מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

האם התפטרות עקב חילוקי דעות נחשבת לפיטורים

בהליך ערעור עבודה (ע"ע) שהוגש בשנת 2016 בהארצי לעבודה נפסק כדקלמן:

בית הדין האיזורי קבע כי ארוע המלאי כ"עילה" או תוצאותיו אין לו כל משמעות להליך, ולכן אינו נידרש לכל שאלת ספירת המלאי, הגורם שאחראי לחסר, לרישום וכיו"ב, משאין בכל אלה רלוואנטיות לשאלות העומדות להכרעה לפני בית הדין; אין מקום שבית הדין יבדוק אם נפלו כשלים כאלה או אחרים בדיווחים לרשות, שכן לצורך ההכרעה בהליך יש לבחון אם אירע דבר מה שהיה בו לכאורה להטיל כתם פלילי על המערער שבגינו התפטר או האם התפטר בגין "שחיתות" שאותה כביכול "חשף"; עניין ספירת המלאי עבר תחת עינם הבוחנת של כל הגורמים המקצועיים (רו"ח, עו"ד, מבקר פנים, בטחון, דירקטוריון, הרשות), ומוצה בצנורות המקצועיים כולם ודווח לרשות; אין כל ראייה כי מדובר בהונאת הרשות או כי הרשות מצאה כי כך, והמערער לא הוכיח כי נפל פגם בדיווחים לרשות.
בכל הנוגע לרכיבי תביעתו טען המערער כי מהראיות ומהמסמכים, לרבות מכתב ההתפטרות, עולה כי היה זכאי לפצויי פיטורים לפי סעיף 11(א) לחוק פצויי פיטורים, שכן התפטר בשל "ארוע המלאי"; בנסיבות שנוצרו לאחר "ארוע המלאי", עת יו"ר הדירקטוריון תמך באופן מוצהר בסמנכ"לים ולא במערער, נוצר "טריז" בין המערער לבין יו"ר הדירקטוריון שלא איפשר המשך עבודה משותפת.
אולם, גרסה זו הופרכה לחלוטין, שכן נקבע בצדק כי לא נפל כל רבב בהתנהלות החברה בעיניין זה, החלטת הדירקטוריון בעיניין אופן הדיווח לרשות התקבלה בהסכמת המערער, וגם במכתב ההתפטרות לא נזכר עניין זה כלל; טענתו של המערער כי סרובו של יו"ר הדירקטוריון לפטר את הסמנכ"לים מהוה נסיבות שבהן אין לידרוש ממנו להמשיך בעבודתו הועלתה לראשונה בסיכומים ואין להתיר הרחבת חזית; לגופו של עניין, מדובר בטענה מקוממת נוכח העובדה שהמערער ייחס לסמנכ"לים פעולות פסולות שלא בוצעו; הוכח כי המערער הפר את חובת הנאמנות כלפי החברה, הן בניסיון לשמור לעצמו את תגמולי הביטוח והן בעיניין קבלת עמלות שלא כדין מחברת ניקו; על המערער היה מוטל הנטל להוכיח את טענתו המהותית בעיניין עמלות ניקו, והוא לא הציג ראיות שיכול היה להציג להוכחת גירסתו; בהתאם לסעיף 11.6 להסכם העבודה המערער לא היה זכאי להודעה מוקדמת ולכספים שהופקדו לזכותו בגין פצויי פיטורים בקופות השונות, במיוחד נוכח תפקידו הבכיר, המטיל עליו חובת נאמנות מוגברת לחברה; לא יעלה על הדעת כי מצבו של עובד שהצליח להסתיר את מעשיו הפסולים ואלה התגלו רק לאחר סיום קשר העבודה יהיה טוב יותר ממצבו של עובד שמעשיו הפסולים התגלו לפני סיום קשר העבודה; בכל מקרה מעשיו של המערער התגלו בתקופת ההודעה המוקדמת בטרם קשר העבודה הגיע לסיומו, ויש ליתן לכך משקל; מדובר בזכויות על פי הסכם, ואין ספק שהחברה לא הייתה מעניקה זכויות אלה לעובד אילו ידעה על מעשיו, ועל כן היא זכאית לידרוש את השבת תשלום ההודעה המוקדמת.
אולם, אין לקבל את הגישה שבכל מקרה של חילוקי דיעות או בכל מקרה שבו יו"ר הדירקטוריון אינו מקבל את עמדת המנכ"ל, קמה למנכ"ל זכאות לפצויי פיטורים על פי סעיף 11(א) לחוק פצויי פיטורים.
...
אשר על כן, מתקבל הערעור ובטל חיובו של המערער לשלם לחברה דמי שימוש לתקופה שעד הגשת התביעה.
סוף דבר: הערעור נדחה בעיקרו, למעט חיוב המערער בתשלום דמי שימוש בסך של 34,892 ₪.
נוכח העובדה שהערעור בעיקרו נדחה, והתקבל רכיב אחד בלבד בסכום קטן יחסית לסכום שנתבע ושנדרש בערעור, ישלם המערער לחברה הוצאות משפט בסכום מופחת, בסך של 10,000 ₪.

