האם חרם על עובד מהווה התעמרות

כך היתעמרות בעבודה יכולה לבוא לידי ביטוי בצעקות, בקללות, בהאשמות שוא, בהפצת שמועות מזיקות, בגרימת נידויו של אדם או החרמתו, במתן משימות משפילות, בפגיעה בדימויו, בפגיעה ביכולתו לבצע את תפקידו או בפגיעה בסכוייו להצליח או להתקדם בעבודה וכיוצא באלה.

נוסף על כך, בסעיף 3 להצעת החוק, אשר מונה רשימה לא סגורה של התנהגויות אשר מהוות היתעמרות בעבודה, נקבע כי שליטה הדוקה באופן בלתי סביר על פעילותו של עובד או הצרה של סמכויותיו או תחומי אחריותו כנגזר מתפקידו, מטעמים בלתי עינייניים וכשביצוע העבודה אינו מחייב זאת; הכפפתו של אדם לאוירה של פחד ואיומים; וכן נקיטת פעולות שיש בהן כדי להוביל לבידוד מקצועי או חברתי של האדם, מהוות אף הן היתעמרות בעבודה.

בהצעת חוק זו הוגדרה "היתנכלות" כ"פגיעה בכבוד העובד ובאנושיותו המתרחשת במהלך העבודה" ואילו "פגיעה" הוגדרה כ"פעולה הפוגעת בעובד אם באמצעות נהלי עבודה או שגרות עבודה הפוגעות באוטונומיה של העובד על גופו או בדרך אחרת לרבות איסור על ישיבה בעבודה, הלבנת פנים של העובד בפומבי, השפלה של העובד, פגיעה בשם הטוב של העובד, אלימות מילולית או פיזית כלפי העובד או שימוש לרעה בזכות משפטית בחוסר תום לב כלפי העובד".

...

לטעמנו על נוהל זה לכלול, בין היתר, התייחסות לעניין הודעה לעובד על הכוונה לשקול את שלילת מינויו; לעניין ישיבות או פגישות נוכח הודעה כאמור; לעניין אופי הליווי והפיקוח לאחר הודעה כאמור; לעניין הליך השימוע ככל שיש צורך בכך; לעניין הודעה מוסדרת בדבר עצירת הליך השימוע או ביטולו, ככל שאכן מתקבלת החלטה כאמור; וכן לעניין המשמעויות האפשריות הנלוות להליך שלילת המינוי, דוגמת פיטורין בשל העדר תקן מתאים לאחר שלילת מינוי.

סוף דבר נוכח כלל הטעמים המפורטים לעיל – התביעה נדחית.

עם זאת, בשים לב לכך שהתרשמנו מתחושותיה הסובייקטיביות הקשות של התובעת ומאמונתה הכנה בצדקת טענותיה, וכן בשים לב לכך שכאמור כן מצאנו שהתנהלותה של הנתבעת לא הייתה חפה מפגמים, הרי שאנו רואים לקבוע במקרה הנדון כי התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בסכום בסך 2,000 ₪ בלבד.

היא יכולה לבוא לידי ביטוי בצעקות, בקללות, בהאשמות שוא, בהפצת שמועות מזיקות, בגרימת נידויו של אדם או החרמתו, במתן משימות משפילות, בפגיעה בדימויו, בפגיעה ביכולתו לבצע את תפקידו או בפגיעה בסכוייו להצליח או להתקדם בעבודה וכיו"ב. על פי המפורט בהצעת החוק למניעת העסקה פוגענית, התשס"ה–2005, "היתנכלות" הנה "פגיעה בכבוד העובד ובאנושיותו המתרחשת במהלך העבודה"; ו"פגיעה" הנה "פעולה הפוגעת בעובד אם באמצעות נהלי עבודה או שגרות עבודה הפוגעות באוטונומיה של העובד על גופו או בדרך אחרת לרבות איסור על ישיבה בעבודה, הלבנת פנים של העובד בפומבי, השפלה של העובד, פגיעה בשמו הטוב, אלימות מילולית או פיזית כלפי העובד או שימוש לרעה בזכות משפטית בחוסר תום לב כלפי העובד.

התובע פרט את האירועים המהוים לטענתו היתעמרות: תגובות מנהלת הסניף לאחר שתפס עובדים שגנבו מהסניף ולאחר שהעיר לעובד שנרדם בזמן העבודה; תגובת המנהלת לאחר שחזר מחופשת מחלה; תגובת המנהלת לאחר שביקש לפנות למישטרה בעקבות ארוע שבו לקוח ירק על קופאי; היתנהלות סגן מנהלת הסניף ומנהלת הסניף לאחר שהתובע לא נענה לקריאת סגן מנהלת הסניף ונשאר לפקח על קבלת סחורה.

...

על כן גם התביעה בעניין לשון הרע נדחית.

