האם גזעו של כלב הוא גורם מכריע בקביעת מסוכנותו

    על אף שסוג הכלבים מסוג "מיני בול טרייר" לא צוין במפורש בתוספת להגדרת "גזע מסוכן" בחוק להסדרת הפיקוח על כלבים, תשס"ג-2002 (להלן: החוק להסדרת הפיקוח על כלבים), מדיניות מנהל השירותים הוטרינריים במשרד החקלאות (שהנו הגוף אשר אמון, בין היתר, על הרגולציה בקביעת גיזעי הכלבים המסוכנים לרבות ייבואם ארצה) הייתה במועד הייבוא של הכלב ועד ליום 5/3/13, להכליל סוג זה כשייך לגזע ה"בול טרייר" אשר מנוי בתוספת האמורה.

להלן אבאר מסקנתי: במסגרת פרק הרקע העובדתי עליו עמדתי בפתח פסק הדין, סקרתי במלואה את השתלשלות העניינים הצריכה לצורך הכרעת המחלוקות בתיק; הן מבחינת ההיסטוריה של ההחלטות אשר התקבלו על ידי בעלי התפקידים הבכירים בשירותים הוטרינרים אודות המדיניות של סיווגו של גזע ה-"מיני בול טרייר", והן מבחינת קבלת ההחלטות בעיניין ההליכים אשר התנהלו מצד הנתבעת 1 כנגד התובע בגין החזקת הכלב עד להודעה בסופו של יום על חזרתה מאישום בעקבות ההחלטה בערר.

מההשתלשלות האמורה עולה כאמור כי הערייה כבר הוכיחה כי היא לא נימנעה מלברר את עמדת הגורמים בשירותים הוטרינרים אודות סיווג כלבו של התובע בעקבות טענות התובע, ועל כן לא סביר בעיני כי באם אכן ההחלטה בערר הייתה מוצג בפני ב"כ העיריה בעת הדיון בבית המשפט לעניינים מקומיים, הוא היה מיתעלם מתוכנה ובפרט משעה ששינוי מדיניות זו נעשה על ידי הגורם הבכיר ביותר בשירותים הוטרינרים.

...

מקום בו לא עלה בידי התובע לספק הסבר המניח את הדעת להעדר ציון המועד על גבי האסמכתא הנטענת לעניין ביצוע הסירוס, כמו גם העדר צירוף של כל ראיה נוספת שיהיה בה כדי ללמד על מועד זה (כדוגמת קבלה בגין התמורה ששולמה לווטרינר על פעולת הסירוס) – אין מנוס מלהגיע למסקנה כי עצם הסירוס כמו גם המועד בו נטען שבוצע – לא הוכחו.

שנית, אף אם היה עולה בידי התובע לשכנע כי אכן הסירוס של כלבו בוצע ביום 17/5/13, הרי שעדיין המסקנה הצריכה הייתה כי יש מקום לדחות את התביעה בהעדר הוכחת רכיב הנזק – רכיב שהוכחתו הכרחית ביחס לכלל עילות התביעה שנטענו ולרבות עוולת הרשלנות.

סוף – דבר: לאור כל האמור לעיל, דין התביעה להידחות כנגד שתי הנתבעות.

יש לציין, כי ד"ר אולחוב הבהירה שרשמה על גבי המסמך איבחנה שגויה - "INSECT DOG", אולם כוונתה הייתה לנשיכה של כלב "BITE DOG" והדבר נעשה מתוך טעות, ולא מצאתי כי תשובתה ניתנה לאחר תידרוך פסול מצד ב"כ המאשימה, שכן היא נישאלה מה פשר המונח והסבירה את כוונתה ואף את ההליך הרפואי שביצעה, וברור שאם קיימת טעות ברשום - הגורם הנכון והמתאים לתיקון טעות זו היא מי שכתב וערך את המסמך.