בהליך סכסוך עבודה (ס"ע) שהוגש בשנת 2017 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

זה המקום לציין כי עיון במכתב ההתפטרות של התובע מעלה כי אין כל איזכור לטענה בדבר התפטרות בדין מפוטר.
האם יש לקבל את טענת התובע כי התפטר בשל חילוקי דיעות בכל הנוגע למימון תקופת הרוטאציה שלו בפנימית וכי הנתבעת גרמה לסיום התמחותו.
זה המקום לציין כי טענות הנתבעות לא נסתרו כעולה גם מתכתובת בין עורכי הדין בסמוך לאירועים, כאשר טענתה מימון התובע ברוטציה פנימית כלל לא עלתה , אלא רק בדיעבד לאחר החלפת עו"ד. משכך לא שוכנענו כי נושא המימון של התובע במחלקה הפנימית היוה בעיה כלשהיא שגרמה להפסקת הרוטאציה.
...
אין אנו סבורים כי בנסיבות העניין יש לפסוק לתובע פיצוי בגין רכיב עגמת נפש וזאת שעה שהליך הפסקת העסקתו נבע גם בשל מחדלים שלו כפי שפורט לעיל.
סוף דבר: בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין ישלמו: הנתבעות ביחד ולחוד לתובע את הסכומים הבאים: פיצוי בגין הפרת הסכם: 61,614 ₪ .
בנוסף, ישלמו הנתבעות, ביחד ולחוד לתובע שכ"ט עו"ד והוצאות בגין תביעה זו בסך 10,000 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום, אחרת יישא סכום זה הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2018 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

תמוהה טענתה כי חתמה על המסמך בשנת 2011 ללא שהבינה את תוכנו וללא שהתייעצה עם בעלה או עם מר רייכרט לגבי האמור בו. מנגד, מפנה התובעת למסמך שקבלה מאת מר רייכרט בשנת 1991, בו התחייב מר רייכרט בפניה: "... הנני לציין כי תקבלי פצויי פיטורין וכן את הפרשות המעביד לקופת הפנסיה בכל מקרה של הפסקת עבודה בן אם תהיה ביוזמת החברה ובן באם תהיה ביוזמתך (בכפוף לעזיבה מסודרת ומקובלת). השלמת סכום הפיצויים מעבר לקיים בקופת הפנסיה תתבצע בתוך כ- 10 יום ממועד הפסקת העבודה ...". לטענת התובעת, המסמך משנת 2011, שעליו חתמה לטענתה שלא מדעת, לא היוה מבחינתה יתרון אלא ההיפך, פגע בזכויותיה.
הינה כי כן, עומדים בפנינו מחד ההתחייבויות של מר רייכרט כלפי התובעת, משנת 1991, לפיה בכל מקרה של פיטורים או התפטרות, ישולמו פצויי פיטורים באופן מלא תוך ביצוע השלמה לכספים המופקדים בקופות.
בשל חילוקי דעות של ממש בין הצדדים אודות הזכאות להפרש פצויי פיטורים, לאור המסמכים השונים שהוצגו וטענת הנתבעת לתחולת סעיף 14, אין מקום לחייב בפיצויי הלנת פצויי פיטורים.
...
" וכן בעניין עע (ארצי) 1889-05-16‏ ‏ מועצה מקומית מג'אר נ' חסן גאנם, מיום 19.12.17: "אכן, בית הדין האזורי מצא כי פיטורי המשיבים הוכתמו בשיקולים שיש בהם הפליה מטעמי גיל. מן התשתית העובדתית כפי שנפרשה לפני בית הדין האזורי עלה כי גילם המבוגר של המשיבים היה בין השיקולים שהניעו את המועצה להפסיק את העסקתם. בקביעה עובדתית זו של בית הדין האזורי לא מצאנו עילה להתערב. משהוכתמו שיקולי המועצה בהפסקת ההעסקה בשיקולים שיש בהם הפליה מטעמי גיל, צדק בית הדין האזורי בפסקו פיצוי למשיבים....
נוכח קביעתנו לעיל, לא מצאנו לנכון לדון בסוגית ההתיישנות והשיהוי.
סוף דבר תביעת התובעת מתקבלת בכל הנוגע לפיצוי בגין הפליה ולתשלום הפרש פיצויי פיטורים.
התביעה לפיצוי מכח הסכם כור, נדחית.

