גם אם כך היה, אין עוררין שאשת המבקש נכחה עמו בחדר הבדיקה; באשר לטענת המבקש כי נישאל לשמות נכדיו וגילאי ילדיו והשיב תשובות שגויות, נקבע כי טענה זו עומדת בסתירה לרישום בפרוטוקול, שם נכתב כי המבקש "נישאל שאלות שנוגעות לקוגניציה וענה לכולן תשובות נכונות"; באשר לטענה כי נימוק הועדה לגבי דחיית הערר הוא לקוני, נקבע כי יש לקרוא את החלטת הועדה כמכלול, וכי פרוטוקול הועדה כולל היתייחסות פרטנית לכל הפרמטרים הרלוואנטיים לבחינת זכאות לקבלת גמלת שירותים מיוחדים; באשר לטענה כי בדיקת המבקש הייתה קצרה ושטחית, נקבע כי מדובר בטענה המופנית כנגד שיקול דעתה הרפואי-מקצועי של הועדה, בו אין בסמכות בית הדין להתערב; באשר לטענות המבקש ביחס לרישום הפרוטוקול, נקבע כי מעיון בפרוטוקול ניתן ללמוד שנרשמו דברי הנוכחים, וגם אם נרשמו עקרי הדברים, הרי שהועדה נהנית מחזקת תקינות מעשה המנהל, ולא עלה בידי המבקש לסתור את החזקה.
באשר לחלקה הראשון של הילכת סעדיה, המבקש אינו מסתפק בקביעת בית הדין האיזורי כי הועדה תהיה רשאית להתייעץ עם מומחה בתחום הגריאטריה, ומבקש כי יקבע שחלה חובה על הועדה לעשות כן. בעוד שבעניין סעדיה נדון ערעור על החלטת ועדת עררים לנפגעי עבודה, בעניינינו מדובר בערר על החלטת ועדת עררים לשירותים מיוחדים.
מדובר בסעיף שעוסק בבדיקת מידת התלות של המבוטח בזולת על ידי המוסד לצורך גמלת סיעוד, להבדיל מבדיקת מידת התלות בזולת במסגרת ועדות העררים, שהן גופים סטאטוטוריים עצמאיים.
...
ביחס לתפקודו של המבקש, ציין בא-כוחו כי "התפקוד לא אפשרי, עזרה בהלבשה, עזרה ברחצה, קושי ללכת כי נופל. מספר אירועי נפילה. אשתו משגיחה עליו בהליכה אחרת נופל. עזרה תמידית באכילה וברחצה, יושב כל היום על כורסה, לא מסוגל לקחת תרופות, נמצא בטיטול ולא שולט על סוגרים". בא-כוחו של המבקש טען כי למבקש דרושה השגחה במשך 24 שעות ביממה ושאשתו של המבקש צריכה להיות עמו כל הזמן, מכיוון שהמבקש "לא מתנייד בכלל, לא מצליח להתרומם להליכון, עזרה בקימה".
אשתו של המבקש הוסיפה את הדברים הבאים: "אני מלבישה אותו. הוא נמצא בטיטול לא שולט בכלל על השתן וצואה, ויושב על כסא רחצה ואני רוחצת אותו. אוכל מוכן לאכילה, מפיל ומרייר המון. אוכל סנדוויץ', נחנק מכריך, שותה עם קשית. לא מפעיל מכשירים. אני דואגת שישתה תרופות... הוא בוהה בטלוויזיה...".
ממצאי הבדיקה הרפואית תוארו בפרוטוקול כך: "יש מחלה לבבית וליקויים אורטופדיים, עבר דום לב".
הוועדה בחנה את רמת התלות של המבקש בזולת בפעולות היום-יום (מבחן ADL) והגיעה למסקנה כי הניקוד הכולל של מבחן ה-ADL בעניינו של המבקש הוא 40 נקודות, לפי הפירוט הבא:
ניידות בתוך הבית: "נכנס לחדר ועדה ישוב על כסא גלגלים. בתוך ביתו נייד בעזרת הליכון ותמיכת אשתו". נקבע כי המבקש "זקוק לסיוע במידה רבה" בתחום זה (8 נקודות).
לבסוף החליטה הוועדה לדחות את הערר: "הנכה נמצא תלוי בזולת בעזרה רבה בכל הפעולות ברוב שעות היממה. הערעור נדחה".
על החלטת הוועדה הגיש המבקש ערעור לבית הדין האזורי, במסגרתו טען כי הוועדה הותירה את שיעור גמלת השירותים המיוחדים ללא שינוי, וזאת למרות שמצבו הפיזי, הקוגניטיבי והנפשי של המבקש הוחמר עקב נפילתו בחודש יולי 2021 והניתוח שעבר כתוצאה ממנה.
לנוכח כלל האמור, אנו קובעים כי עניינו של המבקש יוחזר לוועדה בהרכבה מיום 13.2.22 על מנת שתשוב ותבחן את החלטתה תוך התייחסות לחוות הדעת מטעם המבקש (חוות דעת ד"ר יואל אייזנברג מיום 9.1.22) כמכלול, ותוך לקיחה בחשבון (בין היתר) את צירוף מגבלותיו הפיזיות של המבקש עם מצבו הקוגניטיבי, כמתואר בחוות הדעת.
אנו סבורים כי בכך ניתן מענה גם לטענות המבקש בנוגע להיקף הנמקת החלטת הוועדה.
סוף דבר – הערעור מתקבל בחלקו, כאמור בסעיף 40 לעיל.
