האם האישה והילדים ויתרו על דיור חלופי

אחות הבעל לשעבר, שהאשה הביאה לעדות, תארה שיחה עם האשה במהלך הגירושין כשהיא שואלת אותה בתמיהה איך היא מוותרת על הדירה ואיך היא תסתדר והאשה עונה (שורות 281 ואילך, וחזרה על כך שוב בהמשך דבריה): "שאלה: מה לגבי הדירה?

ניתן גם להסיק מכך שהוכנס בהסכם סעיף המבטיח את הדירה ואת הכספים לטובת הילד בעתיד, שהייתה מאחורי הדברים מודעות לבעיה בויתור על הדירה וניסיון ליפתור זאת ולשמר את הרכוש במשפחה לטובת הדור הבא.

אך בלאו הכי, הרי הבעל המשיך להתגורר בדירה 3 שנים, אמנם לטענתו שהה זמנים ממושכים בחו"ל אבל ברור שהדירה הייתה תחליף לשכירת דיור חלופי על ידו ואי אפשר להמשיך ולהתגורר בדירה ולבקש על כך שכר דירה, כאילו הוא השאיר את הדירה לאשה.

...

לטעמנו אם יתברר כי ההסכם מקפח בצורה קיצונית, יש לשקול שעל אף שלא הוכח, יתכן שסיבת האלימות, קמה וגם נצבה.

רקע עובדתי: התובעים 1 ו-2, הנם בעל ואשה.

עוד נכתב במכתב כי אין באמור משום ויתור על טענות ו/או תביעות ו/או נזקים שנגרמו לשוכר ולמשפחתו כפי שפורטו במכתבים קודמים וכפי שיפורט בעתיד לעניין הפרות חוזה ונזקים שנגרמו טרם תקופת השפוץ ולאחריה.

לאור האמור לעיל, שוכנעתי כי השוכר והמשכירה הגיעו להסכמות אשר לפצוי בגין ליקוי זה ובהתאם קוזז סכום של 5,000 ₪ מדמי השכירות המהוים מעבר לתשלומי הביטוח בגין דיור חלופי אף פיצוי נוסף אשר שולם על ידי המשכירה בגין ליקוי זה. משעה ולא הובאה בפניי כל ראייה להסכמה לפצוי עתידי או לאי ויתור זכות השוכרים בגין ליקוי זה, משעה ולא הוכח בפניי כי מר לוי לא התגורר במושכר טרם ביצוע השפוץ, כאשר אף לגירסתו של מר לוי הדירה הושבתה לחלוטין רק עם השפוץ באוקטובר 2010, משעה והשוכרים לא הוכיחו בפניי כלל את שיעור אובדן ההנאה במושכר עד לתיקון הליקוי ביחידת בקומת הקרקע, משעה והשוכרים המשיכו להתגורר במושכר לאחר ביצוע התיקון בשנה נוספת תוך תשלום דמי השכירות במלואם לשיטתם מבלי שבוצע כל קזוז מטעמם, סבורני כי לא ניתן לפצותם בגין נזק זה, לא מכוח התרופות העומדות להם מכוח חוק השכירות והשאילה ולא מכוח דיני החוזים.

עוד טוענת כי השוכרים אף עיכבו את העבודות במהלך תקופת השפוץ מיום 8.4.12 עד ליום 23.4.12, שבועיים במהלכם שהתה בחו"ל בטיול בר מצוה עם ילדיה.

...

סוף דבר: בתביעה העיקרית קבעתי כדלקמן: המשכירה תשלם לידי השוכרים פיצוי בגין הנזק שנגרם בעקבות הפיצוץ בצנרת המים בשנת 2012 בסכום של 16,625 ₪.

המשכירה תשלם לידי השוכרים סכום של 10,081 ₪ בגין הוצאות אשר שוכנעתי כי הוצאו על ידי השוכרים וכן 2,500 ₪ בגין הוצאות החשמל הנטענות כמפורט לעיל.

ביחס לתובעים 3-7 תביעתם נדחית, התובעים הללו לא הציגו כל עילת תביעה כנגד המשכירה.