סוף דבר התביעה נדחית ביחס לרכיבים: פדיון חופשה, השלמת הפרשות לפנסיה, תשלום בגין שעות נוספות ולשון הרע.

הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בסך 30,000 ₪ בגין רכיב זה. בנוסף תשלם הנתבעת שכ"ט ב"כ התובע בסך 3,600 ₪.

להלן רשימת הפלוגתות בהן עלינו להכריע- האם הייתה התובעת נתונה להיתנכלות וחרם מצד עמיתותיה? ואם כן; האם הנתבעת פעלה כראוי? האם התובעת פוטרה משיקולים זרים ובחוסר תום לב, ובשל תלונותיה על חרם ויחס בלתי ראוי והתנכלות בעבודה? להלן נדון בפלוגתות כסדרן; האם הייתה התובעת נתונה להיתנכלות וחרם מצד עמיתותיה? ואם כן; האם הנתבעת פעלה כראוי? התובעת טענה, כי היא סבלה מהתנכלות וחרם מצד עמיתותיה לעבודה, מאיה ואנדי, אשר עשו יד אחת נגדה והתעלמו ממנה, כאשר אף לא אחת מהן עמיתותיה דיברה איתה, כל זאת באופן ילדותי מביש וראוי לגינוי.

התובעת ממשיכה בתצהירה ומצהירה, בסעיף 28, כי "ייתכן כי תעודת ההוקרה אשר קבלתי בחודש 2/16 עוררה אצל עמיתותיי תיסכול או קנאה, ייתכן כי הן רצו להמאיס את מקום העבודה עליי, כך או אחרת הסיבות לחרם אינן ידועות לי ועד היום לא מצאו חברותיי לעבודה האומץ להסביר את התנהגותן". התובעת, בסעיפים 29 עד 30, לתצהירה מציינת ארוע שהיווה תפנית ביחסיה עם עמיתותיה, לגירסתה "בתאריך 9.3.16 שלחתי באמצעות אחד מעובדי הנתבעת כסף מ"קופה קטנה" לאחד הסניפים במרכז; מדובר במשימה המבוצעת ע"י מאיה, אך מכיוון שהשליח הגיע בשעה 17:00, לאחר שמאיה כבר סיימה את עבודתה, מסרתי לו בעצמי את המעטפה" "בתאריך 10.3.16, למחרת, התגוללה עליי מאיה בנוכחות אנדי בטענה כי פעלתי בצורה שגויה. לא מדובר היה בהערה מקצועית אלא בפתיחת פה של ממש, השפלה, צעקות, לעג והכל בפומבי" "נתקפתי מצוקה רבה נבהלתי, חשתי בלבי והתקשיתי להמשיך לעבוד". עוד מוסיפה התובעת ומספרת על ארועי אותו היום כי "חזרתי לעבודה והייתי נסערת. מכיוון שרוני, האחראית עליי, לא נכחה, נכנסתי למשרדה של מנהלת משאבי אנוש, מיטל שטוטמן טבול (להלן: "מיטל"), וסיפרתי את שארע.

...

מנגד, טענה הנתבעת, כי התובעת אינה מפרטת מהו הבסיס החוקי לטענותיה ועל כן דין הטענות נגדה, בגין טיב יחסי העבודה, להידחות.

בסופו של יום, השאלה אם התרחשה או לא התרחשה התנכלות כלפי העובד במקום העבודה היא שאלה עובדתית, שעל הערכאה הדיונית להכריע בה, על יסוד התרשמותה ממכלול הראיות והעדויות לפניה".

לסיכום - בשים לב לראיות שהונחו לפנינו לעדויות ששמענו, הגענו לכלל מסקנה כי לא נפל כל פגם באופן בו הסתיימו יחסי העבודה שבין הצדדים ולכן, דין התביעה, גם ברכיב זה, להידחות.

לסיכום- לנוכח כל האמור לעיל ובשים לב לטעם שמצאנו בסיכומי הנתבעת וחרף סיכומי התובעת, הרינו מורים על דחיית התביעה, במלואה.

הוצאות ושכר טרחת עו"ד - לנוכח התוצאה אליה הגענו והואיל ולא מצאנו ממש בטענות שטענה התובעת כלפי הנתבעת הרינו מחייבים את התובעת לשלם לנתבעת את הסכומים הבאים: סכום של 1,000 ₪ בגין הוצאות משפט סכום של 10,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד. הסכומים הנ"ל יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום אם לא ישולמו בתוך 30 יום.

ביטויה המעשיים הם רבים ומגוונים ויכולים להתבטא בצעקות, קללות האשמות שוא, הפצת שמועות, גרימת נידוי או חרם, מתן משימות משפילות שאין בהן צורך, פגיעה בדימוי העצמי, או פגיעה בסיכוי להצליח או להתקדם במקום העבודה וכיוב' (ראו: היתנכלות תעסוקתית (mobbing); עניין מנחם נפתלי; עניין הדס לוי).