העבירות על פי חוק ותקנות הפיקוח חוק הפיקוח קובע חזקת מסוכנות לגבי מספר גיזעי כלבים, כאשר סעיף 1 לחוק קובע שלוש חלופות הנופלות בגדר חזקה זו, ובהן כלב השייך לגזע מסוכן שמנוי בתוספת לחוק או כלב שהוא הכלאה של גזע מסוכן, או "כלב שמלאו לו שלושה חודשים ונשך נשיכה שגרמה לחבלה", כשנקבע בפסיקה כי החלופה האחרונה מתייחסת לכלב הוכיח בהתנהגותו שהוא מסוכן לאחר שנשך בעבר (סעיף 1 לחוק הפיקוח; בג"צ 6976/04 עמותת 'תנו לחיות לחיות' נ' שר החקלאות ופיתוח הכפר, בסעיף 5 לפסק הדין).

סעיפים 11 (ג) ו- 18 (ג) לחוק הפיקוח, יחד עם סעיף 5 לתקנות הפיקוח, קובעים כי ניתן להוציא כלב מסוכן מחוץ לחצרים רק כשהוא קשור ברצועה ושפיו חסום בזמם, וגם בעת שנימצא בתוך החצרים עליו להיות קשור או מוחזק בכלוב (ראה ת"פ 38838-02-12 מדינת ישראל נ' מסלמאני ואח', לעניין ההרשעה בעבירות של החזקת כלב מסוכן בנגוד לחוק ותקנות הפיקוח, בעמוד 30 להכרעת הדין).

...

כל האמור לעיל מוכיח את התנהגותו הרשלנית של הנאשם, שלמרות שהיה מודע להתנהגותם הבלתי נשלטת של הכלבים ולצורך להקפיד על סגירה ונעילה של שערי הבית, הוא לא נקט באמצעים המתאימים על מנת למנוע את יציאתם לרחוב.

ברור כי הנאשם התעלם מהסיכון ולא הקפיד לסגור את השער כדי למנוע את יציאת הכלבים, וכתוצאה מכך נפגע אפרים ונגרמו לו חבלות של ממש, ועל כן אני מרשיעה אותו בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות (נ/3).

מאחר שעבירות אלו הן מסוג העבירות של אחריות קפידה, ומשהונחה התשתית העובדתית לכך שהנאשם החזיק בכלבים מחוץ לבית כשהם אינם קשורים ובלא זמם בפיהם, הרי שהוכח כי הוא ביצע העבירות המיוחסות לו בחיקוקים אלה, ואני מרשיעה אותו בגינן.

התובע עובד, שגם לפי טענתו הוכשר לתפקיד של מי שאמור לטפל ולהיות אחראי על הכלב, כאשר בעת הארוע הופקד הכלב בחזקתו ובשליטתו מכוח תפקידו והשאלה המתבקשת היא האם הוראה מחמירה זו חלה גם כאשר מדובר בעובד? בהקשר זה יש גם להכריע מיהו הבעלים או המחזיק דרך קבע בכלב.

התובע בחר לעבוד ככלבן, ומכאן שנטל על עצמו את הסיכונים הטבעיים הנובעים מעבודה זו. כפי שקבע בית המשפט עוד מימים ימימה (ההדגשה לא במקור): "חיי היום-יום מלאים סיכונים, אשר לעתים מתממשים וגורמים נזקים, מבלי שיוצרי הסיכונים יישאו באחריות בנזיקין. הטעם לכך הוא, שאותם סיכונים טבעיים ורגילים הם לפעילות האנוש המקובלת, ובגינם נקבע, כעניין של מדיניות משפטית, כי חובת זהירות קונקרטית אינה מתגבשת. סיכונים אלה סבירים הם, וחיי חברה מתוקנים לוקחים את קיומם בחשבון. ... ... מי שהולך בדרך או יורד במדריגות עשוי לעתים למעוד ולהחליק ... והמתנדנד בנדנדה אינו יכול להתלונן על נזק, הנובע מסיכונים, שהם טבעיים לאותה נדנדה ... המשחק עם כלב עשוי להישרט ... והרוכב על סוס עשוי ליפול ממנו. אין הדין מטיל חובת זהירות קונקרטית בגין סיכונים סבירים. חובת הזהירות הקונקרטית אינה קיימת למניעתו של כל סיכון וסיכון. הדין מבחין בין סיכון סביר לבין סיכון בלתי סביר..." (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית, בית שמש (9/11/82)) ובהקש, גם העובד עם כלב עשוי להינשך.

