האם הריון מהווה בעיה בריאותית

במקרה שלפנינו, מעבר לטענה בדבר הריונה, התובעת לא הוכיחה קיומו של מצב בריאות לקוי ולא הניחה ראשית ראייה לקיומם של 'ממצאים רפואיים' היכולים להוות סיבה מספקת להתפטרותה.

וכך העידה הגב' בולבין בתצהירה: "אני זוכרת בודאות שהתובעת הגיע [צ"ל הגיעה – א.ק] למשרדי החברה לאחר שחזרה מחופשה בארצה והודיעה לי שהיא בהריון ושהיא מתכוונת לקראת סוף החודש החמשי תחילת הששי לחזור חזרה לנפאל וללדת את הילד בנפאל...אני מצהירה בזה במפורש כי התובעת ששוחחה עימי מספר פעמים מיום שחזרה מהחופשה בנפאל, מעולם לא אמרה לי שהיא מבקשת לעזוב את העבודה אצל מישפחת כהן בגלל שקשה לה או שיש לה בעיות רפואיות. הסיבה היחידה שבגללה ביקשה התובעת לסיים את העבודה אצל מישפחת כהן הייתה רצונה של התובעת ללדת את הילד שלה במולדתה שבנפאל" בחקירתה, אמרה העדה דברים דומים, כדלקמן: "ש. בתקופה שחזרה מנפל עד סיום העבודה מה היה מצבה הבריאותי של אנג'לה ומה דברתם?

...

סוף דבר התביעה מתקבלת במלואה והנתבעים ישלמו לתובעת, ביחד ולחוד, בתוך 30 יום סכומים אלה: סך של 19,134 ש"ח כפיצויי פיטורים.

הנתבעים ישלמו את שכר העדה, הגב' בולבין, בסך 200 ש"ח בתוך 30 יום.

בנוסף, ישלמו הנתבעים לתובעת בתוך 30 יום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 5,000 ש"ח. לא ישולמו הוצאות המשפט ושכר הטרחה במועדם, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.

במקרה הנדון על פי מהלך ההיריון, מגבלותיה הגופניות של האשה ולפי המלצת האורטופדים, מתן מנוחה במסגרת "שמירת הריון" בטרימסטר השלישי להריון החל מ- 19.9.2017 – שבוע 27 להריון ועד ללידה ב- 18.12.2017, היוה פראקטיקה רפואית התואמת מצב האשה במהלך ההריון הנידון.

כך, לא היתייחס המומחה לעבודת התובעת הכרוכה בנסיעות מרובות; אין היתייחסות לכך כי סבלה מדימומים ואגינאליים ומירידה במשקל לכל אורך ההיריון; המומחה אף אינו מתייחס לעניין המגרנה, החולשה, עייפות, הפרעה בשינה, כאשר חוו"ד המומחה דנה בעיקר בעיניין הליקוי האורתופדי והפיברומילגיה, אך לא ביתר בעיותיה הרפואיות.

...

אשר לטענות שהעלתה התובעת בנוגע לכך כי המומחה לא השיב לרב שאלות ההבהרה שהופנו אליו, הרי שלא מצאנו לקבלן.

משכך וכאשר לא סברנו כי המומחה לא התמודד עם שאלות ההבהרה שהופנו אליו – וזה החשוב - איננו מקבלים טענתה זו. סוף דבר לאור האמור, לא מצאנו מקום לסטות ממסקנות המומחה בשאלה אשר נדרש ליתן עליה דעתו.

דין התביעה, לפיכך, להידחות בחלקה, בהתאם להמלצת המומחה.

עמדת המשיבות היא כי קיומה של בעיה רפואית אשר מונעת מנשים להרות או לשאת הריון מהוה שוני רלבאנטי המצדיק היתייחסות שונה אליהן לעומת גברים יחידים.

...

אקדים מסקנה לביאור ואומר – מקובלת עלי טענת העותרים כי הוראות חוק ההסכמים וכן הוראות חוק תרומת ביציות, ככל שהן קשורות אליו, המחריגות מתחולתן גברים יחידים ובני זוג מאותו מין, פוגעות בזכותם להורות ובזכותם לשוויון.

המשנה לנשיאה השופט נ' הנדל: אני מצטרף למסקנה של חבריי כי הסדר הפונדקאות הנוכחי אינו חוקתי בשל פגיעתו בזכות לשוויון.

אציג להלן את הדגשים המרכזיים המובילים לשיטתי למסקנה של אי חוקתיות.

על רקע האמור, הפגיעה בזכות לשוויון אינה עומדת במבחן האמצעי שפגיעתו פחותה ובמבחן המידתיות במובן הצר; ומכאן שהסדר הפונדקאות אינו חוקתי.

