד התובעות לא יכולות להצביע על הפסד ממשי ובלתי הפיך, להבדיל מהפסד רישומי, שנגרם לכל אחת מהחברות עקב מכירת המניות, אין אפשרות לחייב את הנתבע בגין הפסד זה. תביעת התובעים לחייב את הנתבע בגין הפסד שיערוך על סך 9,213,724 ₪ נדחית". תמצית טענות המבקש ברע"ב 40379-02-20 ראשית יצוין שבמסגרת דיון בבקשות שנערך בפני ביום 7.6.20, נקבע בהסכמת הצדדים, שפסק דין זה יעסוק אך ורק בטענות שלא הוכרעו במסגרת פסקי דינו של כב' סגן הנשיא (בדימוס) השופט שנלר מיום 2.4.20 ברע"ב 39978-06-19 ומיום 4.4.20 ברע"ב 14462-10-19 (להלן: פסקי הדין) שדנו בבקשות רשות ערעור על פסקי בוררות אחרים שניתנו ע"י הבורר בסכסוך שבין הצדדים.

הבורר נימק את דחיית תביעת בנות נחמה בגין רכיב זה - למרות שהוא קבע שמדובר בהשקעות בעלות אופי קבוע שהיה מקום לרשום אותן כהפסד בדוחות החברות - בכך ש: "את שווי ההפסד, שהוא יהא בלתי הפיך, ניתן לקבוע אך ורק עם מכירת המניות, וכל עוד המניות לא נמכרו, גם אם שוויו מצביע על הפסד זמני, הרי שההפסד הוא הפיך. לא ניתן לחייב את הנתבע בגין הפסד זמני... כל עוד המנייה או תיק המניות לא נמכרו, הרי שהשווי הוא זמני והפיך, ואת הנזק הממשי ניתן יהיה לקבוע רק עם מכירת המניה או את תיק המניות. המסקנה היא איפה, שכל עוד התובעות לא יכולות להצביע על הפסד ממשי ובלתי הפיך להבדיל מהפסד רישומי, שנגרם לכל אחת מהחברות עקב מכירת המניות, אין אפשרות לחייב את הנתבע בגין הפסד זה". בנות נחמה טענו שבפועל, נמכרו כל ניירות הערך הספקולטיביים שזהר רכש ותיק המניות של החברות לא כולל ולו מנייה אחת שזהר רכש ואשר הסבו לחברות הפסדי ענק.

אני סבור שיש ליתן רשות ערעור לבנות נחמה ויש לקבל את הערעור.

דהיינו, יישום הנמקתו של הבורר לגבי היקף החיוב של זהר, מחייבת דווקא להסיק מסקנה הפוכה ממה שהגיע אליה הבורר.

לעניין זה ראו פסק הדין ב רע"א 5991/02‏ גוירצמן נ' פריד, פ''ד נט(5) 1: "פקוח זה בא להבטיח את הניהול התקין, את התקינות ואת טוהר ההליכים של הבוררות, כמו את הפעלתה בדרך דיונית יעילה, ואת העמדתו של פסק הבוררות על יסודות התואמים את מושגי היסוד המקובלים על הציבור (פסק-דין גמליאלי, בעמ' 616). עם זאת על ההתערבות השיפוטית בפסק הבוררות להיות צרה ומוגבלת לעילות שהוגדרו בחוק, שאותן יש ליישם בזהירות ועל דרך של פירוש דווקני במגמה לתת תוקף לפסק הבוררות ולא לבטלו. מתוך ראייה כזאת של הבקורת השיפוטית בית-המשפט הבוחן את פסק הבוררות אינו בוחן אותו כערכאת ערעור הבוחנת פסק-דין, ואין הוא אמור לבדוק אם לפי הדין צדק הבורר בקביעותיו או טעה בהן, שהרי עילת הביטול של טעות על פני הפסק אינה נמנית עוד עם עילות הביטול, ... יש לזכור כי גלישתה של הבקורת השיפוטית על פסק הבוררות מעבר לעילות הביטול המנויות בסעיף 24 לחוק משבשת את האיזון הראוי בין העצמאות וחופש הפעולה שהמחוקק ביקש לתת למוסד הבוררות לבין האנטרס של הציבור לקיים פקוח שפוטי על תקינותם של הליכי הבוררות ועל טוהר ההליכים בהם (פסק-דין גמליאלי, בעמ' 617; אוטולנגי, בעמ' 428 וההפניות שם)". כן ראו לעניין זה אורי גורן, בוררות (בעמ' 264-265): "תכליתם של הליכי בוררות בבירור מהיר ויעיל של השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין. בהתאם, היתערבות שיפוטית בפסק הבוררות היא צרה ומוגבלת לעילות מוגדרות. עילות אלו מוחלות בזהירות ועל דרך פירוש דווקני, במגמה ליתן תוקף לפסק ולא לבטלו. לכן, בית המשפט אינו דן בבקשה לביטול פסק הבוררות כערכאת ערעור. הוא בוחן את תקינות הליך הבוררות בלבד וזאת בכפוף לעילות ההתערבות שנקבעו בסעיף 24 לחוק הבוררות.

