האם הסכם פשרה בארצי תקף ללא הגשת תביעה חדשה

דיון והכרעה המסגרת הנורמאטיבית בעל דין המבקש לבטל פסק דין, שנתן תוקף להסכם פשרה, ושניתן בהסכמת הצדדים, יכול לבחור אחת משתי הדרכים: האחת, הגשת ערעור על פסק הדין שניתן בהסכמה, כעל פסק דין רגיל (אם נפל פגם בהליכי משפט לרבות בסדרי הדין).

בע"ע (ארצי) 40752-06-13 עארף סואעד - חברת דואר ישראל בע"מ (פורסם בנבו, 16.07.2014)‏‏ נקבע: "הנטל הנו על מבקש הביטול, להוכיח כי נפל פגם בכריתת ההסכם העומד בבסיסו של פסק הדין, וכי 'קיימים טעמים כבדי משקל המצדיקים את הביטול... בשל החשיבות הרבה שיש לייחס לערך של סופיות הסכם הפשרה כהסדר המסיים את הסיכסוך בין הצדדים' (ע"א 11750/05 שמר נ. בנק הפועלים, [פורסם בנבו] מיום 15.11.07; כן ראו את ע"ע 364/03 אור צורים מי צורים – משה קוטאי, [פורסם בנבו] מיום 21.8.05; רע"א 600/14 עאטף נ. משיעל, [פורסם בנבו] מיום 10.2.14)." בעניינינו, סעיף 1 להסכם הפשרה נקבע: "הצדדים מודיעים כי לצורכי פשרה בלבד ולסילוק מלא סופי ומוחלט של כל תביעותיו, דרישותיו, וטענותיו של התובע כלפי הנתבעת ו/או מי מעובדיה ו/או מי מנהליה ו/או מי ממשמשיה בכל תקופת עבודתו אצל הנתבעת ו/או סיומה, לרבות הטענות המופיעות בתביעה, בכתבי בי דין שהוגשו, במכתבים ובמיילים שנשלחו לנתבעת ו/או בעיניין הנתבעת בעבר, בהווה ובעתיד (להלן: "המחלוקת") תשלם הנתבעת לתובע תשלום בסך של 210,000 ₪ שישולמו כמענק פרישה (להלן: "מענק הפרישה") בנוסף, תשחרר הנתבע תלזכות התובע את כל הכספים שהצטברו.

בהמשך ניתנה החלטה ע"י ביה"ד, לפיה, "אין בפנינו טענה למיטב זיכרוננו כי התובע אולץ וחרף הסברו הארוך של בא כוח התובע לא שמענו היכן, איך, על ידי מי ומתי אולץ התובע לחתום (על הסכם הפשרה) והיכן זו עילת התביעה". ברי, אפוא, כי אין לנו אלא לדחות, אף טענה חדשה זו של התובע.

...

ונוסיף: מחומר הראיות, העדויות והאסמכתאות שהוצבו בפנינו, מצאנו שאין בענייננו "טעם מיוחד, כבד משקל ומשכנע" המצדיק סטייה מהסכמה אליה הגיעו הצדדים, אשר ניתן לה תוקף של החלטה שיפוטית [ראו: בע"מ 6832/15 פלוני נ' פלוני (פורסם בנבו, 4.1.2016); רע"א 4976/00 בית הפסנתר נ' מור, נו(1) 577, 586 (24.9.2001)].

העובדה (כטענתו), כי "זכות הציבור לדעת אודות חשיפת השחיתות" לכאורה בנתבעת כמו גם ייצוגו של התובע(ולטעמנו, בנסיבות שניגלו בפנינו למידת מעורבותו של התובע בכל ענין – אף לולא היה מיוצג) , אינה מצדיקה קביעה אחרת.

נוכח כל האמור לעיל דין התביעה להדחות.

בפסק דין חלקי מיום 19.5.2019, דחה בית הדין האיזורי את בקשת ב"כ המערערים להורות על המשך ההליכים בתביעת המערערים, קבע כי לא ניתן לטעון נגד פסקי הדין החלוטים במסגרת תביעת המערערים, והורה כי תביעת המערערים תתברר בעיניינו של המשיב 3 בלבד, אשר לא הוגש הסכם פשרה בעיניינו.