לשיטתה הנתבע לא נימק ביחס לרלוונטיות של השאלה וכן לאור הסבר המומחה בסעיפים 5-4 לחוות הדעת, לפיו במהלך הסקירה הראשונה שבוצעה לתובעת אובחנו אצל התובעת זרימות דם עם תנגודת בעורקי הרחם, ה"מהוים בעיה רפואית של חיזוי בעיה רפואית בשליה (הפרעות באסםפקת הדם השלייתי), והתפתחות של העובר (כמו האטה בגדילת העובר)". עוד נטען כי מטרת שמירת ההריון היא להמנע ממצב מסכן חיים כדוגמת עליית יתר לחץ דם, המהוה לדברי המומחה בסעיף 6 לחוות הדעת - סיבה עיקרית לתחלואה ותמותה עוברית ואימהית.

...

בפרק הרלוונטי בחוות הדעת, קבע המומחה כי לחץ נפשי "מהווה סיבה משמעותית לתחלואה לאישה בהריון ולעובר עקב סיבוכים של לידה מוקדמת, משקל נמוך של העובר בלידה וכן יתר לחץ דם לאישה ההרה". בהמשך הוסיף כי לחץ דם "יכול להוות גורם סיכון לתובעת ולעוברה ולהעצים את עליית לחץ הדם". מדבריו של המומחה בפרק זה והן בפרק אודות יתר לחץ דם ממנו סבלה התובעת עולה המסקנה כי הסיכון שלחץ נפשי יגרום לעליית לחץ דם אצל התובעת, שממילא נדרשת לאיזון תרופתי בשל יתר לחץ דם, מחייב התייחסות זהירה.

ביחס לשאלה יג(4) טענה התובעת כי אין לאפשר את העברתה למומחה משזו חורגת מרשימת העובדות המוסכמות, ונועדה להטעות את המומחה.

על כן, אני סבור כי יש להעביר את השאלות להתייחסות המומחה, ובתוך כך גם את שאלה יג(4), שלא מצאתי כי היא חורגת מן המסד העובדתי כטענת התובעת.

בחוות דעתו מיום 1.9.2019, קבע המומחה מטעם בית המשפט כי הפגיעה העיקרית שאובחנה היא בברך שמאל, בעוד שפגיעות אחרות החלימו ואינן מהוות בעיה רפואית פעילה.

לאחר מכן או במקביל, עבדה התובעת בחצי משרה בסטודיו לעיצוב תיקי עור ובמקביל העבירה שעורי פילאטיס במספר מכונים, בין היתר במכון "אר.פי.בי סטודיו". ככל שמדובר בתפקידים שלא הצריכו מאמץ פיזי מצידה של התובעת אין מדובר בפגיעה משמעותית בכושר התיפקוד, ולפיכך בכושר ההישתכרות, אולם הדעת נותנת כי כאשר בתקופות בחיים בהן יהיה על התובעת לקחת הפסקה מבצוע התרגילים למשל בתקופת הריון או מחלה כי אז עלולה הנכות הרפואית להפוך לנכות תפקודית של ממש, כאשר ידוע כי המונח נכות תפקודית משמש לתאור השפעת הנכות הרפואית על תיפקוד הנפגע במישורים שונים על החיים (ראו: ע"א 2577/14 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ (נבו 11.1.2015)).

...

התובעת כן הציגה קבלות בגין פיזיותרפיה ונסיעות במוניות בשווי כולל של 11,000 ₪, כאשר סכום זה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מתאריך 30.1.2018 בסך 3,032 ₪, עומד על סך של 14,032 ש"ח. אני מאשרת הוצאות אלה בשים לב כי ההוצאות הסתיימו מספר חדשים לאחר התאונה.

אמנם נקבעה לתובעת נכות רפואית של 2% אולם אני סבורה כי אין בפיצוי המתקבל ממכפלת 2% ב"סכום המקסימלי" כדי להעניק לה פיצוי הולם על הסבל בגין התאונה.

לעניין זה אצטט את האמור בע"א 146/87 יונתן כץ נ. רם רוזנברג, כב' השופט תיאודור אור: "...הנוסח של החלופה השנייה (תקנה 2(ב) הנ"ל – ל.א.) אינו מוצלח. אך נראה לי שניתן לפרשה כך, שהיא חלה בכל מקרה שבית המשפט סבור, שאין בפיצויים על נזק לא ממוני המחושבים לפי תקנה 2(א) לענות על (או לכסות את) הנזק הלא ממוני שנגרם לנפגע. כך הוא כשנגרמים כאבים, צער וסבל או אובדן הנאה מסוים וכיוצא באלה נזקים לא ממוניים, אשר אין בתקנה 2(א) כדי להוות פיצוי, שיהיה בו, לדעת בית המשפט, "כיסוי" הולם לנזק לא ממוני זה. .