בהליך בקשת רשות ערעור (בר"ע) שהוגש בשנת 2020 בהארצי לעבודה נפסק כדקלמן:

לצד חילוקי הדיעות בסוגית השינויים שמבקשת החברה להנהיג ו"החזון" החדש של כפר הנוער, עלו יחסי המבקשת ומנהל בית הספר על שרטון.
מכתב סיום ההעסקה מהוה, לפיכך, הודעת פיטורים שניתנה שלא כדין, תוך הפרת החובות המוגברות המוטלות על חברה ממשלתית הנסמכת על תקציב משרד החינוך.
נפסק, כי הפרוטוקול אינו עולה בקנה אחד עם טענת המבקשת כי מטרת הישיבה היא היתייעצות טרם מתן הודעת התפטרות וכי גרסת המבקשת מעלה תמיהה מדוע לא שתפה המבקשת את המנכ"ל בהחלטה שלא להתפטר בעקבות ההתייעצות.
לגישת המבקשת ההחלטה מנוגדת להלכה הידועה לפיה יש לתת ביטוי הולם וחד משמעי לכוונה להביא לכלל סיום את יחסי העבודה ובית הדין האיזורי שגה משהסיק גמירות דעת של המבקשת להתפטר.
בהקשר זה אבהיר, כי המבקשת לא ידעה ליתן הסבר לשאלות בית הדין בתום החקירה הנגדית באשר להמנעותה מלהתייחס להודעת דוא"ל שקבלה מהמנכ"ל ביום 8.1.2020 בה מצוינת לכאורה ההודעה בישיבה שבמחלוקת ובישיבת המינהל על רצונה להתפטר "בסוף תש"פ". עוד יצוין, כי בחקירתה הודתה כי בישיבה שהתקיימה בשלהי חודש אוגוסט 2019 ושדברי המשתתפים בה הוקלטו (להלן – הישיבה המוקלטת) כבר איימה המבקשת בהתפטרות וציינה כי "אני מוכנה ללכת גם עכשיו" ואף סיפרנ למשתתפים כי איתרה עבודה חלופית, אך החברה לא "ניצלה את ההזדמנות" כדי לפטרה באיצטלה של התפטרות כפי שמיוחס לה בבקשת רשות העירעור.
...
דיון והכרעה לאחר בחינת הבקשה לרשות הערעור, החלטת בית הדין האזורי ומכלול החומר שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי אין לקבל את בקשת רשות הערעור, אף ללא צורך בקבלת תשובת החברה.
בבחינה של סוגית מאזן הנוחות לגופה מקובלת עלי טענת המבקשת כי יגרם לה נזק של ממש עקב סיום עבודתה כתוצאה מפיטוריה שלא כדין (כטענתה, שלא נתקבלה בשלב זה על בסיס קביעות לכאוריות), למרות שבשיחה המוקלטת ציינה כי הוצעו לה הצעות עבודה ובעדותה בבית הדין האזורי העידה כי "כל יום יש לי הצעות עבודה" (עמוד 6 מול שורה 20 בפרוטוקול הדיון).
סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדחית ומשכך נדחית גם הבקשה לסעדים זמניים.