בהחלטת הרשמת מיום 12.3.2020 נקבע כי נוכח נסיבותיו החריגות של העניין יש להאריך את המועד להגשת ערעור על פסק הדין החלקי מיום 19.5.2019, כמפורט להלן: "עיון בתיק בית הדין ובהסכמי הפשרה שהוגשו מטעם המערערים לבית הדין האיזורי לעבודה בבאר-שבע, מעורר סימני שאלה לגבי נסיבות חתימת הסכמי הפשרה, ובין היתר, אלה: ארבע הבקשות למתן תוקף של פסק דין להסכמי הפשרה/הגישור בעיניינם של המערערים אינן חתומות על ידי המגשרת, על ידי המערערים או על ידי גורם אחר; הבקשות למתן תוקף של פסק דין להסכמי הגישור לא נתמכו בתצהירים, אף שנכללו בהן הצהרות משמעותיות, לפיהן המערערים מבקשים לבטל את תביעתם בסע"ש 49172-06-18 ומבקשים לבטל את ייפויי הכח שניתנו לעורך הדין המייצג אותם בסע"ש 49172-06-18. יוער, כי הצהרות אלה לא נכללו בהסכמי הפשרה שנחתמו על ידי המערערים, אלא בבקשות למתן תוקף להסכמי הפשרה, אשר כאמור לא נחתמו על ידי גורם כלשהוא. יצויין בהקשר זה, כי ב"כ המערערים הגיש לבית הדין ייפויי כח חתום לייצוג המערערים, לרבות בהליכי ערעור; עוד עולה מהמסמכים בתיק, כי בא כוחם של המערערים בסע"ש 49172-06-18, עו"ד שחר דור, לא לקח חלק בהליך הגישור ובהליך הבקשה למתן תוקף של פסק דין להסכמי הגישור, אף שלכאורה הליכי הגישור נוהלו והסכמי הגישור נחתמו בעת שתביעת המערערים הייתה תלויה ועומדת לפני בית הדין האיזורי. יצויין, כי בהליך אחר שהתנהל לפני בית דין זה, הוגשו עמדותיהם של היועץ המשפטי לממשלה ושל לישכת עורכי הדין בישראל (ע"ע (ארצי) 61544-01-17 דוד טיבולי גידול ושיווק ירקות בע"מ – Sitthikron Chotawan ואח', 17.4.2018), ולפי האמור בהם, יכול שנסיבות העניין לפנינו מהוות פגיעה בזכות הייצוג של המערערים ופעולה שאינה עולה בקנה אחד עם כלל האתיקה האוסר על עורך דין לפנות לבעל דין מיוצג שלא באמצעות עורך דינו (סעיף 25 לכללי לישכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו – 1986).

עצם הגשת הסכמי הפשרה שעל פי הנטען בהם נועדו לסיים את הסיכסוך בתיק התלוי ועומד לא לתיק התובענה המקורית אלא בארבעה הליכים חדשים ונפרדים, תוך העלמת הגשתם מבא כוח המערערים, היא כשלעצמה היתנהלות בלתי ראויה חסרת תום לב ומעוררת חשש בדבר תוקפם של הסכמי הפשרה.

...

על יסוד כל האמור לעיל אנו קובעים כמפורט להלן: דין הערעור להתקבל כך, שפסק הדין החלקי מיום 19.5.2020 שבו נמחקה תביעתם של המערערים להתבטל.

סוף דבר: הערעור מתקבל כמפורט לעיל.

המשיבות ישלמו למערערים הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 15,000 ₪ וזאת בתוך 30 יום.

בהתאם להסכמי הפשרה, שקבלו תוקף של פסק דין, המבקשים שילמו למשיבים סך של 2.1 מליון ש"ח, והצדדים ממתינים לסכומים שעתידים להיתקבל מהמוסד לביטוח לאומי, במסגרת תביעות החוב שהוגשו בהליך פירוקה של דודומט.

המבקשים תמכו את בקשתם, בין היתר, בנימוק לפיו משבית הדין הארצי נתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה אליו הגיעו הצדדים, אשר במסגרתו גם בוטל פסק הדין שניתן בבית הדין האיזורי, יש לבטל את העיקול שניתן להבטחת ביצועו.

ביום 16.11.20 הגישו המשיבים בהליך זה תביעה חדשה למתן פסק דין הצהרתי (להלן: "התביעה החדשה"), לפיו: ערבותם של המבקשים הנה בתוקף ומחייבת אותם.

...

די באמור כדי להביא לדחיית בקשת המשיבים ואין אנו נדרשים ליתר הנימוקים בהחלטת בית הדין האזורי שנועדו להתגבר על העדר הלימה לכאורה בין הבקשה לעיקול לבין הנדרש מבקשה שכזו לפי התקנות ובכלל זה שאלת ההתחייבות העצמית, התצהיר, ההכבדה וכיוצ"ב. בשולי הדברים נציין כי לא מצאנו מקום להעתר לבקשת ב"כ המשיבים בדיון לפנינו לעכב את ביצוע החלטתנו, אם תתקבל בקשת רשות הערעור, משך 30 ימים, זאת שעה שהתובענה בגדרה התבקש הסעד של עיקול זמני הינה בשלב זה לסעד הצהרתי בלבד.