התובע ממשיך וטוען שמדובר בכלב מסוכן, מכוח ההגדרות בחוק להסדרת הפיקוח על כלבים, תשס"ג-2002 הקובע שכלב מוגדר כמסוכן באחת מן האפשרויות הבאות: מלאו לו 3 חודשים והוא נשך נשיכה שגורמת חבלה, כלב השייך לגזע מסוכן, כלב שהוא הכלאה של גזע מסוכן וקיים דמיון בדפוסי היתנהגותו ותכונותיו הפיסיות לאלו של הכלב השייך לגזע מסוכן.

...

המחלוקת בין הצדדים הינה רחבה ועמוקה והיא משתרעת הן לעניין נסיבות האירוע והן לעניין נזקיו של התובע, כאשר לטענת הנתבעת, תהא אשר תהא הכרעת בית המשפט בנוגע לנסיבות האירוע, תביעתו של התובע נבלעת בתגמולי המוסד לביטוח לאומי ובהיות התאונה תאונת עבודה והנתבעת הינה מעביד התובע לא זכאי ל- 25% מן הפיצוי ומשכך דינה של התביעה להידחות.

סוף דבר כמפורט ארוכות לעיל, לאחר בחינת מלוא נסיבות העניין, המסקנה המתבקשת היא שדינה של התביעה להידחות, שכן אחריות הנתבעת לא הוכחה.

המסקנה הבלתי נמנעת שגם אם הייתה נקבעת אחריות, לא היה מנוס מן הקביעה שהתביעה נבלעת.

אחר כל האמור לעיל, התביעה נדחית, הן משום שלא הוכחה אחריות, והן משום שהתביעה נבלעת בתגמולי המוסד לביטוח לאומי.

תחת זאת נקבע בסעיף 1 לחוק כי "גזע מסוכן" הוא "גזע שהשר, באישור הועדה, קבע לגביו בתוספת שהוא גזע מסוכן". בצו אשר תחילת תוקפו ביום 4.11.2004 קבע, כאמור, השר, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, שמונה גזעים מסוכנים של כלבים ואלו הם: אמריקן סטאפורדשייר בול טרייר (אמסטאף) בול טרייר דוגה ארגנטינאי טוסה יפני סטאפורדשייר בול טרייר (סטאף אנגלי) פיט בול טרייר פילה ברזילאי רוטוילר התקנות להסדרת הפיקוח על כלבים (ייבוא והחזקה של כלבים מסוכנים), שהותקנו, כאמור, בעקבות אותו הצוו, ושבהן נקבעו איסורים והגבלות לגבי כלבים מסוכנים, מתייחסות לכלב מסוכן על פי שתי החלופות האחרונות הקבועות בחוק בלבד וזאת נוכח הגדרתו של כלב מסוכן בסעיף 1 לתקנות הקובעת: "כלב מסוכן" - כלב השייך לגזע מסוכן וכן כלב שהוא הכלאה של גזע מסוכן וקיים דמיון בין דפוסי היתנהגותו ותכונותיו הפיסיות לאלו של כלב השייך לגזע מסוכן; ואלה עיקר האיסורים וההגבלות אשר נקבעו בתקנות לעניין כלבים מסוכנים, מכוח הסמכות שהוקנתה לשר בעיניין זה על פי סעיפים 11, 12 ו-25 לחוק: תקנה 2 קובעת כי אין לייבא כלב מסוכן לישראל; תקנה 3 קובעת כי הבעלים או המחזיק בכלב מסוכן צריך שיהיה בן למעלה מ-18 שנים; תקנה 4 קובעת כי בעליו של כלב מסוכן או המחזיק בו יגדר וינעל את החצרים שבהם מוחזק הכלב באופן שימנע ממנו אפשרות לצאת מהם; כי יציב בכל כניסה לחצרים שלט אזהרה וכן יחסום את פיו של הכלב בזמם בכל עת שיש בסביבתו אנשים נוספים זולתו; תקנה 5 קובעת כי בעליו של כלב מסוכן או המחזיק בו לא יתיר את יציאתו של הכלב מן החצרים לרשות הרבים אלא אם כן נתקיימו כל התנאים הבאים: הכלב מוחזק בידי אדם שגילו עולה על 18 שנים והוא מסוגל לשלוט בו בכל רגע ולמנוע מן הכלב לפגוע באחרים; הכלב מוחזק ברצועה שאין הוא יכול להשתחרר ממנה ואורכה אינו עולה על 2 מטרים; פיו של הכלב חסום בזמם; תקנה 6 קובעת כי בעליו של כלב מסוכן ידאג לבצע ניתוח עיקור או סירוס של הכלב לא יאוחר מיום 31.12.2004 (מועד זה הושעה לבקשת העותרים ובהסכמת המשיבים בצו ביניים מיום 24.12.2004, עד להכרעה בעתירה זו).

