האם טיפים למלצרים נחשבים לחלק מהשכר

דיון והכרעה תביעה לתשלום שכר שלא שולם- השלמה לשכר מינימום עיקר ההכרעה הנצרכת לעניין זה- האם התשר ששולם לתובעת באופנים שבהם היה נהוג אצל הנתבעת לשלמו, יכול לבוא בגדר שכר עבודה? תקפו של חוזה ההעסקה והנספח לו ביום 10.9.08, עובר תחילת עבודתה של התובעת בנתבעת, חתמה התובעת על חוזה העסקה (נספח א' לכ"ת. להלן: החוזה).

כאמור, מטרת דרישות פסה"ד בעיניין מלכה היא השקיפות והבהירות לנגד עיני המלצר, הן של הכנסותיו והן של שמירת הזכות לשכר מינימום וכפי שנאמר שם: "ככל שהתשר עובר דרך קופת המעסיקה הוא ייחשב כשכר לצורך חוק שכר מינימום. נוסיף, כי הדבר נכון גם כאשר התשר עובד דרך קופת המעסיקה באמצעות "קופת טיפים", כל עוד הסכומים נרשמים בספרי המעסיקה.

באשר לעבודה על בסיס שעות משמרות, שאין חולק בסופו של דבר כי כך בוצעה, התובעת טענה בח"נ (עמ' 11 ש' 18) כי השעות הרשומות בדפי הטיפים "לא משקפות את השעות האמיתיות שבהן הייתי במסעדה". לדבריה , לעתים היתה צריכה להמתין במסעדה לתחילת עבודתה או להישאר לאחר עבודתה לסגירת קופה וכיו"ב, ושעות אלו לא נכללות בשעות שעל פי ספירתן מתחלקים התשרים בין המלצרים/ות. אלא שהתובעת לא הציגה כל גרסה ביחס להקף השעות החורגות מהדיווח בדפי הטיפים, או לחלקיות משרתה.

...

תביעה שנדחית נושאת עמה חיוב בהוצאות אך ודאי אין מקום למנוע פניה לערכאות שהינה "זכות קונסטיטוציונית מן המעלה הראשונה" (רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ - נילי מפעלי מתכת בע"מ, 5.2.90), ו"איום" – מפורש או מרומז – אשר עלול להרתיע עובדים מלפנות לערכאות, אין לו תוקף (ר' גם ע"ע 570/07 פיליפ טיברמן – מקורות חברת מים בע"מ, 24.12.09).

סוף דבר לעניין פרק זה-נדחית התביעה להשבת סכומים עודפים.

מכל מקום ,לגופו של ענין, כאמור לעיל שוכנענו כי התובעת היא שהתפטרה וברי כי לא מסרה כל הודעה.

השאלה העיקרית העומדת להכרעתנו בתיק זה הנה, האם תשר ("טיפ") שקבל התובע מלקוחות המסעדה מהוה תשלום שכר עבודה.

] "תשר שנימסר ישירות למלצר מבלי שהוא עובר דרך קופת המעסיקה אינו יכול לבוא בגדר 'שכר עבודה'. מדובר על תשלום שניתן על ידי לקוח ולא על ידי מעסיק; מדובר בשיטה שעל פיה לא ניתן לפקח על תשלום שכר מינימום והמשחררת את המעסיקה מאחריותה לתשלום שכר מינימום; מדובר בשיטה המזמינה ניצול של המלצרים ולעתים העדר תום לב של המעסיקים; מדובר בשיטה המזמינה אי תשלום דמי ביטוח לאומי ופוגעת בגביית מס; מדובר בשיטה המטעה את הלקוחות הסוברים לתומם כי ייעודו של הכסף שהותירו למלצר הוא תשר ולא סיוע למסעדה בתשלום שכרו. לעומת זאת, ככל שהתשר עובר דרך קופת המעסיקה הוא ייחשב כשכר לצורך חוק שכר מינימום. נוסף כי הדבר נכון גם כאשר התשר עובר דרך קופת המעסיקה באמצעות 'קופת טיפים' כל עוד הסכומים נרשמים בספרי המעסיקה. המלצר יודע מהו הסכום שהיתקבל כתשר ואם הוא זכאי להשלמת הסכום כדי שכר המינימום. בדרך זו המעסיקה פועלת בשקיפות מלאה בכל הנוגע לתשלום השכר, רישום התשרים ורישום הכנסות העסק. על פי שיטה זו שני הצדדים יודעים ובטוחים כי שכרו של המלצר לא ייפול משכר המינימום והם אף רשאים להסכים ביניהם כי אם סך התשרים עולים על שכר המינימום יוותר הסכום העודף בחזקת המלצר." לסיכום נקבע בפסק הדין: "הננו מגדירים תשר כחלק מ'שכר עבודה' רק מקום שבו הוא נרשם ועובר דרך קופת המעסיקה. במקרה דנן כספי התשר ניתנו ישירות למשיבה (המלצרית – א.ש.), לא עברו דרך קופת המסעדה ולמסעדה לא היתה שליטה על קבלת התשר, משכך אין הם יכולים להוות חלק משכרה לצורך חוק שכר מינימום". השופט צור באותו פסק דין הוסיף כי תשר ייחשב  לחלק משכרו של עובד בהתקיים מספר תנאים מצטברים:  בין הצדדים קיים הסכם אישי או קבוצי הקובע במפורש כי ניתן להביא בחשבון השכר גם תשלומי תשר המשולמים לעובד.