ואולם, "לא כל טעות מאפשרת לבטל את פסק הבורר, יש להראות כי עוצמת הטעות מחייבת את ביטולו. זאת בשל העובדה כי מדובר בטעות משפטית ביישום הדין, טעות שאינה שולית או זניחה, אלא יסודית, ותנאי חשוב הוא שאכן יש בטעות כדי לגרום לעיוות דין" (רע"א 6649/10 עו"ד יצחק אבישר נגד עו"ד שרונה גונן (6.5.2012).

...

המבקשת תשלם למשיב שכר טרחה בגין בקשה זו בסכום כולל של 15,000 ₪.

בהתאם לסמכותי לפי סעיף 28 לחוק הבוררות אני מאשרת את פסק הבוררות.

אני דוחה את בקשת המשיב להטלת עיקול על כספים המגיעים למבקשת מחברת הביטוח כלל לפי סעיף 29(א) לחוק הבוררות.

המדובר בהחלטה דיונית ותו לא, ולא בצו עשה שאמור לאפשר ולהבטיח את קיומו התקין של פסק הבוררות (ראו והשוו גם, לרע"א 5526/18 זוהר יפה נ' דורית דיאמנט, 13.12.2018, בפיסקה 27).

אכן, גישתם העקבית של בתי-המשפט הייתה והנה כי ההתערבות בפסקי בוררות ראוי לה שתעשה במשורה תוך מתן פירוש מצמצם ודווקני לעילות ההתערבות הקבועות בחוק.

אותה גישה עצמה היא שעמדה לנגד עיני המחוקק עת בחר שלא לכלול בחוק הבוררות את עילת הביטול בגין "טעות על פני הפסק", עילה שמצינו בפקודת הבוררות שקדמה לחוק (ראו ע"א 209/70 חביבאללה נ' קרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבנין ועבודות ציבוריות [3], בעמ' 111).

אין בית-המשפט שם עצמו כערכאת ערעור על פסקי בוררות, והעילות להתערבותו בהם מתאפיינות בבדיקת תקינות הליך הבוררות, ולא בבחינה מהותית של תוצאותיו (ראו רע"א 113/87 חברת נתיבי איילון בע"מ נ' יהודה שטאנג ובניו בע"מ [4], בעמ' 518).

...

בעמ' 94 לפרוטוקול קבעה בקשר לכך כב' הבוררת, כי החלטתה הינה דיונית אך אפשרה עיכוב ביצועה לפרק זמן קצר: "2. אשר לבקשה לעיכוב ביצוע- הנתבעים 25-26 מבקשים לפנות לביהמ"ש המוסמך ולבקש ביטול של החלטתי מהיום בטענה של חוסר סמכות. בענין זה אבקש לציין כי סמכותם של בוררים היא כסמכותם של בתי המשפט בכל הקשור להמצאת כתבי טענות על מנת לאפשר בירור הסכסוך וכי בעניין זה אין לבלבל בין שאלה של סמכות לבין שאלה של זכאות דיונית. אני סבורה כי התובעים הניחו תשתית ראייתית במסמכים וכן תשתית משפטית ולצורך זכותם לקבל מידע מהנתבעים 25 ו- 26 ונימקתי את החלטתי לעיל. עם זאת....מחמת מצב של אי הפיכות אני מקבלת את הבקשה לעיכוב ביצוע". ביום 30 בדצמבר 2021 ומשלא ניתנה עד למועד זה החלטה שיפוטית, המורה על ביטול החלטת כב' הבוררת, חייבה כב' הבוררת את המבקשים בפסיקת הוצאות בגין מחדלם שעה שלא קיימו אחר החלטתה.

