המערער אף הבטיח לאילן שלא יבוצעו פשיטות משטרתיות בבית הבושת בתקופה בה ישהה המערער בחו"ל. בסיומה של הפגישה בה הובטחה הבטחה זו, נתן אילן למערער סכום של 4,000 ₪.
לטענת המערער, הודאתו של אילן לגבי חלקו באירועים אינה מתעדת את כל המגעים שלו עם המישטרה, לרבות תשאולים פתוחים שלא תועדו.
ואכן, במקרה דנן, לצד הקושי לייחס משקל מכריע ובלעדי לעדותו של אילן, קיימות אינדיקאציות המחזקות את אמינותה:
ראשית, וכפי שכבר ציינתי, יש לייחס משקל רב לכך שאילן לא קיבל דבר בתמורה לעדותו מלבד ההבטחה כי לא יועמד לדין בגין ארועי הפרשה שלגביה העיד, ושממילא יש להניח כי לא ניתן היה להרשיע בה איש אילמלא עדותו של אילן.
...
לאחר שהורשע המערער בעובדות כתב האישום, נגזרו עליו בסיכומו של דבר 18 חודשי מאסר בפועל.
חטא גורר חטא ומביא בסופו של דבר לפשע, ובמקרה דנן, לעבירות של שוחד, מרמה והפרת אמונים.
בנקודה זו אני מקבל את טענת המערער, כי הטלפון הנייד, שרק הוא וברוך השתמשו בו, שאינו טלפון חכם אלא טלפון שערכו נמוך ביותר, אינו בגדר מתת, אלא אמצעי ליצירת הקשר ביניהם ותו-לא. נותר אפוא השימוש בדירתו של ברוך כעשר פעמים.
בהינתן שאין דרכה של ערכאת ערעור למצות את העונש, אני מצטרף אפוא לתוצאה אליה הגיעה חברתי ולפיה יש לקבל את ערעור המדינה ולהחמיר בעונשו של המערער ולהעמידו על 27 חודשים, חלף 18 החודשים שהושתו עליו בערכאה קמא.
