האם הביטוח מכסה גניבה של רכב בזמן שהייה בחו"ל

בכתב ההגנה מודה הנתבעת כי ביטחה את התובעת בפוליסות ביטוח נוסעים לחו"ל הכוללות, בין היתר, כסוי בטוחי לכבודה.

עיון בפוליסות שצורפו לכתב ההגנה מלמד כי מקרה הביטוח שעל התובעת נטל השיכנוע להוכיחו הוא: "אובדן או נזק שארע במשך התקופה בדרכו של המוטב ישירות לחו"ל, בחו"ל ובדרכו ישירות מחו"ל לביתו בישראל..." (פרק 9 לפוליסת ויזה Cal), ו – "אובדן או גניבה של כבודתו...." (פרק 8 לפוליסת First Class של הראל).

כשהתבקשה התובעת על ידי בית המשפט לתאר באופן ספונטאני את ארוע השוד ציינה: "אני אכלתי במסעדה ובאתי למלון וביקשתי שיחכו קצת יותר מעשר והם אמרו שלא הם סוגרים בעשר. אני הגעתי בעשר וארבע דקות והייתי צריכה לפנות את הרכב כי למחרת טסתי לארץ ואז אני יוצאת מהרכב מתחילה להוציא דברים מגיעים שני נשים (כך במקור – מ.ר.א.) ושני גברים ומציעים עזרה, זו היתה העזרה הם בעצם גנבו אותי, הם ניגשו לרכב ולמזלי היה לי תיק כתום של ארמאני, הגבר תפס אותו וידעתי שהדרכון שלי שם ומשכתי את התיק בחזרה וככה הצלחתי לעלות על הטיסה לארץ....הם היו ארבעה, הם לקחו דברים מהרכב, הוא היה פתוח והדלתות פתוחות ואני צריכה לפנות את הרכב ולהשאיר מפתח בקבלה. אני רואה את שלושת האנשים האחרים לוקחים דברים מהרכב וזה הכל היתרחש בדקות הם הסתלקו וברחו לכיוון הגבול...מה שאני זוכרת כי לאשה הייתה חבלה מתחת לעין הימנית, לשאלת ביהמ"ש איך אני זוכרת את האשה אני משיבה שהיא בכתה לי כי בעלה מרביץ לה, הם היו זרים לא צרפתים...בעלה היה בפרונט של הרכב והוא ניסה לקחת לי את התיק והשלושה היו מאחורה וניסו לקחת לי דברים, בזמן הזה אני הייתי ליד הרכב מנסה לקחת דברים בכוח ולהכניס לקבלה כי הדלת נסגרת....לאחר הארוע הם הסתלקו אני נעלתי את הרכב, עליתי לחדר והלכתי לישון. בבוקר טלפנתי למישטרה עם הטלפון הצרפתי, בשעה שש היה אוטובוס לשדה התעופה וחזרתי לישראל....הגשתי תלונה כשחזרתי. נסעתי רק לשישה ימים לארץ, עשיתי ראש השנה בארץ וחזרתי לשם. לשאלת ביהמ"ש אם דיווחתי למלון ואם חזרתי לאותו מלון אני משיבה שלא חזרתי אליהם ואני סיפרתי למלון שאדם שהיה שם ואמרתי לו שהיה שוד פה בחוץ וזה לא עניין אותו בכלל, זה קרה אחרי שחזרתי מהארץ." (עמ' 1 שורות 18-28; עמ' 2 שורות 1-15 לפרוטוקול, ההדגשות שלי – מ.ר.א.).

בנוסף, התובעת לא הציגה תאריך קונקריטי לקרות ארוע השוד לו היא טוענת, לא הציגה אסמכתא בדבר יציאתה מן הארץ, לא הציגה אסמכתא לשהייתה במלון ובעיירה בה טענה כי שהתה במועדים הרלוואנטיים, לא הציגה אסמכתא לשכירת הרכב שממנו לטענתה נשדדו חפציה, לא צרפה העתק מהתלונה שהגישה לטענתה למישטרה המקומית ולא סיפקה שום אסמכתא שבקלות יחסית יכולה היתה לספק לצורך תמיכה בגירסתה ובטענותיה.

...