סוף דבר – הערעור מתקבל.

המשיבים ישלמו יחד ולחוד למבקשים ביחד הוצאות בסך של 5,000 ש"ח. ניתן היום, ל' סיוון תשפ"א (10 יוני 2021), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.

עם זאת הופנתה פעם נוספת בסיום המכתב תשומת הלב לטעות שנפלה בפסק הדין מיום 12.1.11, וצוין כי "לא ערערת על פסק הדין ולא הגשת תביעה לביטולו מחמת פגם שבו ואף לא פנית בבקשה לתיקון טעות קולמוס...", היינו פורטו דרכים משפטיות שלפחות בחלקן עדיין עמדו למערער לצורך תיקון הטעות.

מבחינתו בכל פעם מונתה ועדה חדשה לצורך דיון בנושא היחיד שנותר להכרעה - מועד תחילת הנכות - הא ותו לא. משכך, ניתן לגזור גזירה שווה לענייננו (ולו על דרך ההקש) מהאפשרות לבטל הסכם פשרה שניתן לו תוקף של פסק דין, בנסיבות בהן נפל פגם בהסכמה (ע"ע (ארצי) 54327-12-18 יגאל בוזגלו - חברת נמל אשדוד בע"מ (18.4.21)), בהיתחשב בכך שבבסיס הסכמת המערער לפסקי הדין שבאו לאחר פסק הדין מיום 12.1.11 עמד הפגם שנפל בפסק הדין מיום 12.1.11 כך שלא היה מפגש רצונות אמיתי.

בהיתחשב בכך ש"החזרנו את הגלגל" אחורנית לשנת 2011 אין צורך כאמור בהגשת תביעות לביטול "הסכמי הפשרה" השונים, שכן אינם עוד רלוואנטיים, והדברים נכתבים רק על מנת לסבר את אזנו של המוסד בהקשר זה. כסיכום - שוכנענו שיש להתערב בפסק הדין מיום 12.1.11 ולתקנו.

...

לנוכח האמור אנו מורים על תיקונו של פסק הדין מיום 12.1.11, תוך ביטול ההוראה לעניין שקילת צירוף הנכויות, כך שהחזרת עניינו של המערער לוועדה אמורה הייתה להתבצע לצורך בחינה מחודשת של מועד תחולת הנכות בלבד.

על מנת לחסוך אי הבנות נוספות ובהתחשב בחלוף הזמן, ומשהמערער הסכים להשאיר לשיקול דעתנו את השאלה אם להורות כעת על החזרת עניינו לוועדה לצורך בחינה מחדש של מועד תחילת הנכות, אנו קובעים כי אין עוד טעם בהחזרה כאמור ומשכך החלטת הוועדה מיום 23.3.10 תיוותר על כנה על כל המשתמע מכך.

סוף דבר - ניתנה בקשת רשות ערעור והערעור מתקבל כמפורט בסעיף 45 לעיל.

עורך דין שאער ייצג את התובע בשנת 2002 בתביעה לחברת הביטוח בגין התאונה שעבר שבה הושג בהסכם פשרה סך של 2.8 מיליון ₪ פיצוי מחברת הביטוח בגין תאונת הדרכים (עמ' 7, ש' 11), ולפי דברי התובע כאמור ליווה אותו משך השנים.

מעמד המכתב מיום 19.01.2020 תקנה 12 לתקנות קצבה מיוחדת קובעת כי – "תביעה להגדלת שיעור הקיצבה המיוחדת לא תוגש אלא כתום ששה חדשים מהמועד שבו אושרה הקיצבה או חל שינוי בה. אושרה הגדלת שיעור הקיצבה כאמור - תחול ההגדלה למפרע מהיום שבו נוצרה העילה להגדלת שיעור הקיצבה." תקנה 12 נוקטת בלשון הגשת תביעה להגדלת שיעור הקצבה המיוחדת.

ביום 15.6.2023 ניתן תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים בעירעור (סואעד ארצי), לפיהן יגיש התובע טופס תביעה בל/266, בדומה להסכמה שהושגה בעיניין חטאב ארצי.

...

טענות התובע כי אין צורך להגיש תביעה חדשה שהרי אין החמרה תפקודית והוא מבקש רק לבחון עניינו מחדש, דינן להידחות.

אנו סבורים כי דין תביעה זו להידחות בדומה לכך, וראו הטעמים שהטעים המותב בראשות כב' השופט הבכיר אלכס קוגן בפסק הדין והם מקובלים עלינו.

על כן, אנו דוחים את התביעה.