מונה מומחה מטעם בית המשפט (החלטת כב' השופטת הבכירה ר' ניב ביום 27.9.16), שאינו מומחה מוסכם על הצדדים, אשר לא ויתרו על חוות דעת המומחים שהגישו.

אינני מקבלת את טענת התובעים כי מדובר בנכס אשר ניבנה על מנת שמוכר ימכור אותו, והעובדה שהמוכרת הייתה אשה מבוגרת לא בריאה, וכי היא עצמה לא התכוונה לגור בדירה, אין בה כדי לשנות עובדה זו. הנכס לא נמכר סמוך לסיום הבנייה אלא כחמש שנים לאחר מכן, ולטענת הנתבע שלא נסתרה ואף לא הוכחשה, התגוררו בו שוכרים קודם שנמכר לתובעים.

איטום חלון מזרחי בחדר ילדים כולל הלבשה בגוון הכי קרוב לקיים במידה ואין הלבשה.

כך גם לא קבע המומחה כי יהיה צורך בדיור חלופי בעת ביצוע התיקונים, ובהתאם נדחית התביעה ברכיב זה. התובעים עתרו לפצוי בסך של 15,000 ₪ בגין עגמת נפש אי נוחות והפסד ימי עבודה.

...

פסיקתא לאור כל האמור לעיל, ישלם הנתבע לתובעים סכומים כדלקמן: בגין הליקויים בהתאם לחוות הדעת - סך של 78,560 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום חוות הדעת (24.1.17) ועד למועד התשלום.

בנוסף, ישלם הנתבע לתובעים יציאות משפט כדלקמן: הוצאות אגרה בסך של 1,773 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום תשלום האגרה על ידי התובעים (2.7.15) ועד למועד התשלום בפועל על ידי הנתבע.

בנוסף ישלם הנתבע לתובעים הוצאות שכ"ט עו"ד, בהתחשב, בין היתר, בסכום פסק הדין וכן בכך שנחסכו חקירות העדים, בסך של 9,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

העותרת היא אשה קשת יום, בת 37 כיום, אם לשמונה ילדים קטינים, ובעלה נכה, ומקבל קיצבת נכות כללית מביטוח לאומי.

העותרת התעמתה עם מר דוד שמש מדוע הטעיה אותה והוציא אותה מהדירה בעורמה, והלה הגיב "צפוי תמ"א, והחלטנו לוותר על ההרחבה". העותרת טוענת כי המשיבים פינו אותה שלא כדין תוך הטעייה ומצג שוא, ומשיקולים זרים, מהדירה ברחוב החי"ל, לצורך אכלוסה ע"י אחרים, שעה שמעולם לא היה בכוונתם לבצע הרחבה, שכן, מבדיקת תיק הבניין בערייה עולה, כי אין היתרי בניה להרחבה, וכל שנטען ע"י המשיבים בעיניין זה היה שקרי לחלוטין.

מחדלם מתבטא גם בכך שאיכלסו מישפחה אחרת בדירה, מבלי שנימצא קודם לכן פיתרון דיור חלופי לעותרת.

הנגישות לדירה היא בודאי שיקול רלוואנטי, ולא שיקול זר, ולא בכדי קיים סעיף מפורש בנוהל (סעיף 6.1.2) המדבר על "בעל מיגבלה פיזית המתבטאת במצב תיפקודי אשר מקשה על הדייר בשיכון הצבורי להגיע לדירה בה מתגורר, ובשל מגבלתו קבעה הוועדה כי קיים הכרח להחליף את הדירה בה מתגורר לדירה שתתאים למגבלותיו". ואם נעיין בנספח ד' לנוהל, שהוא נספח המתייחס לסעיף שציטטתי, ניווכח כי עסקינן למעשה בעיקר בבקשות ל"הורדת קומה", כפועל יוצא מהמצב הרפואי, מספר המדריגות המובילות אל הדירה, וקשיי הגישה אליה (ראה גם השאלון בנספח ד'3).

...