עוד מדגישים העותרים בטיעוניהם כי סיווגו של כלב כמסוכן על פי הגזע שאליו הוא משתייך עורר מחלוקת חריפה בין הגורמים המקצועיים שנטלו חלק בהליך החקיקה והיה נושא לדיונים ממושכים בועדת הכלכלה, כמשתקף מן הפרוטוקולים שצורפו לעתירה, עד כי בסופו של דבר הושגה נוסחת פשרה ולפיה נמחקו מהצעת החוק חמישה הגזעים שפורטו בתוספת והיוו חלק בלתי נפרד מהגדרתו של כלב מסוכן על פיה.

יתכן כי ראוי היה לצרף חוות דעת כזו, אך העדרה אין בו כדי להועיל לעותרים במקרה הנידון שכן השאלה האם גזע מסוים של כלבים הוא מסוכן מטבע בריאתו אינה שאלה בעלת מאפיינים ישראלים דוקא ובהחלט ניתן להסיק מן החומר ההשוואתי ומן האסמכתאות שהוצגו בהקשר זה מן העולם, כי קיימת תשתית מקצועית סבירה לגישה העקרונית אותה אימץ המחוקק הישראלי ולפיה ניתן להגדיר כלב כמסוכן על פי הגזע שאליו הוא משתייך.

...

בהיעדר תשתית משפטית ועובדתית מספקת לעניין הפגיעה בזכויות חוקתיות הנגרמת כתוצאה מהוראת החוק נשוא העתירה, אין העתירה יכולה לעמוד ודינה להידחות מטעם זה בלבד.

מסקנה זו מתחזקת נוכח אמות המידה המחמירות הנוהגות בכל הנוגע לפסילת חוק עליהן עמדנו לעיל ובכללן הנטל הכבד המוטל על העותר להוכיח פגיעה ממשית ומשמעותית באותן זכויות.

מכל הטעמים שפורטו לעיל, העתירה נדחית וצו הביניים מיום 24.12.2004 מתבטל.

המחלוקת היתמקדה בשאלת סיווגה של הכלבה כמסוכנת בהתאם להגדרה הקבועה בתקנה 1 לתקנות שלפיה "כלב מסוכן" הוא בין השאר "[...] כלב שהוא הכלאה של גזע מסוכן וקיים דמיון בין דפוסי היתנהגותו ותכונותיו הפיסיות לאלו של כלב השייך לגזע מסוכן". בתום הליך הוכחות, נקבע כי הכלבה שבבעלות המבקש עונה להגדרה האמורה, שכן היא כלבה מעורבת, שמקורה, בין היתר, בגזע רוטוילר שמנוי כ"גזע מסוכן" (זאת בצו להסדרת הפיקוח על כלבים (תיקון התוספת לחוק), התשס"ה-2004).

קביעות אלה נעשו על יסוד חוות דעתו של הוטרינר העירוני, וכן בהתבסס על עדויות המפקחים שלפיהן למתן הקנס קדם בירור מול גורמי המיקצוע בשירות הוטרינרי.

על הכרעת הדין וגזר הדין ערער המבקש לבית המשפט המחוזי.

...

לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

הבקשה למשפט חוזר נדחית אפוא.