...

] אשר על כן, אנו קובעים כי הנתבעת1 רשאית לקזז מתביעתו של התובע סך 11,500 ₪.

סיכום סוף דבר – התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעות תשלמנה לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד כדלקמן: הנתבעת 1 – 37,000 ₪; הנתבעת 2 – 4,000 ₪; הסכומים הנ"ל ישולמו בתוך 30 יום מהיום.

עמדת ההסתדרות, בתמצית, היא כי "תשר המחולק למלצרים בענף המסעדות, במציאות שנוצרה בישראל בשנים האחרונות, מהוה חלק בלתי נפרד משכר העבודה לכל דבר ועניין". ההסתדרות מבקשת כי בית דין זה יוציא מלפניו "הלכה ברורה שתסדיר את המצב הנוהג בשוק בו 'כל מעסיק הישר בעיניו יעשה', באופן שיביא לאכיפת חוקי העבודה בענף ויבטיח את תנאי העבודה של ציבור המלצרים בישראל". בעמדתה מרחיבה הסתדרות הנוע"ל על המתרחש בענף המסעדות.

...

למרות זאת אנו סבורים שבראייה כוללת, ההסדר האמור הוא הסדר נדרש ומתחייב על פי ערכי היסוד של שיטתנו המשפטית, ובסיכומו של דבר ייטיב עם הכלל.

"הַשִּיר לאׁתַם, הוּא רַק מַתְחִיל" – סוף דבר הערעור בתיק בודה מתקבל בכל הנוגע לטענה העקרונית של המערערת (ד.ע. יבוא וניהול מסעדנות בע"מ) לעניין סיווג התשר כשכר עבודה לצורך חוק שכר מינימום, ובכל הנוגע לביטול חיובה בתשלום הפרשי שכר מינימום כפועל יוצא מכך.

טענות המערערת הנוגעות לדמי המחלה – נדחות.

נקבע, כי יש להבחין בין תשר העובר דרך קופת המעסיק ונרשם בספריו, אשר נחשב לחלק משכר העבודה של המלצר לעניין חישוב הקצבה, לבין תשר אשר אינו נרשם בספרי המעסיק ואינו נחשב לחלק משכר העבודה.

בית המשפט הבהיר איפוא שתי נקודות: ראשית, ההכרעה בשאלה האם תשר נחשב לתקבול של בית העסק אם לאו נוגעת רק לסוגיית הרישום ולא לשאלה המהותית של החבות במס; שנית, החובה לרשום את דמי השרות ב"יומן שירות" עומדת בפני עצמה, ואין היא תלויה בשאלה האם התשר הנו תקבול של בית העסק.

...

בסופו של יום, הגענו למסקנה כי גם סכומי תשר אלו נחשבים להכנסה מעבודה לפי סעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה, הגם שאין מדובר בהכנסה המגיעה מן המעביד.

מקביעה זו מתחייבת מסקנה נוספת והיא כי יש להתחשב בהכנסתו של המנוח מכספים שקיבל כתשר לעניין קצבת תלויים.

בנסיבות המקרה, אין להיעתר לטענתו החלופית של המוסד לביטוח לאומי, לפיה יש לחייב את המסעדה לשפותו בגין החלק בקצבה הניתן בגין הכנסת המנוח מסכומים שקיבל כתשר.

בעב' 300357/97 עינת כהן נ' טל מוסקוביץ ואח' ובע"ע 300113/98 ד.ג.מ.ב אילת מסעדות בע"מ נגד ענבל מלכה (פס"ד מיום 01.06.2005) נקבע כי תשר ייחשב לחלק משכרו של עובד בהתקיים מספר תנאים מצטברים: בין הצדדים קיים הסכם אישי או קבוצי הקובע במפורש כי ניתן להביא בחשבון השכר גם תשלומי תשר המשולמים לעובד.

בית הדין האיזורי הדגיש את תקופת העבודה הארוכה שיעבדה המלצרית, את העובדה שהטיפים חולקו בין כל המלצרים על מנת שכל אחד מהם יקבל שכר הגבוה משכר מינימום ואת העובדה, שבמהלך כל התקופה, לא העלתה התובעת השגה כלשהיא על תנאי העסקתה, עד בחלוף שנה וחצי מתום עבודתה.

...

מאחר והתובעים לא הוכיחו מה היה מחירה של נסיעה בודדת, אנו מקבלים את חישובי הנתבעים וקובעים את זכאות התובעים ל-10 ₪ בגין יום עבודה.

לסיכום על הנתבעת לשלם לתובעים את הסכומים כדלקמן: למאור סיבוני 1959₪ בגין פיצויי פיטורים.

כמו כן תשלם הנתבעת לכל אחד מהתובעים הוצאות משפט בסך 500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 1500 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מקבלת פסק הדין, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.