בית הדין האיזורי קבע כי ארוע המלאי כ"עילה" או תוצאותיו אין לו כל משמעות להליך, ולכן אינו נידרש לכל שאלת ספירת המלאי, הגורם שאחראי לחסר, לרישום וכיו"ב, משאין בכל אלה רלוואנטיות לשאלות העומדות להכרעה לפני בית הדין; אין מקום שבית הדין יבדוק אם נפלו כשלים כאלה או אחרים בדיווחים לרשות, שכן לצורך ההכרעה בהליך יש לבחון אם אירע דבר מה שהיה בו לכאורה להטיל כתם פלילי על המערער שבגינו התפטר או האם התפטר בגין "שחיתות" שאותה כביכול "חשף"; עניין ספירת המלאי עבר תחת עינם הבוחנת של כל הגורמים המקצועיים (רו"ח, עו"ד, מבקר פנים, בטחון, דירקטוריון, הרשות), ומוצה בצנורות המקצועיים כולם ודווח לרשות; אין כל ראייה כי מדובר בהונאת הרשות או כי הרשות מצאה כי כך, והמערער לא הוכיח כי נפל פגם בדיווחים לרשות.
בכל הנוגע לרכיבי תביעתו טען המערער כי מהראיות ומהמסמכים, לרבות מכתב ההתפטרות, עולה כי היה זכאי לפצויי פיטורים לפי סעיף 11(א) לחוק פצויי פיטורים, שכן התפטר בשל "ארוע המלאי"; בנסיבות שנוצרו לאחר "ארוע המלאי", עת יו"ר הדירקטוריון תמך באופן מוצהר בסמנכ"לים ולא במערער, נוצר "טריז" בין המערער לבין יו"ר הדירקטוריון שלא איפשר המשך עבודה משותפת.
אולם, גרסה זו הופרכה לחלוטין, שכן נקבע בצדק כי לא נפל כל רבב בהתנהלות החברה בעיניין זה, החלטת הדירקטוריון בעיניין אופן הדיווח לרשות התקבלה בהסכמת המערער, וגם במכתב ההתפטרות לא נזכר עניין זה כלל; טענתו של המערער כי סרובו של יו"ר הדירקטוריון לפטר את הסמנכ"לים מהוה נסיבות שבהן אין לידרוש ממנו להמשיך בעבודתו הועלתה לראשונה בסיכומים ואין להתיר הרחבת חזית; לגופו של עניין, מדובר בטענה מקוממת נוכח העובדה שהמערער ייחס לסמנכ"לים פעולות פסולות שלא בוצעו; הוכח כי המערער הפר את חובת הנאמנות כלפי החברה, הן בניסיון לשמור לעצמו את תגמולי הביטוח והן בעיניין קבלת עמלות שלא כדין מחברת ניקו; על המערער היה מוטל הנטל להוכיח את טענתו המהותית בעיניין עמלות ניקו, והוא לא הציג ראיות שיכול היה להציג להוכחת גירסתו; בהתאם לסעיף 11.6 להסכם העבודה המערער לא היה זכאי להודעה מוקדמת ולכספים שהופקדו לזכותו בגין פצויי פיטורים בקופות השונות, במיוחד נוכח תפקידו הבכיר, המטיל עליו חובת נאמנות מוגברת לחברה; לא יעלה על הדעת כי מצבו של עובד שהצליח להסתיר את מעשיו הפסולים ואלה התגלו רק לאחר סיום קשר העבודה יהיה טוב יותר ממצבו של עובד שמעשיו הפסולים התגלו לפני סיום קשר העבודה; בכל מקרה מעשיו של המערער התגלו בתקופת ההודעה המוקדמת בטרם קשר העבודה הגיע לסיומו, ויש ליתן לכך משקל; מדובר בזכויות על פי הסכם, ואין ספק שהחברה לא הייתה מעניקה זכויות אלה לעובד אילו ידעה על מעשיו, ועל כן היא זכאית לידרוש את השבת תשלום ההודעה המוקדמת.
אולם, אין לקבל את הגישה שבכל מקרה של חילוקי דיעות או בכל מקרה שבו יו"ר הדירקטוריון אינו מקבל את עמדת המנכ"ל, קמה למנכ"ל זכאות לפצויי פיטורים על פי סעיף 11(א) לחוק פצויי פיטורים.
...
אשר על כן, מתקבל הערעור ובטל חיובו של המערער לשלם לחברה דמי שימוש לתקופה שעד הגשת התביעה.
סוף דבר:
הערעור נדחה בעיקרו, למעט חיוב המערער בתשלום דמי שימוש בסך של 34,892 ₪.
נוכח העובדה שהערעור בעיקרו נדחה, והתקבל רכיב אחד בלבד בסכום קטן יחסית לסכום שנתבע ושנדרש בערעור, ישלם המערער לחברה הוצאות משפט בסכום מופחת, בסך של 10,000 ₪.
