האם הבנק שותף להפסדים של הלקוח

האם הבנק שלט בתיק ההשקעות מיום 11.3.08 ואילך? השאלה השנייה מתייחסת לאופן הפעולה בתיק לאחר יום 11.3.08.

הנתבע טוען מנגד, כי לא מדובר בזכות של הבנק, אלא בחובה שלו, לפעול בהתאם להוראה שהוא, הלקוח, נתן לו, כאשר ההוראה נועדה גם כדי להגן על האנטרס של הלקוח, ולמנוע את האפשרות כי הלקוח יפסיד כסף.

הבנק לא שותף לרווחים ואף לא להפסדים (ר' עמ' 68 לפרוטוקול).

...

עוד נטען כי מר דנינו איחר בהעברת הודעה לוועדת האשראי העליונה על החריגות ביחסי הכיסוי, כאשר הדיווח שלו נמסר רק ביום 26.3.08 תוך הפרת הנהלים הפנימיים של הבנק גם בהקשר זה. אני סבורה כי אף לו היה בטענה זו ממש, ואף בהנחה שפקידי הבנק לא פעלו בהתאם לנהלים הפנימיים של הבנק, לא היה בכך כדי להשליך על זכויות הנתבע.

סוף דבר – לאור כל האמור לעיל, אני מקבלת את תביעת הבנק באופן חלקי, כמפורט בסעיף 81 לעיל.

אני דוחה את התביעה שכנגד.

הנתבע הודה, בתצהירו ובחקירתו הנגדית, כי בארבעה מקרים שונים הפקיד שיקים של לקוחות השותפות לחשבון הבנק הפרטי, המשותף לו ולרעייתו דאז.

לטענת הנתבע, עזיבתו הפתאומית של התובע את השותפות הותירה אותו להיתמודד לבד עם חובות השותפות: דמי שכירות ודמי ניהול של המשרד החדש; תשלומי חשמל וארנונה במשרד החדש; חוב לאתר המרשתת "יד 2" בגין שטחי פירסום; חוב לחברת שטראוס בגין רכישת מתקן מים "תמי 4"; כספי הלוואות שנטל הנתבע לצורך שפוץ המשרד החדש; חוב לבנק בו מיתנהל חשבון השותפות, בגין הפסדיה.

...

אני מחייב את התובע ואת הנתבע להפקיד בקופת בית המשפט, כמימון ביניים על חשבון שכר החוקר, סך 25,000 ₪ כל אחד, עד ליום 15.7.2018.

הגם שבכוונת בית המשפט לקבוע בפסק דין משלים את החיובים הכספיים הסופיים לאחר השלמת בדיקת החוקר, אני סבור כי בהתחשב בתוצאה אליה הגעתי, בתביעה ובתביעה שכנגד, כמו גם בקביעות שבפסק הדין לפיהן הנתבע הפר את חובת הנאמנות שמוטלת שותף בשותפות מכוח הוראות סעיפים 29, 34(1) ו - 34(9) לפקודת השותפויות, יש מקום להשית על הנתבע חיוב בהוצאות ובשכר טרחה כבר בשלב זה. אני מחייב אפוא, את הנתבע בהוצאות בגובה מחצית מאגרת בית המשפט וכן בגובה שכר העדים שזימן התובע, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התשלום.

בנוסף, אני מחייב את הנתבע בשכ"ט ב"כ התובע בסך 30,000 ₪ לתשלום בתוך 45 ימים מהיום.