משיקולים השמורים עמה בחרה התובעת שלא לעשות כן. משכך, אני קובעת כי לא עלה בידי התובעת להוכיח לא את הנזק שנגרם לה לטענתה, ולא את גובהו (השוו עניין זה לת"ק (ת"א) 14925-10-13 אליאב נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, (פורסם ביום 13.1.2015).

לאור כל האמור לעיל אני סבורה כי לא עלה בידי התובעת לעמוד בנטל השכנוע להוכחת מקרה הביטוח או להוכחת הנזק הנטען במאזן ההסתברויות הדרוש בהליך אזרחי, באופן שמחייב דחיית התביעה.

סיכום סיכומם של דברים הוא כי דין התביעה להידחות, והיא אמנם נדחית בזאת.

בעת הזמנת כרטיסי הטיסה, כך הוסיף, נישאל ע"י סוכנת הנסיעות בנתבעת 1 אם הוא מעוניין לרכוש ביטוח נסיעות מנתבעת 2, שהנה חברה לביטוח הודגש בפניו כי "הפוליסה נותנת כסוי רחב מאוד למקרים שונים, ובין היתר מכסה גניבה או נזק למטען בסכום של 2000 דולר". משכך, טען התובע, החליט לרכוש מנתבעת 2 פוליסת ביטוח וכך עשה.

התובע ציין עוד כי ביום 6.1.16 בעת ששהה בעיירה בקוסטה ריקה נגנב רכושו מתוך רכב ששכר כשערך הרכוש שנגנב הסתכם בסך של - 4,190 דולר.

נתבעת 2 עתרה לדחיית תביעת התובע שהוגשה נגדה בציינה כי ביום 11.12.15 נרכשה אצלה לתובע פוליסת ביטוח נסיעות לחו"ל הכוללת ביטוח רכוש או נזק למטען מסוג "תרמילאים" וכי על פי תנאי הפוליסה שהונפקה לתובע על פי הזמנתו, הכסוי הבטוחי למקרה של גניבת כבודה מוגבל לסכום של עד -400 דולר.

...

לפיכך, יש לקבל את התביעה ולחייב את הנתבעות בפיצוי התובע בגין יתרת נזקיו על פי הפוליסה, עד כמה שהוכחו.

אבהיר כבר עתה, כי הטענות בדבר נסיבות היתרחשות התאונה נדונו והוכרעו בבית משפט השלום ואושרו על ידי בית המשפט המחוזי, ואין הן מעניינו של הדיון בבקשה דנן, שהיא בקשת רשות ערעור "בגילגול שלישי". לפיכך, אתמקד להלן אך ורק בקביעות ובטענות המשפטיות בנוגע לסוגיית קיומו של כסוי בטוחי לרכבו של המבוטח, בגין התאונה שארעה בעת שהמבקש נהג ברכב.

העובדה שמושא הנזק בשתי פוליסות שונות (או בשני רבדים בטוחיים שונים באותה פוליסה) הוא זהה, אין פירושה כי הסיכון בשתי הפוליסות זהה גם כן. לדוגמה: ראובן רוכש ביטוח נסיעות לחו"ל 'סטנדרטי', המעניק לו כסוי מפני ניזקי גוף שייגרמו לו בעת שהייתו בחו"ל. פוליסת ביטוח זו אינה מכסה ניזקי גוף מקום בו מטרת הנסיעה היא הישתתפות בפעילות ספורט תחרותית-מקצוענית.

עם זאת, לאור התוצאה אליה הגעתי סברתי שאין צורך לטעת מסמרות בעיניין זה. וישאל השואל, ומה דינו של מבוטח המשוכנע בכך שהוא לא יזקק להרחבת הפוליסה הנכפית עליו מכוח הילכת הכסוי החלקי, והמבקש לעצמו אך ורק כסוי לנהגים העומדים במגבלת הגיל או הותק? האם מבוטח כזה אינו זכאי לרכוש לעצמו כסוי מוגבל בלבד, מתוך הנחה כי בכך יחסוך לעצמו הוצאה אשר בעיניו היא מיותרת? התשובה על שאלה זו תלויה מטבע הדברים, בהקף התשלום הנידרש מהמבוטח בגין הרחבת הכסוי הבטוחי הטמונה בהילכת הכסוי החלקי: ככל שתשלום זה הוא משמעותי, ומייצג בקירוב את עלות הרחבת הכסוי הבטוחי, אכן נידרשות הצדקות חזקות לכפות אותו על כלל ציבור המבוטחים; ואולם, אם המדובר בהרחבה שאינה צפויה להגדיל את עלות הביטוח, אזי המדובר בהרחבה הקרובה ל"הצעה מזכה", שניתן להניח כי כל מבוטח יהיה מעוניין בה (והשוו סעיף 7 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג–1973).