אכן, נספח מש/7 לכתב התשובה לעתירה המקורית מראה כי העותרת קיבלה ומקבלת, מדי חודש בחודשו, את מלוא הסכום של 3,800 ש"ח, ואין בסיס לטרונייתה בעניין זה. לסיכום, למרבה הצער, וחרף מאמץ ניכר שנעשה על ידי בתיק זה למצוא פתרון, פתרון כאמור לא נמצא, ואני נאלץ לדחות את העתירה, זולת הסעד האמור להלן.

התוצאה היא, שהעותרת היא במקום הראשון בתור הממתינים לקבלת דירת 4 חדרים בקומה 1 ברעננה, ובנוסף, אני קובע, כי היא במקום השלישי בתור הממתינים לקבלת דירה בקומת קרקע (כאמור בפיסקה 63 לעיל).

בשים לב לכך, שהעתירה היא זו שקידמה והשיגה עבור העותרת זכאות לדירה בקומה 1 (פיסקאות 26 – 27), ואף – בעדיפות שלישית – בקומת קרקע (פיסקאות 63, 71), דברים שהמשיבים סירבו לאשר לעותרת, טרם הגשת העתירה (פיסקה 19), ובשים לב גם להתנהלותם של המשיבים, הן ההתנהלות, שאינה מניחה את הדעת, בעניינה של העותרת, והן ההתנהלות הדיונית בתיק זה (ר' החלטתי מ-2/6/21), הרי, על אף שהעתירה נדחתה ברובה, יישאו המשיבים בהוצאות העותרת בסך 9,000ש"ח. ניתן היום, כ"א תמוז תשפ"א, 01 יולי 2021, בהעדר הצדדים.

הצדדים הסכימו להפסיק את מזונות האישה ומזונות הקטינים מוחמד ומחמוד שנפסקו בתיק הגדלת מזונות מס' 9/72 החל ממועד עריכת הגירושין ביניהם, וכן להפסיק את מזונות המדור שנפסקו בתיק 854/09 החל ממועד עריכת הגירושין ביניהם הצדדים הסכימו כי במידה ויתברר כי לאחד האחים או לאדם אחר זכות בבית המגורים ותבע זכות זו מ[הנתבעת], ל[נתבעת] הזכות לתובע מ[הנתבע] את מלוא המוהר ומזונות ה'עדה' וכן מלוא החוב בתיק הוצאה לפועל 130059-09-7 עליו ויתרה בתמורה לכך שהבית יהיה בבעלותה, זאת בנוסף לזכותה בו על פי חוק איזון משאבים .

לחילופין, טענה הנתבעת כי אם ייקבע שהרשות היא הדירה, גם אז יש לדחות את התביעה בשל חוסר תום לב בהתנהלות התובע; ולחילופי חילופין – יש לפסוק לה פיצוי בגובה דיור חלופי שווה בערכו ובתכונותיו לדירה מושא התביעה (סעיף 18 לכתב ההגנה).

בהקשר להסכם הגירושין, התובע טוען כי למרות שהנתבעת ויתרה על זכותה למזונות, היא מקבלת קצבה בגין מזונות מהמוסד לביטוח לאומי לאור תביעה שהגישה.

אשר על כן, אני מורה על פינוי הנתבעת וכל מי שבאה מטעמה לרבות ילדיה מהדירה בה מתגוררת, שמצויה בקומת הקרקע מתחת לבית בו מתגורר נתבע 2, במבנה המצוי בחלקה 129 בגוש 18525 מאדמות כפר מכר, ומחייב את הנתבעת להשיב את החזקה בדירה לתובע כשהיא נקיה מכל אדם וחפץ.

...

לפיכך, על בסיס קביעת המומחה אני קובע כי שווי ההשקעות מסתכם בסך 240,000 ₪.

התוצאה המסקנה מכל האמור כי יש לקבל את התביעה בכפוף לתשלום פיצוי לנתבעת.

אשר על כן, אני מורה על פינוי הנתבעת וכל מי שבאה מטעמה לרבות ילדיה מהדירה בה מתגוררת, שמצויה בקומת הקרקע מתחת לבית בו מתגורר נתבע 2, במבנה המצוי בחלקה 129 בגוש 18525 מאדמות כפר מכר, ומחייב את הנתבעת להשיב את החזקה בדירה לתובע כשהיא נקיה מכל אדם וחפץ.