התביעה העיקרית (א) תביעת התובעת היא על סכום של 380,412.75 ₪, וזאת בגין ראשי הנזק כדלהלן: תשלום ראשון בהתאם להסכם בסך של 87,000 ₪; מחצית הסכום שהופקד על ידי הנתבע לחשבונו האישי תחת הפקדתו בחשבון המשותף – 4,990 ₪; החזר תשלום בגין דו"ח מע"מ ששילמה התובעת עבור הנתבע בסך של 1,945.5 ₪; החזר דמי טפול ואגרה עבור הלוואה אותה נטלה מהקרן לעידוד עסקים קטנים בסך של 500 ₪; ריבית אותה התחייבה לשאת בגין ההלוואה בסך של 18,162.20 ₪; בגין 15 שעות עבודה אותן השקיעה עבור הכנת תוכנית עסקית עבור קבלת ההלוואה – 7500 ₪; עלות פתיחת תיק משכנתא וריבית בגין הגדלת משכנתא קיימת בסך של 2,750 ₪; הפחתה בהשקעה בעיסקה הפרטי ופגיעה בהכנסותיה – 25,000 ₪; פגיעה בשל לשון הרע ובשמה הטוב – 100,000 ₪; החיסכון לו זכה הנתבע מפיטורי 2 עובדות לאחר כניסת התובעת למשרד 61,515 ₪; עוגמת נפש לאור היתעמרות הנתבע בתובעת – 50,000 ₪; העברת מחצית הכספים בחשבון הבנק של השותפות – 21,048.25 ₪; (ב) מנגד – הנתבע תבע את התובעת בתביעה שכנגד בסך של 373,942 ₪ כדלהלן: בגין הפסדי הישתכרות בגין אי תשלום שכר טירחה למשרד בשנים 2010-2011 בסך של 50,000 ₪; קנסות אשר ניתנו ללקוחות המשרד בגין אי הגשת דו"חות בזמן המוערכים בסכום של 50,000 ₪; הפסדי  הכנסות בגין תיקים אותם לקחה התובעת והותירה אצלה בסך של 23,000 ₪; הפסד הכנסות בגין לקוחות שעזבו את המשרד – 18,000 ₪; הוצאות של השותפות אותן הוציא הנתבע מכיסו – 9,750 ₪; תשלום שכר בגין שירותי מיקור חוץ לתיקון מחדליה של התובעת – 15,000 ₪; חיבור לשע"מ – 7,500 ₪; יתרת התמורה בהתאם להסכם בצירוף מע"מ והפרשי הצמדה וריבית – 153,178 ₪; פגיעה במוניטין – 25,000 ₪ עגמת נפש – 50,000 ₪.

בנוסף, באשר לטענות לעניין הלקוח מאיר אייל, הרי שכפי שמעידה התובעת, הלקוח עזב את המשרד בחודש דצמבר 2009, אולם הפגישה שנערכה בין התובעת לנתבע בה הועלו על מיסמך (אותו מיסמך בדיוק שצורף להסכם השותפות שנחתם לאחר מכן) רכוז נתוני הלקוחות הייתה לפני מועד זה בסביבות חודש ספטמבר, כך שאיני סבור שהייתה משום הטעייה מצד הנתבע בעיניין לקוח זה, אומנם היה מצופה מהנתבע שיעדכנה אודות עזיבתו של הלקוח את המשרד, אולם כאמור איני סבור שיש בכך משום הטעייה, שכן שמו הועלה לרשימה בעודו היה לקוח של המשרד, כך הדבר גם לעניין הלקוחה גולן מאיה.

...

בנסיבות העניין, אני מורה על דחיית התביעה, למעט ראשי הנזק בהן הודה מפורשות הנתבע, אותם על הנתבע לשלם לתובעת: מחצית הסכום שבחשבון הבנק המשותף: 21,048.25 ₪ סך של 4,490 ₪ (סעיף א (2) לעיל) סך של 1,947.5 ₪ החזר מחצית הסכום עבור תשלום בגין הגשת דו"ח מע"מ. באשר לתביעה שכנגד גם דינה של התביעה שכנגד להידחות ונדמה שאף הנתבע בחר לזנוח תביעתו, עת בסיכומיו בחר כמעט שלא להעלות טענות שהועלו בכתב התביעה שכנגד.

בכלל נדמה שתביעתו שכנגד של הנתבע הינה כללית לא מפורטת ואינה נתמכת בראיות כלל, כשבנוסף לאמור לעיל, לא הוכיח תשלום משכורות כאמור בסעיף 67 לכתב תביעתו שכנגד ואף לא תשלום בגין חיבור לשע"מ. יתרה מכך, טוב היה אם לא היה מאשים התובעת במצב בריאותו, מה גם שלא הצליח להוכיח את הקשר הסיבתי בין מצבו הבריאותי לבין האירועים נשוא התביעה כשלא צורפה כל חוות דעת רפואית בעניין, וייתכן ונכון היה להמנע מתביעה שכנגד זו. לאור כל האמור לעיל דין התביעה שכנגד להידחות על הסף.

סוף דבר התביעה והתביעה שכנגד נדחות, למעט הסכומים אותם על הנתבע לשלם לתובעת על פי הודאתו, כאמור ובסך כולל של 27,485.75 ₪ הסכומים ישאו ריבית והצמדה החל מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

לעניין העיקול שהטילו התובעים, אמר העד כי המעורבות שלו ושל שותפו היתה בגלל שמרגע שהוטלו עיקולים לא היה ניתן למכור דירות או חנויות, ולכן נערכה ישיבה של מנהלי החברה עם התובעים ואנשי הבנק הבנלאומי, בהשתתפות עו"ד קרני ב"כ הבנק, מר קורקידי ועוד.