הפרק הראשון עוסק ב"ביטוח רכב" כאשר, "מקרה הביטוח" במסגרתו מתייחס ל"אובדן או נזק שניגרם לרכב כתוצאה מאחד הסיכונים המפורטים להלן, בתקופת הביטוח ובילבד שלא בחרת לוותר על אחד הכיסויים לפי סעיף זה", כאשר "הסיכונים המבוטחים" מוגדרים כך: "1. אש, ברק, היתפוצצות, היתלקחות. 2. היתנגשות מקרית, היתהפכות ותאונה מכל סוג שהוא. 3. גניבה. 4. כל נזק שניגרם עקב גניבה, תוך כדי גניבה ובעת ניסיון גניבה. 5. שטפון. סערה, שלג וברד, התפרצות הר געש. 6. מעשה זדון אלא אם כן נעשה על ידך או על ידי מישהו מטעמך במתכוון". הפרק השני עוסק ב"ביטוח אחריות לניזקי רכוש של צד שלישי", כאשר "מקרה הביטוח" במסגרתו מוגדר כ"חבות המבוטח בשל נזק שייגרם לרכוש צד שלישי כתוצאה משימוש ברכב בתקופת הביטוח".

...

סיכומו של דבר, ההערכה כי החלת גישת סלוצקי על ביטוחים מקיפים לרכב צפויה להביא לייקור דמי הביטוח למבוטחים בעלי תוחלת נזק נמוכה היא השערה, הנשענת על הנחה סמויה כי כיום נהנים נהגים אלו מהנחה בשל ההלכה המסורתית.

התוצאה האופרטיבית של הערעור לאור כל האמור לעיל, מקובלת עלי עמדת חברתי, השופטת דפנה ברק-ארז, כי יש מקום להחזיר את התיק לערכאה הדיונית (בית משפט השלום) על מנת שתכריע האם המערער נמנע מלמסור הודעה על החמרת הסיכון ב"כוונת מרמה", דהיינו, מתוך מטרה למנוע מחברת הביטוח מידע, אשר יש בו כדי להשליך על חבותה.

במצב דברים זה, סבורני כי אין מנוס מלהחזיר את התיק לערכאה הדיונית על מנת שתקבע ממצא בעניין זה. דברי סיום אחד החידושים המרכזיים שהכניס המחוקק בחוק חוזה הביטוח היה אימוץ של גישת הכיסוי החלקי בהוראות סעיפים 7(ג) ו- 18(ג) לחוק חוזה הביטוח.

טענות הצדדים התובע הנו הבעלים של עסק מספרה/מכון יופי בדרך יפו 71 בחיפה (להלן: "המספרה") בסעיף 7 לכתב התביעה תיאר התובע את הארוע נשוא תביעתו: "ביום 17.10.19 אירעה פריצה לבית העסק המפורט לעיל שבעטיה נגב (כך במקור) ציוד, המלאי העיסקי והסחורה המשמשת לקיום שרותו העיסקי השווה ל 2,690 ₪ כציוד ו-110,875 ₪ כמלאי". התובע טוען כי הנתבעת, בהיותה המבטחת של המספרה בפוליסת ביטוח הכוללת כסוי בטוחי לפריצה מחויבת לפצותו ולשלם לו תגמולי ביטוח בסך 113,565 ₪ בתוספת הפרישי הצמדה וריבית מיום הארוע ועד ליום התשלום המלא בפועל.

אמנם, מאחר שבדרך כלל ארוע גניבה מתרחש כאשר המבוטח אינו עד לארוע עצמו, הנטל המוטל עליו בעיניין זה אינו גבוה, ובילבד שנסיבות שבידיעתו בסמוך למועד הארוע הנטען אמינות ויש לקבלן.