העברת ביקורת על עובד, וניסיון לרומם אותו ולשפר את תיפקודו, הגם שאינה נעימה לעובד, הנה חלק טבעי ממהלך העבודה התקין ומהוה חלק אנהרנטי מן הפררוגטיבה הקנויה למעסיק, ומשכך, ובהיתחשב בלשון בה הובעה, איננו סבורים כי מדובר בהתנכלות.

...

בפסיקת בתי הדין האזוריים עלו הגדרות דומות של התופעה ותוצאותיה, בהתאם להצעות החוק ומאמרים שנכתבו בתחום [ראו למשל: שולמית אלמוג "התנכלות תעסוקתית (mobbing)" עבודה, חברה ומשפט יא 223 (2005) (להלן – "התנכלות תעסוקתית (mobbing)"], וכן הוזכר כי על פי פסיקת בית הדין הארצי בע"ע (עבודה ארצי) 12029-11-13 יוליוס מלק - מדינת ישראל הקריה למחקר גרעיני (24.11.16), מדובר בשאלה עובדתית שעל בית הדין להכריע בה על יסוד התרשמותו ממכלול הראיות והעדויות שהוצגו לפניו.

לפיכך איננו רואים פגם בכך שהתובע לא הביא בחשבון בתחשיב השעות הנוספות את ההפסקות וחישב כל אימת שעבד מעל 8 שעות, ואנו מקבלים את הטענה כי התובע זכאי לתשלום 8,861 ₪.

סוף דבר נוכח האמור לעיל, התביעה שכנגד נדחית.

הנתבע ישלם לתובע, תוך 30 יום מהמועד בו יומצא לו פסק דין זה, את הסכומים הבאים: בגין פיטורים שלא כדין סך של 15,000 ₪.

היא יכולה לבוא לידי ביטוי בצעקות, בקללות, בהאשמות שוא, בהפצת שמועות מזיקות, בגרימת נידויו של אדם או החרמתו, במתן משימות משפילות, בפגיעה בדימויו, בפגיעה ביכולתו לבצע את תפקידו או בפגיעה בסכוייו להצליח או להתקדם בעבודה וכיו"ב".

(1)  היתייחסות מבזה או משפילה או מזיקה כלפי אדם, לרבות באמצעות צעקות, קללות, האשמות שוא, או הפצת שמועות מזיקות;  (2)  שבוש יכולתו של אדם לבצע את תפקידו, לרבות באמצעות הצבת דרישות בלתי סבירות או יצירת תנאים בלתי סבירים לביצועו, שאינם נחוצים לבצוע התפקיד ואינם מטעמים עניניים, כגון היטפלות קנטרנית למעשיו, הצגת דרישות או שינוין באופן שלא ניתן להיתמודד עמן, שליטה הדוקה באופן בלתי סביר על פעילותו במסגרת עבודה או הצרה, בפועל או בכוח, של סמכויותיו או תחומי אחריותו כנגזר מתפקידו, מטעמים בלתי עינייניים וכשביצוע העבודה אינו מחייב זאת; (3)  הטלת משימות על האדם שמטרתן מילוי צרכיו האישיים של אחר ושאינן נוגעות לתחומי תפקידו; (4)  הכפפתו של אדם לאוירה של פחד ואיומים; (5)  ייחוס עבודתו, הישגיו והצלחותיו של אדם לאדם אחר או ייחוס לאדם כשלונות לא לו, תוך הסתרת עובדות או הצגה מעוותת שלהן; (6)  נקיטת פעולות שיש בהן כדי להוביל לבידוד מקצועי או חברתי של האדם; (7)  נקיטת פעולות שיש בהן כדי לפגוע באופן בלתי סביר בפרטיותו של האדם" (הצ"ח פ/1352/22 9.12.19); תופעת ההתעמרות במקום העבודה היא תופעה קשה, ויש להגן על העובד מפני פגיעה בכבודו ובחופש העיסוק שלו.

לא כל היתנהגות של המעסיק שממנה נפגע העובד מהוה "היתנכלות תעסוקתית". יש פעולות שעשויות לגרום לפגיעה בעובד אף כי הן חלק בלתי נפרד מעולם העבודה ומהפררוגטיבה הניהולית של המעסיק, כגון הערות על תיפקודו של העובד, מתן הערכה לא חיובית וכדומה.

...

מכל האמור לעיל, אנו סבורות כי כלל האירועים לא עלו לכדי מסכת התעמרות והתנכלות בעבודה כלפי התובעת, אלא היו חלק מהפררוגטיבה הניהולית של החברה.

על כן, דין כל טענות התובעת בעניין זה להידחות.

לסיכום דין התביעה להידחות.