דיון והכרעה - כמובא לעיל, דין הבקשה להידחות.

דין טענה זו של המבקשים להידחות.

סוף דבר - כמובא לעיל, דין הבקשה להידחות.

ראה לעניין זה ע"א 8941/06 עריית חיפה נ' ב.מ. כרפיס דדו בע"מ כב' הש' פרוקצ'יה קבעה : "טעות בפירוש הדין המהותי וביישומו הלכה למעשה אינה מקימה עילה לביטול הפסק גם כאשר הבורר חייב על-פי הסכם הבוררות לפסוק על-פי הדין המהותי. טעות כאמור אינה מהוה חריגה מסמכות אף לצורך עילת ביטול הפסק על-פי סעיף 24(3) לחוק, ואין היא שקולה גם כהימנעות מפסיקה על-פי הדין בנגוד לתנאי בהסכם הבוררות לצורך העילה שבסעיף 24(7) לחוק. עילות ביטול אלה מבחינות בין מצב שבו הוטל על הבורר על-פי הסכם הבוררות לפסוק על-פי הדין המהותי, והוא מיתעלם ממנו לחלוטין ופוסק במנותק ממנו, לבין מצב בו הבורר החיל את הדין, ונטען כלפיו כי טעה בפירושו או ביישומו. במקרה הראשון, עשוי הדבר להחשב לפעולה שלא בסמכות או לחריגה מסמכות, או להכרעה שלא בהתאם לדין. במקרה השני, עילות הביטול הסטאטוטוריות האמורות לא תחולנה, והביקורת השיפוטית תיטה שלא לבחון האם טעה הבורר בהחלת הדין. בזה שונה הבקורת השיפוטית על הבוררות מביקורת ערעורית, שבחינתה מתפרשת גם על בדיקת נכונותה של ההחלטה נשוא העירעור, והדברים מעוגנים עמוק בדין ובהלכה הפסוקה (ע"א 347/65 ניירות ערך והשקעות בע"מ נ' "ישנומט" החברה הישראלית לנומיסטיקה, עתיקות ואמנות בע"מ, פד"י יט(4) 468, 474 (1965)).

אכן, "לא נמצא בחוק הבוררות עילת ביטול כלשהיא המאפשרת היתערבות שיפוטית בפסק בורר בשל האופן בו יישם הבורר את הדין, והחילו על המקרה שלפניו. השאלה אם טעה בורר בפירוש הדין אינה מסוג העניינים העומדים למבחן שפוטי במסגרת ביקורת בית המשפט על פסק הבורר... . כידוע, עילת ביטול המבוססת על 'טעות על פני הפסק' לא שולבה בגדר עילות הביטול המוכרות בחוק... . בבוררות, בה כפוף הבורר לדין המהותי, משהתברר כי הבורר החיל את הדין על המחלוקת שבפניו, לא ייזקק בית המשפט לטענות בדבר אופן החלת הדין, ובכלל זה, לטענות כי הבורר שגה בפרשנות הדין ובדרך החלתו על מערכת היחסים בין הצדדים. אילו צדקה המבקשת בטענתה זו, היה בכך כדי להציב את בית המשפט כערכאה ערעורית על פסקי בוררים; היה בכך כדי ליישם את הוראות חוק הבוררות בנגוד לתפיסת מוסד הבוררות, וכדי לשבש את תכליותיה של הבוררות, כמנגנון יעיל של יישוב סכסוכים, שההכרעה הנתנת בסופו איננה עומדת לערעור, כי אם לבקורת שיפוטית צרה על פי עילות צרות ומדודות... . הטענה כי הבורר טעה בהחלת הדין המהותי אינה יכולה בדרך כלל להוות עילת ביטול בשל חריגה מסמכות בהתאם לסעיף 24(3) לחוק הבוררות. החלת הדין על המחלוקת נשוא הבוררות היא, כשלעצמה, פעולה בגדר הסמכות הנתונה לבורר, והשאלה כיצד הוחל הדין, הלכה למעשה, אינה פוגעת בגדר הסמכות שבתחומה פועל הבורר" (רע"א 7765/07 קופת חולים מאוחדת נ' ג'נח ([פורסם בנבו], 6.11.07)).