בהליך ערעור עבודה (ע"ע) שהוגש בשנת 2018 בהארצי לעבודה נפסק כדקלמן:

בתצהירו לא חזר העובד על הטענות כי התפטר בשל הרעה מוחשית בתנאי עבודתו, וטען כי "אולצתי להתפטר מעבודתי בנגוד לרצוני בשל העובדה, כי הנתבעת נהגה בי בצורה משפילה ופוגענית באופן שלא אפשר לי להמשיך ולעבוד". לגירסתו בתצהירו, מנכ"לית החברה נהגה לעלוב בו ולהשפיל אותו אף בפני עובדים נוספים, וכינתה אותו בכינויי גנאי שונים; בעבר, היה ארוע בשנת 2008 שבו עלבה בו המנכ"לית לפני עובדים, ובמענה לדרישתו הביעה המנכ"לית את התנצלותה.
מכתב זה נענה במכתב בא כוחה של החברה (מכתב מיום 24.2.2013) כי העובד בחר להיתפס לזוטות, נראה שהנו מחפש לפרוש מהחברה בתואנות שוא, כי אין כל עילה שבדין לראות אותו כמתפטר בדין מפוטר, וכי היתנהלותו מהוה הפרת משמעת חמורה נוכח העובדה שנטש את העבודה באמצע יום העבודה.
בית הדין האיזורי קבע כי גם אם אין לראות בארוע מיום 7.2.2013 התפטרות, עקב כך שהעובד פעל "בעידנא דריתחא", הרי שמההתכתבות המפורטת לעיל כמו גם אי התייצבותו של העובד לעבודה למרות שנידרש לכך בהזדמנויות שונות, עולה באופן ברור כי העובד התכוון להתפטר מעבודתו ואף התפטר מעבודתו ביום 7.2.2013 לאלתר; אין מדובר במצב דברים שבו המעסיק לא יכול לשנות את מצב הדברים כצידוק לאי התייצבות לאלתר או לאי מתן התראה/פנייה למעסיק קודם להתפטרות; האופן בו היתנהל העובד, עת במכתביו "טחן עד דק", שב וחזר על טענותיו, ובקש להעמיק את חילוקי הדיעות, בעוד שמנכ"לית החברה מבקשת "להתקדם" ולשים את הארוע מאחוריהם הביא למצב שבו לא ניתן להמשיך לעבוד יחד, כך שמנכ"לית החברה חששה מליתן לו לערוך חפיפה.
...
בנסיבות אלה, בהתחשב בטענתו של העובד כי התפטר בשל האירוע מיום 7.2.2013 ולא בשל אירועים אחרים (שכאמור לא הוכחו על פי קביעתו של בית הדין האזורי), אנו סבורים כי נוכח חובתו של העובד ליתן למעסיק התראה לפני התפטרות וליתן הזדמנות לשינוי הנסיבות, היה מקום שהעובד יתייצב במקום העבודה, ייפגש עם המנכ"לית ויבחן את האפשרות ליישר את ההדורים ביניהם.
מקובלת עלינו טענת החברה כי יש לדחות טענה זו נוכח העובדה שהועלתה לראשונה בסיכומים, והיא מהווה שינוי חזית.
עם זאת, וללא קשר לשאלה איזה סכום ממרכיב פיצויי הפיטורים בפוליסות רשאית החברה לדרוש את השבתו לידיה על פי ההסדר התחיקתי, אנו סבורים כי על אף שניתן להבין את המשקעים שנותרו נוכח נסיבות סיום עבודתו של העובד בחברה, מן הראוי שהחברה תשקול שלא להתנגד להעביר לעובד את מרכיב פיצויי הפיטורים בפוליסות ביטוח המנהלים בעד כל תקופת עבודתו.
סוף דבר – לאור כל האמור, ערעורו של העובד נדחה.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו