דין זה היה נכון גם בזמנם, כאשר שווי המטבע נמדד על פי ערך המתכת ממנה הייתה עשויה, כסף או זהב, שאף שעליית ערך המטבע עשויה להיות מושפעת מריבוי תפוצת המתכת, מכל מקום הקביעה ההלכתית היא תמיד שלא המטבע משתנה אלא ערך הפירות הנקנים בו, וכל שכן בזמנינו שהכסף אין לו ערך עצמי וכולו אינו אלא שיווי הסכמי, כך שבודאי אין לתלות את השינוי בערכו שלו עצמו, אלא בשינוי מחירם של הפירות הנקנים בו.
ואכן, מציאות הדברים כך היא, שמדד המחירים לצרכן מושפע מהמצב הכללי במשק, גידול הפירות והירקות ושאר מיני המזון, מצב היצוא והיבוא וערך המטבעות בעולם ועוד, ולא בגלל שינוי כל שהוא הקשור עם המטבע עצמו.
וכ"כ בס' נתיבות שלום (הנ"ל), ולאחר שדן בשיטות הנ"ל: "נראה שיש סברא גדולה לומר דגם לעליית המדד - האינפלציה בימינו, יהא דין של פיחות שפיחתו המלך וכו', שהרי המציאות היא שהמלכות עצמה מתנהגת בהתאם לירידת ערך המטבע, והיינו שהיא מצמידה את החובות למדד יוקר המחייה, וגם מעלה את משכורות העובדים ומפחיתה את שער המטבע ביחס למטבעות זרים. כל זה מוכיח שהמלכות נותנת גושפנקא לאותה ירידה בערך המטבע, והוא כפיחות המוכרז בדיעבד על ידי המלך וכו', והמלך עצמו מתייחס למטבע כשווה פחות מערכו הקודם לעניין חובות ומשכורות ולעניין מטבע זר. ואם כנים הדברים דעליית המדד תחשב לפעמים כפיחות שפיחתו המלך, עכ"פ כאשר נראים הדברים שאין זו עליית מחירים גרידא אלא ירידה כללית בערך המטבע, אזי אפשר שלא תהיה בזה מחלוקת בין הפוסקים, וכו"ע יודו בזה דיש להצמיד חובות למדד".
כלומר בנתיבות שלום שם נוגע בבעייתיות שבהוראת החזון איש והאגרות משה הנ"ל, כאשר מחד גיסא האמת כדבריהם שבזמנינו אין למטבע ערך עצמי, וכל ערכו נגזר מיכולת הקנייה בו, ומאידך, לעיתים מצוי שאכן יש עליית מחירים שנוגעת במישרים לערך הפירות ולא לערכו של המטבע, וכגון שמחירי הפירות והירקות עולים בעקבות מצב חריג במזג האויר שגרם נזק וכדומה, במקרים אלו ודאי לא יתייחס השינוי למטבע גם בזמנינו.
האב"ד רבי יגאל לרר כתב אז את עמדתו בפסק הדין, שאין להצמיד את דמי הכתובה במקרה כזה למדד המשתנה, אף שיש לחייבו בסך הנקוב הנ"ל, וטעמו, על פי פסק דינו הידוע של רבי שלמה דיכובסקי שליט"א ביושבו על מדין בבה"ד הרבני הגדול [תיק 1-24-1687], הניתן לגבי כתובה שנכתב בה סכום מופרז ביותר, שדנו בו גדולי הדיינים האם ניתן לומר שאומדנא ברורה היא שלא נכתב סכום זה אלא לכבוד בלבד, ואין לכך תוקף מחייב, ויש שבהוראתו זו עניין גם לנדון דידן לגבי הצמדת הכתובה למדד המחירים לצרכן.
...
על כן, אין מקום לדחות את הצמדת הכתובה מחמת שעדיין שוויה גבוה, ויש לדון רק לגופם של דברים האם יש דין הצמדה למדד בחוב הכתובה, וככל האמור לעיל.
אין משמעות לגובה סך הכתובה בקביעה האם להצמיד את דמיה למדד או לדולר, ובכל אופן בו נקבע על פי כל האמור כי יש לחייב הצמדה כזו או אחרת, יעשה הדבר גם במקרה שדמיה גבוהים [אין במסקנה זו כדי לקבוע מה דינה של כתובה מופרזת, ובאלו אופנים אם בכלל, נבטל חיובה לגמרי, עניין זה יש לדון בו בנפרד ובהרחבה].
ועיין בספר עטרת דבורה להרה"ג אוריאל לביא שליט"א סימן נ"ד במקרה דומה לכאן וז"ל:
ראיה לדברינו מדברי רבינו ירוחם בספר מישרים נתיב כג ח"ח שכתב כתב מורי ה"ר אברהם בן אשמעאל כי נראה לו שאישה שאמרה לא בעינא ליה יתן לי גט וכתובה והוא אמר אנא נמי לא בעינא לך אבל איני רוצה ליתן גט מסתברא דאין דנים אותה במורדת להפסידה כלום מעיקר כתובה ונדוניא אלא מיהו משהינן לה תריסר ירחי שתא אגיטא דילמא הדרי בהו לאחר שנה כופין אותו לגרש באותו מקרה בדינו של רבו של רבינו ירוחם האישה החלה במרידה וכתוצאה מכך הבעל גם הוא אינו רוצה בה ופסק לכפותו לגרשה למרות שעמדתו זו של הבעל נובעת ממרידת האישה שלא נמצאה לה הצדקה רבו של רבינו ירוחם לא נמנע מכפיה זו מפני הטענה שהייתה יכולה לכאורה לעלות שהבעל אינו בגדר מורד לאחר שכבר אשתו מרדה בו וכי הוא מצידו לא חטא ולא פשע וכי העדר רצונו של הבעל באשתו ואמירתו לא בעינא לך באו לעולם רק כתוצאה ישירה מההתנהגות השלילית של האישה ומרידתה על כן ה"ה בנידון דנן אם התקיימו נסיבות מתאימות שאנו דנים את האישה כאומרת אנא נמי לא בעינא לך ומתקיים מצב קבוע ששניהם אינם רוצים זה בזה יש לחייבה בגירושין.