אכן, ייתכן וכל סתירה אינה דרמאטית בפני עצמה, אולם צבר הדברים במאוחד והעובדה כי התובע לא ידע ליתן פרטים ברורים ומתבקשים ואף סתר את עצמו בשאלות דוגמאת המקום בו שהה בעת קבלת ההודעה, היכן החנה את רכבו, מה היה מסלולו משעה שקבל את ההודעה וכו' מטה את הכף לחובתו של התובע .

במועד הדיון הודיע ב"כ התובע כי הוא מבקש "למשוך" את תצהיר קרעאוי מתיק בית המשפט בטענה כי העד הנ"ל בחו"ל. אי התיצבותו של קרעאוי לדיון ו"משיכת" תצהירו מתיק ביהמ"ש מקימה את החזקה הידועה ולפיה אי הבאת עד רלבאנטי פועלת לרעת הצד שנימנע מהזמנתו, ויוצרת חזקה לפיה אם היה מעיד הייתה עדותו של אותו עד תומכת בגירסת הצד השני דוקא.

...

עדותו של התובע לא קיבלה כל חיזוק מחומר הראיות, היא לא הייתה קוהרנטית כפי שהבהרתי לעיל ואין בידי לקבלה כמוכיחה את גרסתו.

בנסיבות שפורטו בפסק הדין עד כה, אני קובעת כי התובע לא עמד במאזן ההסתברויות הנדרש להוכחת קרות מקרה ביטוח, כהגדרתו בפוליסת הביטוח ועל כן דין תביעתו להידחות.

לאור כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה ומחייבת את התובע בתשלום הוצאות הנתבעת בסך 2,500 ₪ ובתשלום שכ"ט עו"ד הנתבעת בסך של 9360 ש"ח. הסכומים ישולמו תוך 30 יום שאילולא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין.

בהיעדר רשלנות מצד נהג היונדאי ובהיעדר שימוש נהג היונדאי ברכב היונדאי בעת קרות התאונה, אין פוליסת הביטוח של רכב היונדאי חלה, ודין התביעה להדחות בהעדר כסוי בטוחי.

העדים נהג התובעת לא התייצב לדיון שנקבע ליתן עדותו מאחר ששהה, על פי הנטען, בחו"ל, ומטעם התובעת העיד יורי זרכוביץ שהיה ברכב המבוטח בעת קרות התאונה (להלן: "עד התובעת").

עמד על כך בית המשפט העליון בע"א 31/85 בדיר נ' טסה, פ"ד מג(2) 81: "מימצא זה עומד בנגוד לחזקה עובדתית המוכרת בפסיקתו של בית משפט זה, הקובעת כי בהיעדר הוכחה סותרת, הרי שהנוהג ברכב הוא בעליו או נוהג ברשותו... יסוד החזקה הנ"ל הוא כי בנוהג שבעולם אדם נוסע או ברכבו או ברכבו של מישהו אחר שהרשה אותו לכך. אם טענתו של הנתבע היא כי הנהג השתמש בכלי הרכב שלא ברשות בעליו, הרי שהוא טוען למשהו בלתי רגיל, יוצא מן הכלל, ועליו להוכיח את הדבר". לגבי רכב הנגנב מרשותו של בעליו מקום בו התאונה התרחשה במהלך ארוע גניבה או לאחריו, הרי שלא ניתן להטיל על הבעלים אחריות בגין התאונה.

...

בהעדר רשלנות מצד נהג היונדאי ובהעדר שימוש נהג היונדאי ברכב היונדאי בעת קרות התאונה, אין פוליסת הביטוח של רכב היונדאי חלה, ודין התביעה להידחות בהיעדר כיסוי ביטוחי.

דיון והכרעה לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, עיינתי בכל חומר הראיות, ושקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל.

בנסיבות אלה, ונוכח כל האמור, מוצאת אני כי הנתבעים לא הרימו את הנטל לסתור את חזקת הבעלות הקבוע בסעיף 27ב לפקודת התעבורה, ומשכך דין הטענה להעדר כיסוי ביטוחי להידחות.