...

סוף דבר הבקשה לביטול פסק הבורר נדחית.

כפועל יוצא, ולפי סעיף 28 לחוק הבוררות, אני מחליט לאשר את פסק הבוררות, אינג' עופר זיו מיום 20.12.21.

אני מחייב את המבקשים לשלם למשיבה הוצאות הדיון בעניין, בסך 10,000 ₪ צמוד ונושא ריבית כחוק, החל מהיום ועד לתשלום בפועל.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בנימוקי הבקשה לרשות ערעור, ומכוח סמכותי על פי תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט - 2018, ראיתי לדחות את הבקשה אף בלא צורך בקבלת תשובה שכן איני סבורה שיש בידי המבקשת להצביע על "טעות יסודית ביישום הדין אשר יש בה כדי לגרום לעיוות דין" כך שאין הצדקה למתן רשות ערעור על פסק הבוררות - אפרט נימוקי בקצרה.

רשות ערעור תנתן רק אם הטעות שעליה מבקשים לערער עומדת בשלושה תנאים מצטברים: מדובר בטעות יסודית; הטעות היא ביישום הדין; יש בטעות כדי לגרום לעיוות דין, כדברי כב' השופט נ' סולברג ברע"א 6649/10 עו"ד יצחק אבישר נ' עו"ד שרונה גונן (6.5.2012) (להלן: "אבישר"): "משמע, לא כל טעות מאפשרת לבטל את פסק הבורר, יש להראות כי עוצמת הטעות מחייבת את ביטולו. זאת בשל העובדה כי מדובר בטעות משפטית ביישום הדין, טעות שאינה שולית או זניחה, אלא יסודית, ותנאי חשוב נוסף הוא שאכן יש בטעות כדי לגרום לעיוות דין" (עוד ראו, רע"א 6467/18 חזן נ' נתנאל גרופ בע"מ (14.10.2018); רע"א 1242/15 מ. אדלר הנדסה בע"מ נ' קטן (12.4.2016) (להלן: "אדלר")).

...

לאחר עיון בחוות דעתה של היועצת המדעית ובטענות הצדדים נקבע כי "במכלול נסיבות העניין הנתבעות הפריכו את הרישום הלכאורי של האמצאה כפטנט, לאור חוות דעתה ועדותה של המומחית ד"ר ברקת. לכך יש לצרף כי הוכח בפניי כי לא כל פרסומי הידע הקודמים שהוצגו בהליך זה אכן הוצגו בפני רשות הפטנטים בזמן אמת... ספק אם רשות הפטנטים הייתה נעתרת לבקשת התובעת (המבקשת – ב.ט.) לרישום הפטנט, שכן אלה, כפי שמצביעה על כך ד"ר ברקת, שוללים מהפטנט את הקביעות בדבר חידוש והתקדמות המצאתית הגלומים בו." (סעיף 71 לפסק הבוררות).

הבורר הורה לב"כ המשיבות "להמציא החלטתי זו לרשם הפטנטים אשר יעשה בה שימוש על פי מיטב שיקול דעתו" (סעיף 205 לפסק הבוררות).

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בנימוקי הבקשה לרשות ערעור, ומכוח סמכותי על פי תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט - 2018, ראיתי לדחות את הבקשה אף בלא צורך בקבלת תשובה שכן איני סבורה שיש בידי המבקשת להצביע על "טעות יסודית ביישום הדין אשר יש בה כדי לגרום לעיוות דין" כך שאין הצדקה למתן רשות ערעור על פסק הבוררות - אפרט נימוקי בקצרה.