עמדת הבנק נמסרה לתובעים ולבא כוחם, ולאחר שהבינו כי העיקול לא יוכל לגבור על השעבודים הקיימים לטובת הבנק, ולאור בקשת החברה-הלקוחה מהבנק, הגיעו הצדדים להסכמה כי תנתן לתובעים הצהרה של הבנק לפיה יודיע הבנק לתובעים מראש על ביטול המשכנתא לאחר שיכוסה החוב לבנק, כדי שיוכלו להקדים לעקל ולתפוס את הנכסים הלא מכורים, בטרם תספיק החברה למכור אותם לצד ג'.

הבנק הפסיד 100,000 ש"ח במכירה זו ואם היתה הצעה גבוהה יותר – היה מעדיף אותה ללא ספק.

...

דיון ומסקנות לאור חזית המחלוקת כפי שהועמדה בכתבי הטענות, והראיות שהובאו כמפורט לעיל, אני קובעת את הממצאים העובדתיים הבאים בהתייחס לטענות הצדדים בסיכומיהם: לא הוכחה, ולו לכאורה, הצגת מצגי שווא כלשהם לתובעים באשר לרווחיות הפרוייקט בפגישה עם התובעים וב"כ שקדמה לניסוח מכתב ההתחייבות.

התובעים ידעו היטב כי במקרה שבסופו של דבר לא היה הפרוייקט ריווחי והחוב לבנק לא יכוסה, לא מובטחת להם זכות כלשהי לעיקול יתרת הנכסים או הכספים בחשבון הפרוייקט.

לפיכך, אני קובעת כי לא הוכחה אף אחת מעילותיה החילופיות של התביעה, ואני דוחה את התביעה.

התשובה לשאלה זו מצוייה במספרים ובנתונים שפורטו עיל: התיכנון המקורי לא הביא בחשבון את האיחור בבניה ובמכירת הדירות, את המעבר מאשראי שקלי לאשראי במט"ח, את הפיחות החד בשערו של השקל ואת עסקת הפורוורד שתבצע החברה כדי להגן על האשראי במט"ח. האם הבנק חייב את החשבון הסגור בריבית גבוהה מן המוסכם 7.

כיום הבנק כבר לא נוהג בדרך זו (ראה הודאתו של ידידיה, בע' 25 לפרוטוקול והודאתו של המומחה ולנר, בע' 46 לפרוטוקול), שיש בה משום פיקציה שעלולה להעצים את הפסדיו של הלקוח בכך שהיא דוחה את מועד התגבשותם של נזקיו.

אין מקום לחייב באופן רעיוני את החברה לשלם לבנק את רווחי הייסוף של השקל, משום שאלה הם רווחיה שלה, והבנק אינו שותף להם, ממש כשם שהבנק אינו שותף להפסדי החברה מחמת הפיחות שחל בשערו של השקל קודם שבוצעה עסקת הפורוורד.

...

במאמר מוסגר יצויין כי החיוב של 521,100 ₪ מורכב מהפרשי שער לחובת החברה בסכום של 366,570 ₪ שנגרמו בשל ייסוף השקל לעומת הפרנק השווייצרי, וכן מסכום של 154,530 ₪ שהוא עלות מימון העסקה, מה שמכונה "סוואפ". סיכומו של דבר, יש לערוך שחזור של מצב החשבון על יסוד ההנחה כי החברה לא היתה מחדשת את עסקת הפורוורד לאחר סיומה ביום 29.12.1998, אך מאידך, היתה ממשיכה במסלול של הלוואת מט"ח עד ליום 5.5.1999.

אין בידי לקבל טענה זו. כפי שצויין עוד קודם לכן, הבנק לא היה מחוייב להסתפק בריבית של פריים +0.5% ואין לפרש את הסכם הליווי כמקנה לחברה זכות לריבית כזו.

סוף דבר, על הבנק לשחזר את מצבו של החשבון הסגור בהתאם לעקרונות שפורטו לעיל, קרי: (א) יש לשחזר את מצב החשבון על יסוד ההנחה כי החברה לא היתה מחדשת את עסקת הפורוורד לאחר סיומה ביום 29.12.1998, אך מאידך, היתה ממשיכה במסלול של הלוואת מט"ח עד ליום 5.5.1999.